מאת: ליאת לוי
לפני שבע שנים, בגיל 27, גילה אסף פלדמן שהוא חולה בסוכרת נעורים. ככה פתאום, באמצע שגרת החיים, בתחילת דרכו המקצועית כמטפל סיני ורגע אחרי שעבר לגור עם בת זוגו, הגר. ללא ספק בשורה שלא פשוט לעכל אותה. "קרו לי כל מיני דברים בגוף שלא ידעתי להסביר", הוא משחזר. "ירדתי במשקל, חוויתי עייפות לא אופיינית באמצע היום, והייתה לי מעין תחושת צימאון חזקה כזאת. אני זוכר את עצמי מסתובב ברחובות ורק רוצה לשתות משהו קר ומתוק. אבל רק ביום שבו שלושה אנשים ברצף העירו לי שירדתי במשקל, החלטתי לעשות בדיקת דם".
בדיקת הדם הזאת הייתה הנקודה שבה החיים של אסף והגר השתנו. "אני זוכרת שאסף התקשר מהמוקד ואמר שיש לו סוכר 600 (מיליגרם לדציליטר. רמת סוכר של אדם
בריא נעה בין 80 ל־110 מיליגרם לדציליטר - ל"ל)", היא מספרת. "אמרתי לו מיד שאני באה ושאלתי אם להביא איתי את הקסדה, כי היה לי ברור שאנחנו חוזרים יחד הביתה. מובן שלא חזרנו הביתה, ואסף נשלח לאשפוז למשך שלושה ימים. היום זה מוזר להסתכל אחורה ולראות איך לא ידענו כלום".
שבע שנים אחרי, ואסף והגר כבר יודעים הרבה מאוד. למעשה, הם נחשבים לסוג של אוטוריטות בתחום התזונה המתאימה לחולי סוכרת. הם מפעילים בלוג מצליח, "בלוג דל פחמימות", שבו הם מפרטים את המהפך התזונתי שחוללו בחייהם בעקבות גילוי המחלה וכולל ויתור כמעט מוחלט על פחמימות. נוסף על כך הם מנהלים את קבוצת הפייסבוק "סיירת סוכרת", המונה כרגע 1,500 איש. בין לבין הם גם הביאו לעולם את אלון בן השנה וחצי. הם מרגישים שהצליחו להפוך את המחלה ממשבר לשליחות. מעין ניצחון קטן, אפילו.
הם לא מבינים כלום
אסף (35) והגר (34) מתגוררים בתל אביב וחולקים קליניקה שבה הוא מטפל ברפואה סינית והיא בנטורופתיה. הם הכירו לפני כמעט עשור דרך תמונה באינטרנט. אסף היה צלם חובב שהעלה תמונה של קטנית מש לאתר שיתוף תמונות. הגר, שנתקלה בתמונה בטעות, הוקסמה מהתל אביבי המנביט, ומשם הדרך לבירה עירונית משותפת - ואחריה לחיים משותפים - הייתה קצרה.
אף על פי ששניהם עוסקים בתזונה ובבריאות, להחלטה על השינוי הרדיקלי בתזונה שלהם הם הגיעו רק שנתיים אחרי גילוי המחלה. "שנינו למדנו על סוכרת במסגרת הלימודים, אבל לא הבנו עד כמה ההשפעה של המחלה הזאת חזקה", אומר אסף. "מה שלא הבנו זה שזה לכל החיים", מוסיפה הגר. וכך המחלה של אסף הפכה למשימה זוגית ומשותפת. "מקרבת", כך הם מגדירים אותה כיום.
"בשנה הראשונה אחרי גילוי המחלה יש תקופה של ירח דבש", מסביר אסף. "הסוכרת קצת מתאזנת, ואתה צריך להזריק אינסולין רק מעט, לפעמים בכלל לא. אתה אפילו אולי מאמין שאתה מתחיל לנצח את המחלה. אבל לאט־לאט זה מידרדר".
כמי שהוא מטפל במקצועו, הרגשת שהגוף בוגד בך?
"זה בהחלט השפיע עלי. אתה הופך לתלוי במחלה. אובדן הספונטניות, זה מה שמפחיד באמת. כשאתה יוצא מהבית אתה לא יכול אף פעם לדעת - אולי פתאום הסוכר יירד, אולי הוא יעלה, והמצבים הקיצוניים האלה גורמים לתחושה דומה לזו של התקף חרדה. הייתי מתעורר מזה באמצע הלילה. זה מחלחל לאט־לאט. לוקח כמה שנים לקלוט את זה".
במשך שנתיים הקפיד אסף על התפריט התזונתי שהציעו לו הרופאים, שכלל קמחים מלאים והרבה ירקות. אבל אז הוא נוכח לדעת שערכי הסוכר רק ממשיכים לעלות. "כבר בבית החולים שבו אשפזו את אסף התחיל העניין עם האוכל", אומרת הגר. "אני הבאתי לו אגוזים, שלא מכילים סוכר, ובמסדרון האחות עצרה אותי ואמרה: 'זה מלא סוכר, אל תיתני לו את זה'. ואז ראיתי שהיא מביאה לו מגש עם דייסה, תפוחי אדמה ולחם, והייתי בשוק שזה מה שהם נותנים לו לאכול. הרגשתי שהם לא מבינים כלום".
אסף: "הייתי אצל רופאים טובים. עשיתי יוגה, עשיתי ספורט, ניסיתי צמחונות, הכל. אבל זה לא עבד".
כשהרופאים הציעו לו לעבור למשאבת אינסולין, הוא אמר סטופ. "החלטתי שלפני שאני עובר לשלב הבא בטיפול במחלה, אני לוקח צעד אחורה ובודק בעצמי מה אפשר לעשות".
במסגרת החיפושים באינטרנט הוא נתקל בשם של רופא אמריקאי, ד"ר ריצ'ארד ברנשטיין. "בארץ לא היה שום מידע על השיטה של ד"ר ברנשטיין, והחלטתי להתחיל לחקור אותה. פשוט הזמנתי את הספר והתחלתי לקרוא".
מה זה השטויות האלה?
ד"ר ברנשטיין, כיום בן 81, חלה בסוכרת נעורים כשהיה בן 12. עד גיל 30 היו רבות ממערכות הגוף שלו על סף קריסה. את התזונה עתירת השומן ודלת הפחמימות שלו אימץ בניגוד להמלצות הרופאים, ובדק את יעילותה בעזרת מד גלוקוז שבאמצעותו מדד את רמת הסוכר בדמו חמש פעמים ביום.
התזונה של ד"ר ברנשטיין מורידה מהתפריט כמעט את כל הפחמימות. סוכר, לחם, פסטה, אורז, וכן ירקות המכילים עמילן כמו תפוחי אדמה, בטטות או תירס - מחוץ לתחום. ירקות, שקדים ואגוזים - אפשר לצרוך בכמות מקסימלית של 6 גרם לארוחת הבוקר, 12 גרם לארוחת הצהריים ו־12 לארוחת הערב. בקטגוריית מוצרי החלב מותר לצרוך רק חמאה, שמנת וגבינות שמנות. מומלץ לאכול דגים, בשר ושומנים טובים כאבוקדו ושמן זית.
"בהתחלה אמרתי: מה זה השטויות האלה, איך אפשר לחיות ככה?". נזכר אסף. "גם ככה אני בדבר הזה, אז עוד להקצין ולהוריד סוכר וחיטה ומתוקים? זה הכניס אותי לדיכאון. אבל היה לי חשוב לנסות. בהתחלה הרגשתי חלש ועייף, אבל רכבת ההרים נגמרה. בתוך שבוע הסוכר התאזן".
לפי תפיסת העולם של בני הזוג, פחמימות פשוט מזיקות לחולי סוכרת. "כל פחמימה שאתה אוכל מתפרקת לגלוקוז. כסוכרתי אתה לומד שאם אתה רוצה לאכול פחמימות, אתה צריך להזריק אחר כך אינסולין. זו תפיסה בעייתית".
אז איך אתם מסבירים את העובדה שאלה לא ההנחיות המקובלות לחולי סוכרת?
"ההנחיה של הממסד הרפואי מאפשרת לסוכרתיים מסוג 1 להיות עם מדדים שהם מעל הנורמה כדי למנוע עליות וירידות חדות של הסוכר בדם. אבל היום אנחנו יודעים שערכי סוכר גבוהים לאורך שנים גורמים נזקים לגוף: בעיות בראייה, בכליות, בכבד, בקצות הגוף, יותר מחלות לב".
להגר היה ברור שהיא מצטרפת למשימה למרות שהיא, טפו טפו, בריאה לחלוטין. היא בחרה לאמץ את דיאטת האדם הקדמון (פליאו) הרבה לפני שזו הפכה לטרנד הכי חם שיש. דיאטת הפליאו דומה מאוד לשיטה של ד"ר ברנשטיין. היא מוציאה מהתחום כל סוג של מזון מעובד, ובתפריט שלה כלולים בשר, עוף, ירקות, דגים, פירות, שומנים בריאים כמו קוקוס, זיתים וחמאה ומעט מאוד פחמימות. ״אם אני רוצה שיהיה לי את אסף לכל החיים", היא מסבירה, "אנחנו צריכים להתגייס לזה יחד. זה מאבק משותף".
לא היה לך קשה לשנות את כל סגנון התזונה שלך? זה לא מחיר כבד מדי?
"לא חוויתי את זה כוויתור. תזונה זה אחד הדברים שהכי מעניינים אותי בעולם, אז דווקא הגעתי לזה עם חדוות גילוי. האתגר האמיתי הוא ההתמודדות עם המחלה. הסוכרת היא עול - בוודאי לחולה, אבל גם למי שחי איתו. זו דאגה אינסופית וכאב על הכאב שנגרם לאדם שאתה אוהב. בסופו של דבר אתה כבן זוג חייב להיות חלק מההתמודדות הזאת. אם אתה לא מתגייס לזה, אז בשביל מה אתה שם?".
אסף: "כל השינוי התזונתי בעצם הצליח בזכות הגר. זה שעשינו את זה ביחד, זה היה מחזק. שינינו את כל המטבח, את מה שקונים ואת איך שמבשלים. לא הייתי עומד בזה לבד".
הגר: "בתור המבשלת צללתי לשם. חקרתי וגיליתי, והיום כל הארוחות שאנחנו אוכלים מתבשלות בבית. אנחנו לא צורכים מזון מעובד, כך ש־90% מהמוצרים בסופר בכלל לא רלוונטיים עבורנו. אנחנו קונים בפריפריה של הסופר, רק שקיות זבל או אבקת כביסה".
קרייבינג לפלאפל בפיתה
לפני חמש שנים פתחו בני הזוג, כאמור, את "בלוג דל פחמימות". הבלוג, שזוכה לאלפי כניסות של גולשים סוכרתיים ביום, וגם כאלה שפשוט מתעניינים בתזונה של השניים, התחיל מפוסט של אחד המתכונים של הגר שאסף העלה לרשת. "אמרתי לו: 'מי יעשה את זה?'. הייתי מופתעת מאוד כשראיתי שיש מיליון תגובות. המון אנשים יצרו קשר והתלהבו והתחילו לשאול שאלות".
היום אפשר למצוא בבלוג שלהם מידע על התזונה שאימצו לצד מתכונים שעשויים לגרות גם את בלוטות הטעם של אכלנים רגילים, כמו פנקייק מקמח שקדים, פיתה מקמח קוקוס וריבת פטל פוטוגנית. "בהתחלה היו הרמות גבה", אומרת הגר, "בעיקר של אנשים שאמרו: 'אתם חוסמים לאנשים את העורקים עם כל השומנים האלה'. אבל בניגוד לבלוגים אחרים בנושא פליאו, דווקא אין אצלנו התקפות של טבעונים".
לפני שנתיים הם חיפשו דרך נוספת לשפר את הדיאלוג עם חולי סוכרת ופתחו את קבוצת הפייסבוק. "הגענו למצב שכבר יש אנשים אחרים בקבוצה שעונים על שאלות, וזה נחמד שיש עוד 'מומחים'", הם אומרים. "יש גם הרבה קשרים אישיים שנוצרו עם חולים מתוך הקבוצה, והרבה סיפורי הצלחה, בין היתר של אנשים שבזכות התזונה הזאת כבר לא מוגדרים כסוכרתיים. זה מאוד מספק לדעת שבמשבר הגדול הזה שאנשים חווים יש לנו תפקיד - לעזור. זה נותן הרבה משמעות".
אסף, למה אתה הכי מתגעגע מהתזונה פעם?
"לאוכל של גברים. לפיתה עם פלאפל על הדרך, לסביח. רק בשנתיים האחרונות ירד לי הקרייבינג כשאני רואה מישהו אוכל פיתה עם פלאפל או פיצה. הייתי מכור".
מה הייתם מייעצים לאנשים שרוצים להתחיל תהליך כזה?
"הכי חשוב שתמיד יהיה אוכל, שלא תגיע מצב שאתה רעב וחסר לך האוכל שלך, כי אז אתה פשוט תאכל משהו אחר".
הגר: "חשוב מאוד לקחת את זה כמשימה משותפת. כן, סוכרת זו חוויה קשה, אבל אפשר להגיע לפתרון. זו מחלה שאי אפשר לרפא אותה, אבל כן אפשר לפתור אותה".
אסף: "אה, כן, ואתה צריך להיות ערוך לשטוף הרבה כלים".
