מאת הילה לוטן
מה משותף לחוקרת קולנוע חרדית, אמנית קול שמפרקת סיפורים לגורמים, רננה רז ואדם ורטה, טקס גלגול עלי גפן ואפליקציה של עבודת סאונד המציגה את הסיפור המורכב של הכפר הערבי ליפתא, בכניסה המערבית לירושלים?
"פסטיבל בבית", המתקיים השבוע זו הפעם החמישית, יוצא מגבולות ארבעת הקירות וזולג אל מרחביה הנסתרים של ירושלים. הוא מציע מופעים אינטימיים בבתים שונים - פרטיים ומבני ציבור - המזמינים את הצופים לקחת חלק ביצירה ובחוויה חושית. האינטימיות הנוצרת בין היוצרים, הקהל והמקום היא חלק מהותי מהיצירה.
מאת נופר אבני, מגזין "שפת רחוב" ב-Xnet
מונטריאול, העיר השנייה בגודלה בקנדה, ידועה בחורף הקשה והארוך, שלא לומר אכזר, המאפיין אותה. הוא מתחיל בסוף אוקטובר וקשה לצפות מתי יסתיים: שלג בסוף אפריל אינו תרחיש דמיוני. העיר לובשת לבן והטמפרטורות יורדות הרבה מתחת לאפס: מינוס 15, מינוס 20 ומינוס 30 מעלות צלזיוס הן טמפרטורות שכיחות; יחד עם אפקט הרוח, הקור הופך לקיצוני.
כתושבת חדשה בעיר נשאלתי לעתים תכופות איך אני מסתגלת לחורף.
מאת הילה לוטן, מגזין ''שפת רחוב'' ב-Xnet
בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוקמו על קו התפר הירושלמי, בסמיכות לשכונת מוסררה, באסטות אבטיחים. הן הפכו את שטח ההפקר למרחב ציבורי פעיל, שהפך מדי קיץ לזירה של מפגשים בין תושבים ועוברי אורח משני צידי העיר. הזיכרון הזה היה נקודת המוצא של הפרויקט "נקודת מפגש" של קבוצת מוסללה, שמתקיים זו השנה השלישית, ומבקש לחזור על אותו מפגש של תרבויות, עמים, שפות, ריחות וטעמים, שכל כך מאפיין את ירושלים.
"מוסללה" היא עמותה הפועלת מאז 2009 ומאגדת אמנים ופעילים חברתיים, תושבי מרכז ירושלים.
מאת כרמל חנני
קשה להאמין, אבל דווקא הזבל נעשה אחד האתגרים הגדולים הניצבים בפני ערים במאה ה-21. בתקופה שהוכתרה לא פעם כעידן הצריכה, אנחנו מייצרים יותר ויותר זבל - הישראלי הממוצע מייצר 1.9 קילוגרם אשפה ביום - אבל המקום להיפטר ממנו אוזל. כולנו שותפים ביצירת זבל, אך רק מעטים מתעסקים במה שקורה איתו אחרי שהוא נזרק לפח.
עד לפני 20 שנה רוקנו הפחים למשאיות, והתכולה נזרקה כלאחר יד במזבלה העירונית (שמוקמה בדרך כלל בשטח בשולי העיר) ונערמה שם.
מאת נעמה לישר, ניו יורק
תארו לכם שהעיר שבה אתם גרים מקבלת אי במתנה. זה מה שקרה לניו יורק, עיר שבה חיים יותר משמונה מיליון איש, אבל אין בה הרבה שטחים פתוחים. כל פיסת קרקע שאינה בנויה נותנת אוויר לנשימה ומקום להירגע בו מהקצב המהיר של הרחובות. סיפורו של ''אי המושלים'' (Governors Island) בניו יורק הוא סיפור על אבולוציה של מקום, ועל התהליך השאפתני להפיכתו מבסיס צבאי סגור לפארק עירוני פתוח.
אי המושלים נמצא בנמל ניו יורק, לא רחוק מהקצה הדרומי ביותר של מנהטן, מרחק חמש דקות נסיעה במעבורת ממנהטן ושלוש דקות מברוקלין. שטחו כ-700 דונם, כחמישית משטחו של סנטרל פארק.
מאת נעה בירן
ורשה היא עיר של זיכרון וזכרונות. עברה העשיר מתקיים כיום במידה רבה במרחביו של הדמיון. אי אפשר לבקר בה מבלי לחשוב על המלחמה ההיא, נקודת אפס בציר הזמן של העיר, שבסופה נמחקה העיר שהייתה כמעט לחלוטין. רחובות שבעבר עברו בה, בניינים שבעבר עמדו בה, אנשים שבעבר חיו בה – כל אלו אינם עוד.
רקמתה הבנויה של ורשה משקפת את האירועים הטראגיים שהתרחשו בה. לאחר המרד בשנת 1944 הרסו הנאצים את העיר כמעט לחלוטין, בפעולה מהירה, שיטתית ואגרסיבית. במידה רבה, אלה היו גם המאפיינים של בנייתה מחדש בשנים שלאחר המלחמה, בידי הסובייטים.
מאת איל פדר
נדמה שבזמן האחרון הכל הופך להיות "חכם". הטלפון שלנו הוא טלפון-חכם, הבית הופך לחכם, וגם המושג "ערים חכמות" (Smart Cities) הפך לאחד המושגים החמים באקדמיה, בממשל ובעיקר בשוק הפרטי. המיתוג של פרויקטים עירוניים כ"חכמים" חוצה יבשות, מגזרים ותחומים, וחברות החיזוי מנבאות שהשוק הזה יגלגל מיליארדי דולרים בשנים הקרובות.
ברחבי העולם צצים פרויקטים כמו העיר החכמה "סונגדו" בקוריאה, פריסת רשתות תקשורת ברחבי אמסטרדם ואפילו "רוואבי החכמה" ברשות הפלסטינית. פרויקט ''דיגיתל'' של עיריית תל אביב זכה לאחרונה במקום הראשון בתחרות הערים החכמות, בכנס המרכזי בתחום (Smart City Expo), שנערך בברצלונה.
מאת הילה לוטן
להעביר לילה בבית קברות נשמע כמו הדבר הכי מפחיד בעולם, אבל אם תעברו בשעות הערב ליד בתי הקברות הוליווד פוראבר בלוס אנג'לס או ברומפטון בלונדון תוכלו לשמוע לא מעט צחוק, מוזיקה וגם צרחות, פשוט כי הם משמשים מדי פעם להקרנת סרטים ולהופעות. רק תביאו שמיכה, סלסלת פיקניק ותשלמו בכניסה, ותוכלו לראות את פרדי קרוגר רודף אחרי ילדי השכונה כשמסביבכם תפאורה של מצבות וקברים להשלמת האווירה.
שימוש אלטרנטיבי בבית הקברות כחלק בלתי נפרד מהעיר אינו מובן מאליו. במשך ההיסטוריה, ולא במקרה, בתי קברות היו ממוקמים בשולי הערים ומחוץ לחומות.
כמגזין שחורט על דגלו את הרעיון של חדשנות עירונית, הוא מבקש להרחיב את העיסוק בנושא זה מעבר לשאלות שלטכנולוגיה, מחשוב ודיגיטציה. עבורנו, חדשנות עירונית משמעה לחוות את העיר בצורה אחרת, לייצר שיתופי פעולה בלתי צפויים ולקדם מחשבה אחרת, שונה, חדשנית. חדשנות עירונית קשורה למרחב הציבורי, למגורים, למפגשים, לתחבורה, לחינוך, לבריאות, לתרבות דיגיטלית ועוד; היא נוצרת ממדיניות ממוסדת ואסטרטגיה עירונית, אבל גם מפעולות גרילה ויזמות מקומית.
"שפת רחוב" הינו מגזין שמתהווה תוך כדי עשייה. הוא מקדם כתיבה על שינוי – ושינוי באמצעות כתיבה. לכן, הוא מבקש להצמיח ויכוחים, דיונים ושיתופי פעולה וכן לעודד מפגשים במרחב הווירטואלי ובזה הממשי. הדיון, וגם הוויכוח, הם חלק בלתי נפרד מהמרחב העירוני ולכן יהיו נוכחים גם במגזין, שמשמש כבמה פתוחה לכל מי שפועל בעיר, חושב על העיר ומדבר על העיר.
שפת רחוב. קוראים את העיר.