הטיפים של ברוריה אלבק:
• להופיע לאודישן בגישה חיובית. אף אחד לא מתעניין בבעיות ובקשיים שעברתם בדרך לאודישן, כמו שאתכם לא מעניין מה מצב רוחי ומה עובר עליי כשאני בוחנת שישים איש ביום.
• לבוא ענייניים ומוכנים. שחקנים מסוימים מתייחסים לאודישן כאילו הוא מבחן שלא כל כך בא להם עליו, אבל זו בדיוק העבודה של השחקן: לקום בבוקר ולעשות כמה שיותר אודישנים.
הטיפים של אורית אזולאי:
• בשביל להיות שחקן צריך ללמוד. יש שחקנים שלא למדו ומצליחים, אבל זה צירוף נדיר של כישרון ונסיבות. מי שתופס את המקצוע הזה ברצינות מבין שזו ריצה למרחקים ארוכים וצריך כל הזמן להתפתח, לרכוש השכלה ולצלול אל התנסויות וחוויות כדי להיות מסוגלים לתת משמעות ועומק לתכנים.
• לא לשבת בבית ולחכות לטלפון, אלא ליזום פרויקטים, בין אם זה בתיאטרון ניסיוני או בסרטי סטודנטים, או לכתוב לעצמך כמו שעשו שי אביבי, יובל סגל או דנה מודן. לשחקן כדאי להיות גם יוצר, כי פסיביות ותסכול מביאים שחקנים למצב ירוד, והייאוש הזה בסופו של דבר משתקף באודישנים.
• לשמור על עצמך פיזית. זה כביכול ברור מאליו, אבל במציאות שחקנים נמצאים במלחמת הישרדות. מכוני כושר וקוסמטיקאית עולים המון כסף, וזה לא אמריקה שבה יש לשחקנים כסף להחזיק סוללת טיפוח לעור ולשיער ולשיניים ולכל. לכן צריך לעשות סדרי עדיפויות ואיכשהו לתחזק את זה.
הטיפים של הילה יובל:
• חשוב שהרצון להיות שחקן יבוא מתוך הרצון ליצור ולא מתוך רצון להתפרסם.
• כמו בתחומים אחרים, גם במשחק התהליך חשוב לא פחות מהמטרה, והסבלנות היא הנכס החשוב ביותר בדרך להגשמת החלום.
הטיפים של יעל אביב:
• הכי חשוב: תהיה אובייקטיבי לגבי היכולות שלך. תפיסת מציאות טובה של מה אתה מסוגל ומה לא היא חיונית, אחרת חבל על הזמן שלך. אני רואה כל כך הרבה אנשים שרוצים ומנסים ואין להם סיכוי.
• אם יש לך את זה, אל תוותר. תן לעצמך תקופת זמן לראות מה קורה, כי ב-99 אחוז מהמקרים יגידו לך 'לא'.
