לפני כחצי שנה נחת דף הפייסבוק של הסדריה אצלי בפיד. מיד צללתי לנפלאות העולם של דפוס הבלט - דפוס בשיטה שבה יש מגע ישיר בין האותיות הבולטות למשטח ההדפסה. זה התחיל מסרטון קצר על בחורה אמריקאית אי שם בקצה העולם, שמכינה לאט ובסבלנות כרטיסי ברכה עם הבלטה מושכת על נייר משובח, והמשיך לסרטונים על סדנאות דפוס (סדנת דפוס למשוררים שרוצים להדפיס בעצמם את ספרי הביכורים שלהם, למשל). כבר באותה שעת ליל עברתי לפרטי, להתכתב עם חיים אליאסף, האיש מאחורי "הסדריה". לקח לי עוד חצי שנה של שגרה, ילדים, חגים ומלחמה אחת, עד שמצאתי את הזמן הנכון לעזוב את העיר הגדולה ולנסוע אליו, לכפר קיש שבין עפולה לכינרת.
בשבת חגגנו אירוע משפחתי משמח, בו התאחדה המשפחה המורחבת (במושגים אירופיים) מכל קצות תבל (כפי שאמי מנסחת זאת, מספר המדינות שמהן הגיעו לאירוע עלה על מספר המשתתפים). מכיוון שאני כמעט היחידה במשפחה שעדיין גרה בארץ שבה נולדה, אני מניחה שיש אמת בדבריה של לי אדלקורט, על גלגולה העכשווי של תופעת הנוודות.
דווקא בתקופה זו, שבה כל אינדיווידואל נע ונד, מנהל את עסקיו מכל מקום בעולם (כל עוד הלפטופ שלו עימו), מעניינת תופעת ההתבייתות של אוכלוסיות שבהגדרתן הן נוודיות. אצל האירים אלו הצוענים, וכאן בישראל אלו הבדואים.
את אחת מאזעקות הבוקר בשבוע שעבר העברתי בסדנת כריכה. ''בעלי המלאכה'' הזמינו אותי לאחת מפעילויות הקיץ שלהם, שם זכיתי להכיר את דנה פשיגודה, כורכת ומעצבת גרפית שמעבירה את הסדנה. סבלנותי ואני היינו די סקפטיות, אבל לאחר כשעה יצאנו משם עם מחברת שהכנו לבד.
החופש הגדול הגיע, ואיתו הצורך לסדר מעט את חדר הילדים. להוציא את מה שלא צריך, ולא להכניס שום דבר חדש! (החלק הראשון עובד יופי, עם השני אנחנו קצת מתקשים). אם גם אתם מאלו שאוספים שקית גדולה מלאה בצעצועי פלסטיק, קטנים, גדולים, שבורים וישנים, אז הפוסט זה נכתב במיוחד בשבילכם. הפעם אציג בפניכם שתי יוצרות, שבעבודתן עושות שימוש בצעצועים כאלה.
Freya Jobbins היא אמנית הדפס ופסלת, שעובדת מהסטודיו הביתי שלה באוסטרליה.
לפני כשבועיים הגעתי במקרה ל-Yanni - חנות לרהיטי וינטג' בקיבוץ משמרות. מיד לאחר שהתיישבתי על כיסא רב חובל בן יותר מ-200 שנה פגשתי בנורית פורת, הבעלים, ושמעתי איך התגלגל המקום.
Yanni נפתחה בינואר האחרון. היא בבעלותם של פורת ויניי (ככה הוא כותב את שמו, אבל מבטאים ינאי) טובי. השנייים הכירו כשיניי, שמתמחה בשיפוץ רכבי אספנות, עבד על כבאית ישנה וביקש מנורית, מעצבת גרפית, לשחזר את הכיתוב על הכבאית. כשהם הכירו יניי העביר את העסק שלו לאנגליה, והשניים החליטו להפוך את מה שהיה חדר התצוגה של המכוניות המיוחדות לחנות גדולה של רהיטים ישנים, מיובאים מאנגליה.
פסח עבר אבל האביב נשאר, והוא, כרגיל, הביא עימו הרבה אנרגיות של התחדשות. את הפוסט הזה אני מקדישה לו - לאביב. מלאה באנרגיות צללתי וחיפשתי דוגמאות מעולם העיצוב לפרויקטים שעושים שימוש באנרגיה, בעיקר אנרגיה מתחדשת, שמקורה בתהליכי טבע מתמשכים שאינם מתכלים. שימוש זה נחשב לנקי יותר מאשר שימוש באנרגיה גרעינית או במקורות מסורתיים כמו דלק מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי), שהפקתם לרוב מפרה את האיזון האקולוגי, יוצרת גזי חממה וזיהום אוויר.
אנרגיה מתחדשת אפשר להפיק משמש, רוח, מים ואפילו באמצעות ניצול הגאות והשפל. אנרגיה גיאוטרמית עושה שימוש בחום שנמצא מתחת לקרום כדור הארץ.
בזמן האחרון התמלאה תיבת הפייסבוק שלי בהזמנות לסדנאות יצירה. זה נראה לי נפלא ומעניין מהצד, אבל להשתתף בפועל באחת כזו זה עניין אחר לגמרי. הלא צריך מידה מסוימת של סבלנות - אותה תכונה שאני זוכרת שפעם הייתה לי, אך מאז בורכתי בילדים עזבה את מחוזותי. למרות זאת, לפני כשבועיים, כשאביבית פורת מ"סיפור כיסוי" הציעה לי לבוא אליה לסטודיו לסדנת ריפוד פרטית, לקחתי את ההזמנה בשתי ידיים. בכל זאת, צריך להחליף את בד הריפוד של כיסא המחשב המשפחתי שלנו (בן 17).
להפתעתי יצאתי מרוצה וממליצה. למה?
לאחרונה זיהיתי אצלי התמכרות מזן חדש: צפייה בסרטוני "איך עשו את זה" של פריטים יוצאי דופן, שנוצרו בעבודת יד (handmade). אני מוצאת את עצמי מהופנטת מסרטון אחד אחר השני - סרטים קצרים שחושפים את תהליך היצירה ומספרים את סיפורם האישי של היוצרים, מעין מופע קסמים שבסופו הקוסם מגלה לי את סוד הקסם. אמנם אני לא רצה מייד לאחר מכן ומיישמת, אך עצם הידיעה שאני יכולה (אולי) מאוד מרגיעה אותי. זו הסיבה לכך שאני בעד מוצרים שנעשו ביד: בהכנתם יש התרסה נגד הייצור ההמוני והחזרת אפשרויות הייצור לפרט.
השבוע סיימתי בשעה טובה לראות את הסדרה המדוברת "שובר שורות" (Breaking Bad), ולרגל חגיגות הסיום החלטתי להכין, בהשראת הרוקחים המסורים של הסדרה, פוסט מעבדה. כי רהיטים עושים היום לא רק בנגריות ובמפעלים, אלא גם במעבדות קטנות של מעצבים עצמאיים. ובעיצוב, כמו בטלוויזיה - כשמתמכרים אז מתמכרים. וכמו בטלוויזיה - עם פרסים לא מתווכחים.
אז הנה אוסף המעבדה הפרטי שלי, של רהיטים שנעשו מתוך חשיבה מקיימת, בין אם בזכות שימוש בחומרי פסולת למיניהם, או בגלל רעיונות מופשטים יותר על השלכות הייצור ההמוני ועל שיתוף הקהילה בעיצובו המוגמר של המוצר.
פסטיבל אינדינגב, שיהדהד בסוף השבוע במדבר, זימן לי תירוץ לפוסט על החיבור שבין מוזיקה לסביבה. הפסטיבל משלב מוזיקה אלטרנטיבית עם פרויקט אמנות שנקרא ארט-א-זעכן. עבודות האמנות שיוצגו בפסטיבל עשויות כולן מפסולת - כזו שהיא תוצר של הקמת הפסטיבל עצמו, וכזו שהובאה במיוחד לאירוע. החיבור בין מוזיקה, קהל ומיצבים באווירת המדבר, הוא שמרכיב את היצירה הכוללת אינדינגב.
אז אחרי שנגמרו לי התירוצים (והחגים), וכשברקע שיר הנושא שלי (Theme song - Ally McBeal), צללתי לרשת בחיפוש אחר כלי נגינה (או סתם כלים שמפיקים צלילים) שנעשו בהקשר סביבתי.
''חדש חדיש ומחודש'' הינו בלוג נוסף, העוסק בנקודות החיבור שבין סביבה ועיצוב. הוא טועם מהטרנד הגלובלי של עיצוב ירוק, בנושאים כמו עיצוב בר קיימא, מיחדוש (upcycle), חפצים ישנים שזוכים לחיים חדשים, עשה זאת בעצמך (D.I.Y), מיצגי קראפט, מיזמים קהילתיים, עיצוב מחומרים מתכלים ומתחדשים, טכנולוגיות אקולוגיות חדשניות וכד’.