מאת: יפה שיר-רז
"בוקר טוב, הפטרייה שלך חזרה."! הסלוגן המשעשע הזה של הפרסומת לאגיסטן V זיכה את חברת פריגו, יצרנית התרופה לפטריות בנרתיק, במקום ראשון בתחרות הפרסומות של ארגון תל"מ (תרופות ללא מרשם). על פי החברה, הפרסומת עוררה מודעות של 92% למותג והזדהות בקרב קהל היעד הנשי שהבין ללבה של העלמה המתעוררת בבוקר ומגלה על הכרית לצדה פטרייה אדומה ענקית מנוקדת בלבן, וקוראת: "אוף, שוב הפטרייה."! זה לא מפתיע. אחרי הכל, הפרשות נרתיקיות, גירוד וצריבה הם תסמינים שכמעט כל אישה סובלת מהם מתישהו. וכשזה קורה, גם אנחנו, כמו העלמה בפרסומת, מסיקות אוטומטית שזו פטרייה. אבל האומנם זו תמיד פטרייה? תתפלאו, אבל ברוב המקרים לא. מה שכולנו מכנים "פטריות בנרתיק" הן רק אחת ממגוון דלקות בפות ובנרתיק, שכולן גורמות פחות או יותר לאותם תסמינים.
"דלקות נרתיקיות יכולות להיגרם כתוצאה מזיהום פטרייתי, מזיהומים המועברים ביחסי מין, מגירוי כימי או מאלרגיה לחומרים שאליהם נחשפים עור הפות או רירית הנרתיק," מסבירה ד"ר אחינעם לב שגיא, רופאת נשים העוסקת בתחום דלקות הנרתיק ומחלות הפות. "הביטויים יכולים להיות גרד, כאב, תחושת צריבה או אי נוחות, הפרשה חריגה בריח, בכמות ובצבע, הופעת אדמומיות, נפיחות, ולעתים שינוי במראה העור. נוסף על כך, גם מחלות עור ייחודיות לאזור הפות עלולות לגרום לתלונות ממושכות של גרד, צריבה ואי נוחות. למעשה, אף על פי ש־90% מהנשים שמגיעות לרופא עם תלונות כרוניות בטענה שיש להן פטרייה, רק כ־20% מהן באמת סובלות מפטרייה, ובכל שאר המקרים מדובר במחלות אחרות."
"קשה לאמוד את השכיחות המדויקת של מחלות הנרתיק והפות השונות," אומר ד"ר אריה יגודה, גינקולוג ומנהל יחידת ההפריה החוץ גופית במרכז הרפואי הרצליה מדיקל סנטר. "עם זאת, התסמינים האלה הם הסיבה השכיחה ביותר לפנייה לבדיקה גינקולוגית, ובאמת, רק בחלק קטן יחסית של המקרים מדובר בפטרת הנרתיק."
אז איך בכל זאת נהפכה האבחנה של "פטרת הנרתיק" לכל כך שכיחה? מעבר לאבחנות העצמיות השגויות שלנו ולפרסומות שמריצות אותנו לבית המרקחת הקרוב לרכוש תרופה ללא מרשם לפטריות, הבעיה, טוענת ד"ר לב שגיא, נעוצה במידה רבה ברופאים. דמיינו לעצמכם מצב שבו אתם נכנסים לרופא ואומרים לו: "דוקטור, יש לי סוכרת." "אה, או.קיי,". משיב הרופא, "יש לך סוכרת? טוב, ניתן לך אינסולין." נשמע מופרך? ברור. איך אפשר לאבחן סוכרת בלי בדיקות דם? אבל התסריט המופרך הזה די קרוב למציאות בכל מה שנוגע למחלות הנרתיק והפות. "יש מחקרים המראים שבנושא של אבחון מחלות נרתיק ופות רופאים טועים ב־50% מהאבחנות שלהם," אומרת ד"ר לב שגיא. "הסיבה העיקרית לכך היא שכדי לאבחן נכון יש לרוב צורך באבחנה מיקרוסקופית ובנטילת תרבית, ואת זה חלק גדול מהרופאים לא עושים. במקרים רבים הרופאים מבססים את האבחנה שלהם על הסתכלות בלבד." מהן המחלות השכיחות בנרתיק ובפות, ואיך מטפלים בהן? "באופן כללי, מחלות הנרתיק מתחלקות לדלקות נרתיק זיהומיות ובלתי זיהומיות, ומחלות הפות מתחלקות לדלקות של עור הפות ומחלות אחרות בעור הפות," מסביר ד"ר יגודה. הכתבה שלפניכן סוקרת את מגוון המחלות ואת הטיפולים השונים בהן.
רוב הדלקות נגרמות בגלל פטרייה בשם קנדידה אלביקנס, שנמצאת במערכת העיכול (צילום: שאטרסטוק)
דלקות נרתיק זיהומיות
דלקות נרתיק פטרייתיות
המחולל השכיח ביותר, שגורם לכ־85% מכלל דלקות הנרתיק הפטרייתיות, הוא פטרייה בשם קנדידה אלביקנס. מדובר בפטרייה שכיחה שנמצאת במערכת העיכול ויכולה להימצא בנרתיק בלי לגרום לתסמינים כלשהם. ואולם כשהיא מתרבה היא מפרישה חומרים הגורמים להתפתחות דלקת, שלרוב גורמת להופעת אודם בפות ובנרתיק, גרד, צריבה במתן שתן, כאבים בקיום יחסי מין והפרשה לבנה סמיכה או גושית. ד"ר לב שגיא: "הבעיה נובעת ממצבים המפרים את שיווי המשקל העדין בין מערכת החיסון לפטרייה כמו טיפול באנטיביוטיקה, עלייה ברמות האסטרוגן בזמן היריון או במהלך המחזור החודשי, קיום תכוף של יחסי מין או הפחתת פעילות מערכת החיסון. אצל חלק קטן מהנשים זה קורה בעקבות צריכת כמויות גדולות של מזונות עתירי .”סוכר
איך מטפלים?
ד"ר יגודה: "במקרים של פטרת חוזרת אני נוהג לתת במשך שלושה חודשים טיפול מניעתי מיד לאחר הווסת, מאחר שלעתים קרובות נותרים נבגים של הפטרייה שלא מוגרו, והם מתפתחים לאחר הווסת. אני נוהג גם לטפל בבן הזוג, כי בגלל חומרים בזרע ייתכן שיש לו דלקת שאינה מאובחנת בתרבית. הטיפול ניתן בטבליות, קרם תוך נרתיקי ותרופות בבליעה. אצל כ־5% מהנשים הדלקת הפטרייתית חוזרת בתכיפות גבוהה ויש לשקול מתן טיפול מניעתי בתכשיר פעם בשבוע למשך חצי שנה.
וגינוזיס חיידקי
המאפיין העיקרי של הבעיה הזאת הוא הפרשות מרובות בעלות ריח לא נעים, והגורם הוא שינוי במאזן חיידקי הנרתיק. במצב תקין רוב החיידקים בנרתיק הם "לקטובציליים" ("ידידותיים"), היוצרים סביבה בעלת חומציות גבוהה ובכך מונעים התפתחות של חיידקים אחרים. לעתים חלה ירידה בריכוזם ואת מקומם תופסים חיידקים אחרים, ביניהם חיידקים אנאירוביים (המתקיימים בסביבה נטולת חמצן), שהם הגורם לריח הבלתי נעים. נמצא קשר בין וגינוזיס חיידקי ללידות מוקדמות (כשהבעיה מופיעה בהיריון) ודלקות ברחם או באגן. ד"ר יגודה: "הגורם המדויק לבעיה אינו ידוע, אך שכיחותה גבוהה יותר בקרב נשים פעילות מינית (אף שהיא לא מועברת ביחסי מין) ובנשים המשתמשות בשטיפה תוך נרתיקית."
איך מטפלים?
אנטיביוטיקה מסוג קלינדמיצין (דלצין) או מטרונידזול (פלג'יל) בטבליות תוך נרתיקיות או בקרם למשך 3־7 ימים, וכן אנטיביוטיקה מטרונידזול או טינידזול דרך הפה. במקרים חוזרים מנסים טיפולים שונים ומאריכים את משך הטיפול.
טריכומונס
מחלה זיהומית הנגרמת על ידי הטפיל שהיא קרויה על שמו. לעתים קרובות יש הפרשה נרתיקית מוגלתית בצבע ירוק־צהוב בעלת ריח רע, גרד או כאבים במהלך יחסי המין, אבל במקרים רבים גם לא מופיעים תסמינים כלל. זיהום בטריכומונס מעלה את הסיכון להידבקות בנגיף האיידס .HIV ד"ר יגודה: "הטריכומונס מועברת ביחסי מין, וריבוי בני זוג וקיום יחסים ללא קונדום מגבירים את הסיכון להדבקה. בהיעדר תסמינים, בני הזוג לא מודעים לזיהום."
איך מטפלים?
מנה חד פעמית של אנטיביוטיקה דרך הפה מסוג מטרונידזול )פלג'יל( או טינידזול )פרוטוציד.) במקרה שהבעיה נשנית מאריכים את הטיפול. חשוב ששני בני הזוג יקבלו טיפול ויימנעו מקיום יחסים במהלך הטיפול.
דלקות נרתיק לא זיהומיות
דלקת נרתיק אטרופית
תופעה אופיינית, המופיעה בקרב 10%־40% מהנשים בגיל המעבר, עם חדלון הווסת. הדלקת יכולה להתבטא בתחושת יובש, אי נוחות, כאבים ביחסי מין, תכיפות וצריבה במתן שתן, ולעתים קרובות גם התסמינים המאפיינים אותה דומים לאלה של פטרייה: גרד, עקצוץ, כאבים והפרשות מרובות.
ד"ר לב שגיא: "אטרופיה פירושה 'מנוון' או .'מדולדל' דלקת נרתיק אטרופית נובעת מירידה ברמות האסטרוגן ברקמת הנרתיק. להורמון זה תפקיד מרכזי בשמירה על בריאות הנרתיק, וכשרמתו יורדת, חלים שינויים ברקמת הנרתיק. כשהרירית נעשית דקה וחיוורת ומאבדת מגמישותה, זרימת הדם פוחתת, אוכלוסיית החיידקים משתנה, ועמה משתנה גם רמת החומציות בנרתיק. לעתים הבעיה עלולה להופיע גם על רקע ירידה ברמות האסטרוגן בעקבות מתן תרופות, כימותרפיה, לאחר ניתוח לכריתת השחלות או בזמן הנקה."
איך מטפלים?
באמצעות אסטרוגן במשחה, בנרות או בטבליות תוך נרתיקיות, או לחלופין בכדורים או במדבקה עורית שמעלה את רמות ההורמון בכל הגוף ובכלל זה גם בנרתיק. טיפולים לא הורמונליים, כגון חומרי סיכוך וחומרי לחות נרתיקיים, יעילים פחות.
דלקות של עור הפות
דלקת עור ממגע בעור הפות
דלקת עור ממגע (קונטקט דרמטיטיס) בעור הפות מתפתחת בעקבות חשיפת עור הפות לגירוי חיצוני כלשהו, כימי או פיזי. התסמינים כוללים גרד, תחושת צריבה ואי נוחות בפות, המלווים באודם של העור, בצקת, ולעתים גם בשינויים נוספים הנגרמים עקב גירוד ושפשוף ממושכים של האזור.
ד"ר לב שגיא: "הסיבות השכיחות לבעיה הן חשיפה לשתן )בנשים עם דליפת שתן קשה ושימוש בתחבושות היגייניות או חיתולים,) לצואה )במקרה של דליפת צואה,) לחומרי הניקוי המשמשים לרחיצת עור הפות או לפדים ולמגיני תחתון. סיבה אחרת היא תגובה אלרגית שיכולה להתפתח בעקבות חשיפה גם לכמות קטנה של סבון, בושם, חומרי שימור המצויים בקרמים או בנרות לטיפול בזיהומים נרתיקיים, לייטקס )חומר המצוי בקונדומים,) תחבושות היגייניות, אבקת כביסה, קוטלי זרע ועוד. לעתים קרובות הבעיה יכולה להתפתח בשל אלרגיה לתכשיר טיפול בזיהום אחר כגון משחות לטיפול בפטריות, משחות אנטיביוטיות, משחות להקלת כאב וגרד ומוצרים 'טבעיים' שונים. בנוסף, נשים רבות מנסות לפתור את הבעיה על ידי רחצה תכופה של האזור ושימוש בסבונים ובמגבונים לחים. ניקוי היתר, שפשוף העור והשטיפות המרובות גורמים להפחתת כמות ההפרשות הטבעיות ולייבוש העור, וגם לחשיפה מתמדת לחומרים מגרים או מעוררי אלרגיה ולפציעה חוזרת של העור ואובדן מנגנוני ההגנה שלו, מה שמוביל לעלייה בשיעור הזיהומים."
איך מטפלים?
על ידי הפסקת החשיפה לגירויים ולחומרים מעוררי אלרגיה. מומלץ להשתמש בתחתוני כותנה 100% בצבע לבן, להימנע משימוש במגיני תחתון, להמעיט ככל האפשר בשימוש בסבון, להעדיף סבון כביסה ללא "ביו" ולהימנע משימוש בכל קרם או משחה באזור.
ליכן סקלרוזיס (ל"ס)
מחלת עור זו מערבת את הפות, חיץ הנקבים ואזור פי הטבעת. היא יכולה להופיע בכל גיל, אך שכיחה בעיקר בגילאי 40־.50 העור נעשה דק ולבן, וגירוד מרובה של האזור גורם לעיבוי העור ולדימום. בשלבים מתקדמים של המחלה נוצרת הצטלקות, וייתכנו אף שינויים במבנה הפות, שכוללים היעלמות השפתיים הקטנות, היצרות השפתיים באזור המכסה את הדגדגן, הידבקות שיכולה לכסות את הדגדגן והיצרות של פתח הנרתיק. שטח העור המעורב שונה מחולה לחולה ויכול להיות מצומצם או לכלול את כל עור הפות. התסמינים כוללים גרד ו/או צריבה, אך אצל חלק מהנשים מופיעה הצטלקות ללא תסמינים.
ד"ר לב שגיא: "ל"ס נחשבת למחלה אוטואימונית, כשמערכת החיסון פועלת כנגד עור הפות. חלק מהחולות סובלות גם ממחלות אוטואימוניות אחרות, כגון סוכרת או מחלה של בלוטת התריס."
איך מטפלים?
בעזרת משחה סטרואידית, המביאה לשיפור ניכר בגרד ומונע את המשך הצטלקות הרקמה. אי אפשר לרפא את המחלה לחלוטין, ולכן הטיפול ממושך וכרוני. במקרים נדירים עלול להתפתח עם השנים גידול סרטני מסוג קרצינומה קשקשית. מסיבות אלה חשוב להיות במעקב רפואי מסודר גם כשאין תסמינים.
ליכן סימפלקס כרוניקוס (לס"כ)
מחלת עור זו מתבטאת בעיבוי של העור, בעיקר בשפתיים הגדולות, באזור עור חיץ הנקבים (האזור שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת) וסביב פי הטבעת, והיא מאופיינת בגרד עז המחמיר במצבי לחץ נפשי, בחום ובעליית הלחות, ומציק לעתים קרובות בשעות הערב והלילה. אבחנת הבעיה נעשית על ידי בחינת ההיסטוריה הרפואית ומראה אופייני של עור מעובה והדגשת קווי העור. כדי לאבחן יש לשלול בעיות אחרות ולעתים לבצע ביופסיה.
ד"ר לב שגיא: "הסיבה הראשונית ללס"כ משתנה. לעתים מדובר במחלת עור מגרדת, כמו ליכן סקלרוזיס, זיהום פטרייתי חוזר, דלקת עור ממגע, ולעתים בגירוד מתוך הרגל. במהלך הזמן נוצר מעגל המכונה "מעגל גרד־שפשוף." כלומר, תחושת הגרד גורמת לגירוד ולשפשוף המביאים בתורם להחמרת תחושת הגרד, לגירוד וחוזר חלילה. נשים רבות מנסות טיפולים תרופתיים שונים ומרבות לנקות את האזור, אך אלה אינם מועילים ואף עלולים להחמיר את המצב."
איך מטפלים?
ד"ר לב שגיא: "התהליך החשוב ביותר בטיפול הוא הפסקת מעגל הגרד־שפשוף. הטיפול מורכב מארבעה חלקים: .1 הפסקת החשיפה לחומרים מעוררי גרד; .2 שיקום העור באמצעות אמבטיות ישיבה או קומפרסים לחים, מריחת משחה שומנית או משחה המכילה Zinc Oxide (חומר המצוי במשחות לתינוקות) והקפדה על לבוש מאוורר; .3 טיפול בתרופות שינה כדי להפסיק את הגרד הלילי; .4 טיפול במשחה סטרואידית לתקופה מוגבלת כדי להפסיק את התהליך הדלקתי.
למניעה, לבשי תחתונים מ-100% כותנה ואל תידחסי למכנסיים צמודים מדי באזור המפשעה (צילום: שאטרסטוק)
טיפולים משלימים
על פי נייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, בנוסף לטיפול התרופתי הקונבנציונלי, תכשירי פרוביוטיקה עשויים אף הם לסייע בשיקום אוכלוסיית חיידקי הנרתיק ובכך לעזור במניעת זיהומים נרתיקיים ובטיפול בהם. עם זאת, נייר העמדה ממליץ רק על שני זנים לקטובציליים ספציפיים - לקטובצילוס רמנסוס 1-GR ולקטובצילוס ראוטרי .14-RC "שני הזנים האלה הוכחו כיעילים במיוחד בטיפול בווגינוזיס חיידקי," אומרת מיכל שיין, דיאטנית קלינית בחברת טעם טבע אלטמן. "כך לדוגמה, סקירת מחקרים שפורסמה ב־Cochrane בשנת 2009 הראתה ששילוב של חיידקים פרוביוטיים אלה יחד עם אנטיביוטיקה מרפא את המחלה ביעילות גבוהה יותר מאשר אנטיביוטיקה בלבד. גם במקרים של פטרת נרתיקית, הטיפול בחיידקים אלה בשילוב עם טיפול אנטי פטרייתי משפר את סיכויי הריפוי באופן ניכר."
איך בדיוק עוזרים הזנים האלה למיגור הזיהומים? התשובה לא לגמרי ברורה. אבל מחקר נוסף שפורסם ב־,2012 ובו הוכנסו חיידקים משני הזנים לתרבית של תאי נרתיק עם פטריית קנדידה אלביקנס, מצא שכעבור שעה חלה ירידה בחיוּתן של הפטריות, וחלק גדול מהן מוגר. המחקר גם הצביע על כך שהחיידקים הלקטובציליים הביאו לעלייה בביטוי של גנים הגורמים לסטרס בתאי הפטריות, מה שלא מאפשר להם להתרבות, ובו זמנית לירידה בביטוי של גנים הקשורים לעמידות לתרופות אנטי פטרייתיות."
נוסף על הפרוביוטיקה הושק לאחרונה בארץ טיפול טבעי נוסף לזיהומים בנרתיק - מולטי ג'ין, סדרת מוצרים המבוססת על תרכובת שנקראת .QR2 התרכובת, שמקורה בצמח האלואה־ברבנדסיס, מכילה קומפלקס פוליסכרידים (רב סוכרים), שעל פי החברה פועלים להשמדת זיהומים חיידקיים ויעילים במיוחד לטיפול בווגינוזיס חיידקי וכן לטיפול בפטריות בנרתיק. הפוליסכרידים שבתכשירים פועלים כך שהם נצמדים לחיידקים המזיקים ואינם מאפשרים להם להיצמד לרקמת הגוף, להתרבות ולהתפתח, ובכך למעשה גורמים לחיסולם.
בניגוד לאנטיביוטיקה הם אינם משפיעים על החיידקים הידידותיים, וכך מסייעים בשמירה על פלורה וגינלית מאוזנת ובריאה. יעילות המוצרים נבחנה בשני מחקרים, האחרון שבהם נערך ב־2012 ומצא שהטיפול באקטי ג'ל יעיל במידה זהה לטיפול באנטיביוטיקה מסוג מטרונידזול. עם זאת, יש לציין כי מדובר במחקרים קטנים יחסית.
התרכובת אינה כוללת חומרים משמרים ובסדרה שישה מוצרים: אקטיג'ל -לטיפול בבקטריאל וגינוזיס; פלורה פלוס - לטיפול בקנדידה ולמניעתה; ליקווי ג'ל - להענקת לחות וגינלית; קומפרסים - פדים רכים להרגעה ולהחלמה של רקמות פגועות; וגינל דוש טבליות - תכשיר לשטיפה אינטימית פנימית באמצעות אביזר בעל צורה ארגונומית לשימוש פנימי; פאמיווש - תחליב שטיפה חיצוני ללא סבון, ללא חומר משמר וללא בושם, לשמירה על רמת PH.
מאוזנת. כך תעזרי לעצמך
ד"ר אחינעם לב שגיא, רופאת נשים, מייעצת:
- הקפידי על ניקיון אזור הפות ואוורורו. חשוב מאוד לשטוף את הפות ואת פי הטבעת באופן סדיר, אך עם זאת רחצה מרובה ובמים חמים מאוד עלולה להחמיר את הגירוי. לאחר המקלחת יש לנגב את הפות בתנועות טפיחה עדינות.
- זכרי לנגב תמיד מכיוון הפות לכיוון פי הטבעת.
- הימנעי משטיפות פנימיות של הנרתיק, שמפרות את האיזון הטבעי של חיידקי הנרתיק התקינים.
- השתמשי בתחתונים מ־100% כותנה והימנעי ככל האפשר מתכשירים המכילים בושם או צבע, כולל סבונים, נייר טואלט מבושם ומגיני תחתון (תחבושות). קיימים מוצרי היגיינה העשויים מ־100% כותנה ומחומרים טבעיים.
- למי שסובלת מדליפת שתן - הימנעי מחשיפה ממושכת למגיני תחתון או מפדים ספוגים בשתן.
- למי שסובלת מדליפת צואה -השתמשי בשמן מינרלי טהור, נטול ריח, המנקה היטב ואינו מייבש את הרקמות כמו סבון.
- הימנעי מלבישת מכנסיים צמודים באזור המפשעה והירכיים, וכן הימנעי מכל חדירה נרתיקית הגורמת לכאב או לחבלה.
- הקלי על הגרד ועל הצריבה באמצעות אמבטיות ישיבה המכילות 4־5 כפות סודה לשתייה או באמצעות קומפרסים עם מים קרים (לא קרח).
- מרחי משחה שומנית או משחה המכילה Zinc Oxide כדי לרפא עור מגורה.
- אל תגרדי את העור, שכן גרד ממושך פוצע את העור, גורם לעיבויו ומחמיר את תחושת הגרד.
- השתמשי במסככים היפואלרגניים, כגון שמן שקדים, במהלך קיום יחסי מין.
- הפסיקי להשתמש בחומרים שעלולים לגרום לדלקת ולגירוי בעור הפות, בהם גם תכשירים רפואיים, כולל משחות נגד פטריות וחומרי סיכה.
