מאת: רויטל גל

תוכנית התקשוב הלאומית שיזם ‭2010-ב‬ שר החינוך דאז גדעון סער סחפה אחריה עד היום ‭1,200-כ‬ בתי ספר ברחבי הארץ שבהם התוכנית כבר מיושמת באמצעות מחשב ותכנים דיגיטליים. בשנה הנוכחית מתכנן משרד החינוך לבצע עליית מדרגה משמעותית שתרחיב את התוכנית, וברוב בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים יגיעו התלמידים עם המכשיר האישי לבית הספר וילמדו בשיטת תקשוב שתתאים לכל ממשק.

בבית הספר היסודי הניסויי נאות לון שבבאר שבע אימצו את תוכנית התקשוב המסורתית לפני שמונה שנים. יש מעבדות מחשבים נייחים וניידים בבית הספר, והתלמידים עוברים לפחות שיעור אחד ביום מול מחשב, עם מקרן ו"לוח חכם" (לוח אינטראקטיבי שעליו אפשר לכתוב, למחוק ולהשתמש באמצעי המחשה ולשמור את הנתונים מהשיעור).

"בשיעורי התקשוב המורה היא לא מקור הידע. הילדים מבינים שהם יכולים לחקור ולהגיע לבד למקורות - הרשת חושפת אותם לשפע של ידע‭,"‬ אומרת אילונה סקג'ו, מנהלת בית הספר. "בנוסף הם נהנים מגיוון בדרכי ההוראה, כמו הוראה דרך הסקייפ מול כיתות מבתי ספר אחרים, למידה עצמאית ואמצעי המחשה שונים כמו תמונות‭."‬

זה מה שהיה לנו עד היום, אך בשנה הקרובה כאמור ירחיב משרד החינוך את התוכנית. "המודל המתקדם של תוכנית התקשוב נקרא Bring Your Own Device. כל תלמיד יכול להגיע עם המכשיר שלו לבית הספר, לפטופ או טאבלט, לא משנה מה, כי התוכן והתוכנות ברשת יתאימו לכל מכשיר, אומר ד"ר עופר רימון, מנהל מינהל ותקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע במשרד החינוך. "כל בית ספר שנענה למכרז יקנה חבילה של אינטרנט פס רחב, חבילה של תכנים דיגיטליים (שיעורים, ספרים, VOD) פורטל תוכן של יותר ‭7,000-מ‬ שיעורים מתוקשבים שהכינו מורים וחברות תוכן, תמיכה טכנית מרחוק ומקרוב ותמיכה פדגוגית. במחיר החבילה כבר גלום תקציב לטאבלטים וללפטופים לילדים שידם אינה משגת. אנחנו מצפים ‭1,600-ש‬ בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים יעברו לתוכנית המתקדמת כבר בשנה הקרובה‭."‬

אורית ארצי, מנהלת בית הספר היסודי רביבים בגני תקווה, היא בין המנהלים שקידמו את המהלך בברכה. "בניגוד לשיטת התקשוב המסורתית, שבה בסוף היום משאירים את המחשב בבית הספר, בשיטה המתקדמת המחשב האישי הוא המוח של הילד. הוא עושה בו סיכומים, בונה את המחברת שלו, שם פתקיות בתוך הספרים - והכל במסגרת פורמטים דיגיטליים‭,"‬ היא אומרת. "אני מוצאת בשיטה הזאת המון יתרונות. למשל, בעזרת המורה ובאישורו תלמיד יכול להוסיף הערה בספר הלימוד שתופיע אצל כל התלמידים, כמו כן אפשר למצוא חומרים באינטרנט ולחקור יותר נושאים‭."‬

על פניו נשמע כמו קידמה במיטבה. אחרי הכל, מערכת החינוך הגבירה את הקצב והתאימה את עצמה למהפכה הדיגיטלית שמתרחשת כמעט בכל שדה מוכר. אלא שלצד זה סבורים חוקרים בתחום הקריאה והכתיבה כי המודל המתקדם של תוכנית התקשוב עלול להוביל לבעיות בהבנת הנקרא וביכולת הביטוי בכתב של דור שלם.

בעיה 1: המסך ממסך

"פעם שמעתי תלמידה אומרת ששיעור התקשוב היה נורא קל וכיפי. זה מיד הדליק אצלי נורה אדומה‭,"‬ אומרת פרופ' רקפת אקרמן, מרצה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון. "יש פה סוגיה מאוד בעייתית כי מצד אחד אנחנו רוצים שלילדים תהיה מוטיבציה, ומצד שני בני אדם מטבעם לא אוהבים להתאמץ. העניין הוא שלימודים דורשים מאמץ ויש פה סתירה פנימית. כשמשהו נראה קל, אנשים לא משקיעים בו מאמץ‭."‬

אבל המאמץ הוא רק קצה הבעיה. "בשונה מקריאה בספר, בקריאה ממסך מחשב העין מטיילת על משטח גדול ואין אצבע שעוזרת לעקוב אחר הטקסט‭,"‬ אומר פרופ' יורם עשת, ראש התוכנית לתואר שני בטכנולוגיה ומערכות למידה והמייסד והמנהל בעבר של המכון לחקר חדשנות וטכנולוגיית למידה באוניברסיטה הפתוחה. "במחקרים שעשו על תנועות עיניים רואים שהעין מתרוצצת כמו משוגעת בזמן קריאה על המסך. קשה לנו לעקוב אחר הטקסט, והעין פשוט הולכת לאיבוד במעברי השורות. בנוסף רוב הקוראים בקריאה דיגיטלית מדווחים על קושי בהתמצאות במרחב הטקסט -אמנם אפשר לדעת באיזה עמוד אתה נמצא, אבל זו ידיעה קוגניטיבית ולא אינטואיטיבית והיא מקשה על ניהול וויסות למידה. אי אפשר לדפדף קדימה ואחורה כמו בספר כדי להבין היכן אנחנו נמצאים בטקסט‭."‬

אם בעבר מחקרים בדקו קריאה דיגיטלית במונחים של אתגרים ארגונומיים - ריצוד המסך, תאורה, ריצוד העיניים -הרי שבעשור האחרון חלק ניכר מהבעיות הטכניות האלה נפתרו, וכעת מתמקדים המחקרים באתגרים הקוגניטיביים שמציבה קריאה ממסך.

"לקריאה ממסך, מחשב או טאבלט יש אפיונים אחרים. אנחנו מבלים היום הרבה זמן מול מסכים, מול שפה רזה וקצרה (בלוגים, פוסטים)‬, והרגלי הקריאה שלנו מושתתים על קריאה מהירה ומרופרפת‭,"‬ מסבירה ד"ר גל בן-יהודה, מרצה במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. "אם קוראים כתבת רכילות בעיתון זה לא קריטי, אבל כשרוצים ללמוד טקסט משמעותי, קשה לעשות את המעבר לטקסט לימודי וזה יוצר בעיות בהבנת הנקרא‭."‬ פרופ' אקרמן חוקרת זה שנים את תחום המטה- קוגניציה -התחושה הסובייקטיבית של הידע. "אנחנו מקצים מאמצי למידה בהתאם לתחושה הסובייקטיבית שלנו, אבל אנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו יודעים‭,"‬ היא מסבירה. "תחום מחקר המטה-קוגניציה בא להציף כשלים ולהציע דרכים להתגבר על הבעיה של ההערכה שגויה של הידע. בתוך התחום הזה ההשוואה בין קריאה ממסך לקריאה מנייר מהווה כר נרחב, כי נמצא שהמדיה היא גורם משמעותי המשפיע על הלמידה‭."‬

במחקר שערכה בשנים ‭2007-2006‬ בדקה פרופ' אקרמן שתי קבוצות סטודנטים שלמדו טקסטים מנייר וממחשב. נמצא כי הלומדים מנייר הקצו עשר דקות ללמידת כל טקסט, וכי אלה שקראו ממסך הקצו תשע דקות למלאכה. בתום הלמידה התבקשו המשתתפים לשפוט מה מידת ההצלחה הצפויה להם ומיד לאחר מכן נבחנו על תוכן הטקסט. לא נמצא כל הבדל בתחושת הידיעה בין הלומדים מנייר ללומדים ממסך. בניגוד לכך, בתוצאות המבחן התגלה פער שהראה כי אלה שלמדו מנייר הראו יכולות טובות יותר בהבנת הנקרא, ואף רמת שיפוט מדויקת לגבי ההצלחה במבחן. לעומתם, שיפוט רמת הידע בקרב אלה שלמדו ממסך אופיין בביטחון יתר, שנבע מחוסר הכרה בהישגיהם הנמוכים יחסית.

במחקר המשך שנערך ‭2012-בו‬‭ 2011-ב‬ הוגבל זמן קריאת אותם הטקסטים מהמסך ומהנייר לשבע דקות. התקבל דפוס תוצאות כמו במחקר הקודם: התוצאות היו טובות יותר והשיפוט היה מדויק בקרב קוראי טקסט מנייר, לעומת ציונים נמוכים וביטחון יתר בקבוצת קוראי המסך.

"המחקר המאוחר יותר נערך בקרב סטודנטים לתואר ראשון להנדסה בטכניון, שחיים טכנולוגיה מבוקר עד ערב, משכילים ובעלי אוריינטציה טכנולוגית‭,"‬ אומרת פרופ' אקרמן. "למרות זאת מוצאים נחיתות בקריאה ממסך בהשוואה לנייר, ומה שמשתבש הוא שיפוט הידע וניהול יעיל של הזמן המוגבל הניתן למשימה. כלומר המבט העצמי על הידע משתבש - התלמיד מרגיש שהוא יודע ומבין את החומר ומפסיק ללמוד, למרות שהוא עדיין לא מוכן למבחן. מחקרים מראים שילדים מועדים במיוחד לטעויות בשיפוט רמת הידע שלהם, וכי קיימת התפתחות בתחום הזה לאורך כל שנות בית הספר, כך שאפילו בכיתה ט' בני הנוער לא מגיעים למיומנות כמו של סטודנטים באוניברסיטה. זה מעיד על כך שאם אצל סטודנטים יש הטיות, קל וחומר אצל ילדים‭."‬

בעיה 2 ההקלדה משטיחה

המציאות בשטח מראה שסטודנטים שמאובזרים בלפטופ יכולים להקליד מהר יותר בהשוואה לכתיבה ביד ולכן מצליחים לכתוב יותר מידע בזמן שיעור באוניברסיטה. לכאורה נשמע כמו יתרון לבעלי המקלדת, אלא שעל פי מחקר שפורסם השנה על ידי החוקרים פאם מולר מאוניברסיטת פרינסטון ודניאל אופנהיימר מאוניברסיטת קליפורניה בכתב העת ‭,Psychological Science‬ סטודנטים שכותבים את ההערות של המרצה על נייר לומדים יותר.

בשלושה ניסוייים שערכו ביקשו החוקרים לבדוק את העיבוד הקוגניטיבי שנעשה באמצעות כתיבת הערות בשיעור. מחצית מהנבדקים כתבו בכיתה הערות על לפטופ (מנותק מאינטרנט כדי למנוע הסחות דעת),‬ והמחצית השנייה - בכתב יד. כצפוי, אלה שהקלידו על הלפטופ היו מהירים יותר וכתבו יותר מידע על המחשב, אך אלה שכתבו על נייר הפגינו יכולות הבנה טובות יותר של החומר.

מסקנת החוקרים הייתה ששתי הפעולות דורשות עיבודים קוגניטיביים שונים ולכן התהליכים שונים וההשלכות על הלמידה שונות. מאחר שתלמידים שכותבים ביד אינם יכולים לכתוב מילה במילה, הם נאלצים להקשיב למרצה ולסכם את מהות החומר בתמציתיות, תהליך שמכריח אותם להבין לעומק את הנלמד. הקלדה של הנאמר מילה במילה על המחשב, לעומת זאת, אינה דורשת מאמץ כזה מהמוח ולכן אין יותר מדי הקדשת תשומת לב לנאמר. גם לאחר שהחוקרים הזהירו את הסטודנטים שהקלידו מפני הנטייה לכתוב מילה במילה כדי שיוכלו לעבד טוב יותר את התוכן, הסטודנטים שהוזהרו לא הצליחו יותר מאלה שהקלידו ולא הוזהרו.

לאחר שבוע חזרו הסטודנטים על החומר ונבחנו עליו שוב. נמצא שאלה שכתבו בכתב יד שוב הראו ביצועים טובים יותר. ההסבר נעוץ ככל הנראה בשחזור השיעור שעושה הסטודנט מתוך כתב היד שלו: מילים שמזכירות מסגרות הקשר, תחושות, אווירה ועוד.

"המחקרים האלה תומכים בהשפעת הכתיבה על הבנת החומר אפילו בקרב מבוגרים. זו תוצאה חדשה מרשימה ומדאיגה‭,"‬ אומרת ד"ר אסתר עדי-יפה מבית הספר לחינוך והמרכז לחקר המוח ע"ש גונדה (גולדשמידט) באוניברסיטת בר אילן. "הנושא של הקלדה לעומת כתיבת יד נחקר משנות ‭.90-ה‬ במחקרים שבדקו באיזו מידה ילדים מכירים את אותיות ההקלדה מול כתב יד, נמצא שהם מזהים יותר את האותיות כשהם כותבים ביד. אחת האפשרויות להסבר היא שכתיבה ביד דורשת יותר ריכוז, מפעילה יותר מערכות, ולכן הילדים שמים יותר לב. בנוסף, כתיבה של האות מייצרת יותר שונות בין האותיות בהשוואה להקלדה, ומכיוון שמייצרים בכל פעם את הצורה באופן שונה מודעים להופעתה בהקשרים מגוונים יותר מאשר בהקלדה, וזה עוזר להכרת צורת האות. ילדים בני 3 ‭4-ו‬ מפתחים את המערכת השפתית שלהם, ופיזיולוגית קל להם יותר לצייר אותיות מאשר להקליד. מערכת הכתיבה והשפה ממשיכה להתפתח לתוך בית הספר היסודי, ולכן המעבר להקלדה לא מומלץ לפני חטיבת הביניים, הגיל שבו מערכת השפה בשלה יותר ואין הפרעה התפתחותית בעניין. לצד זה חשוב להדגיש שעדיין אין מחקרים על השפעות ההקלדה בגילאי החטיבה והתיכון‭." ‬

פתרון ביניים: שילוב מיומנויות ואיזון

"כיום אנחנו מחפשים כלים שיעזרו בהבנת הנקרא בקריאה הדיגיטלית‭,"‬ אומרת ד"ר בן-יהודה. "פרופ' עשת ואני החלטנו לחקור את עניין המרקור וכתיבת הערות בקריאת טקסט - דברים שאפשר לעשות בשני הפורמטים. בדקנו שתי קבוצות שקראו ממסך ושתיים שקראו מנייר, כלומר ארבע קבוצות בסך הכל, כשלכל אחת מבין שתי הקבוצות אפשרנו למרקר ולכתוב הערות, ולשניות לא. מצאנו שהניסוי שלנו משחזר את מה שפרופ' אקרמן הראתה לפנינו - הפער בהבנת הנקרא בין המסך לדף המודפס נשאר בנחיתות של ‭10%-כ‬ פחות הצלחה ביחס למסך. בנוסף ראינו שמרקור של טקסט שהוצג על מסך מול טקסט שהוצג על מסך בלי מרקור לא הראה שיפור - הפער נשמר. הקבוצה שהשתמשה בהערות ובמרקור בנייר לעומת זאת, הייתה המוצלחת ביותר. למעשה, הראינו שאי אפשר לשפר את היכולות על ידי סימון במסך. מבחינת הבנה בדקנו את יכולת הזיכרון של הנבדקים לעובדות ולפרטים בטקסט, וגם את יכולתם בהבנה מעמיקה יותר (למשל, לחבר בין המידע בטקסט לידע קודם, לענות על שאלות שדרשו היקש)‬, ומצאנו שהפער בשאלות היקש היה גבוה יותר לטובת אלה שקראו מנייר. זה מעלה את השאלה אם אסטרטגיית הלמידה שאנחנו רגילים אליה בנייר רלוונטיות למסך, ואת זה למעשה אנחנו חוקרים עכשיו‭."‬ מחקר עדכני של פרופ' אקרמן יחד עם תרצה לוטרמן, סטודנטית לתואר שני, מצביע על אור בקצה המנהרה הדיגיטלית. "בניסוי נתנו לסטודנטים בטכניון לקרוא שני טקסטים דיגיטליים. לאחר מכן ביקשנו מהם לכתוב מילות מפתח על כל אחד מהטקסטים, ורק אז לשפוט את רמת הידע שלהם ולהיבחן. לאחר מכן חזרנו על התהליך עם עוד שני זוגות של מאמרים. נמצא שהלמידה וההישגים בקרב הלומדים ממסך היו טובים יותר בזוג המאמרים האחרון, וגם שיפוט רמת הידע היה מדויק יותר. למעשה, בזוג האחרון היתרון של למידה מנייר על פני למידה ממסך התבטל. כלומר צבירת ניסיון עם סוג הטקסטים ודרישות המבחן אפשרה התגברות על נחיתות הלמידה ממסך, אם כי זה ארך יותר זמן. גם כתיבת מילות מפתח בסיום קריאת הטקסט אפשרה התגברות על נחיתות הלמידה ממסך‭."‬

גם פרופ' אקרמן סבורה שבעזרת אסטרטגיות למידה יהיה אפשר להתגבר על הבעיה. "משרד החינוך צריך להשקיע מאמץ שתוכנית התקשוב תהיה מצד אחד אטרקטיבית ומצד שני מעמיקה‭,"‬ היא מסבירה. "הדרך לכך היא על ידי לימוד קריאה פעילה: מצב שבו התלמידים צריכים לייצר משהו, כמו מילות מפתח, מה שלא קורה באופן טבעי כשקוראים ממסך. זה רק קצה הקרחון ויש עוד הרבה מה לפתח. אנשי חינוך צריכים לחקור ולפתח שיטות שיאפשרו למידה מעמיקה המתאימה לקריאה דיגיטלית. אם לא יעשו שינוי מהותי בשיטות ההוראה, לא תהיה קריאה התומכת בלמידה מעמיקה‭."‬

פרופ' עשת סבור שאנו מצויים כעת בסוג של דור ביניים. "קריאה מנייר היא מסורת של מאות שנים הקיימת מאז המצאת הדפוס ואנחנו מיומנים בה. אבל קריאה של טקסט דיגיטלי היא עדיין תופעה שנמצאת בחיתוליה ולכן אנחנו לא מיומנים בה‭,"‬ הוא מסביר. "יכול להיות שבעוד עשר שנים יהיה פה דור מיומן. בסופו של דבר מיומנויות קוגניטיביות הן משהו תלוי ניסיון. נכון לעכשיו ממצאי המחקרים מצביעים על נחיתות משמעותית של הבנת טקסטים דיגיטליים לעומת טקסט מדפוס, ואת זה צריכים מקבלי ההחלטות להביא בחשבון בבואם להחליט על הטמעת טכנולוגיות עכשוויות במערכות החינוך‭."‬

ד"ר בן-יהודה סבורה שכמו הרבה דברים בחיים, גם במקרה הזה המפתח הוא איזון. "היוזמה של משרד החינוך חיובית. עם זאת, סביבת למידה עשירה מדי בגירויים עלולה לגרום להסחות דעת ולבלבול ולכן צריך למצוא את האיזון הנכון‭,"‬ היא אומרת. "חשוב לשים לב שלא יצמח דור שרוכש פחות ידע מעמיק, לא יודע להסיק מסקנות ולעשות היקשים, דור שלם שקורא ברפרוף, שלא יודע להביע את הרעיונות שלו, ואולי אף תהיה פגיעה בידע הכללי שלו כי תלמידים לא יידרשו לזכור מידע אלא ישר יחפשו בגוגל‭."‬

ד"ר עדי-יפה סבורה ששביל הזהב עובר בשילוב המיומנויות. "מערכת החינוך צריכה לבדוק אם היא משפרת את מיומנויות הכתיבה או ההקלדה של התלמידים. לדעתי, המינימום שצריך לעשות בשלב זה הוא להמשיך לשמור על כתב יד לצד שיפור מיומנויות ההקלדה‭,"‬ היא מסבירה. "אימון בשתי השיטות בגיל המתאים הוא הדבר החשוב ביותר. לצד זה חשוב לזכור שקיימת התפתחות תרבותית כל הזמן. בכל זאת, פעם ציירו ציורי מערות‭."‬

אחרית דבר העתיד שייך לדיגיטל

"אני לא יכולה להגיד כיצד השפיע התקשוב על ההישגים של בית הספר כי לא בדקנו את זה, אבל הוא גורם לתלמידים הנאה, מגביר את המוטיבציה, מפחית בעיות משמעת ומפעיל את הסקרנות והיצירתיות‭,"‬ אומרת אילונה סקג'ו. "אני כן מרגישה שהקריאה הדיגיטלית יותר מרופרפת, אבל כדי לפצח טקסט אנו מאמינים שילד חייב לעשות פעולות הדומות לקריאה מנייר שיגרמו לו לקריאה מעמיקה יותר, למשל אנחנו מלמדים תלמידים למרקר מילות מפתח בטקסט‭."‬

ברביבים, בית ספרה של אורית ארצי, אימצו שיטה המשלבת בין תקשוב ללימוד מסורתי. "‭50%-שכ‬ שיעורים מתוקשבים בכיתות ‭,'ה‬‭,'ו‬ אבל גם בשיעורים האלה אנחנו מקפידים לשלב כתיבה והעתקה מהלוח, שימוש במחברות ובספרים, פתירת תרגילים במחברות ועוד‭,"‬ אומרת ארצי. "לפי מדגם של משרד החינוך שנערך לפני שנה, בית הספר שלנו נמצא באחוזון התשיעי והעשירי בשפה ובמתמטיקה ביחס לכל ילדי ישראל. הסקר בדק את שש השנים האחרונות בבית הספר והראה מגמה של שיפור ועלייה לאורך כל השנים. עם זאת עניין התקשוב לא נבדק בנפרד וביחס לתוצאות כך שאי אפשר לומר מה השפעתו‭."‬

ואיך מתמודד משרד החינוך עם המחקרים שהוזכרו בכתבה? "במשרד החינוך קיים ליווי מחקרי של ראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך‭,(‬ שעוקב אחר מחקרים מהעולם ומהארץ, כמו גם מבצע סקרים פנימיים‭,"‬ מסביר ד"ר עופר רימון ממשרד החינוך. "אנחנו מודעים לכך שיכולים להיות לעניין הזה גם היבטים שליליים ולכן צריך להכיר אותם ולעשות אותם בצורה מאוזנת. אבל אם נרצה או לא, העולם הופך להיות דיגיטלי. אנחנו לא נעשה מהלכים קיצוניים: בכיתות א' עד ג' אני לא ממהר לעבור לעולם הדיגיטלי, וגם לא בכל מקום הייתי ממהר לעבור לתוכנית בצורה קיצונית. מצד שני, כל העולם הולך לשם, בעוד ‭10-5‬ שנים לא יהיו ספרים שהם לא דיגיטליים. כבר כיום כולנו חשופים לקריאה דיגיטלית כל הזמן. איך את קוראת את החומר שלך לריאיון איתי? איך את כותבת אותו? מישהו יכול להחזיר את הגלגל אחורה ולהגיד לך ללכת עכשיו לספריות במקום להשתמש במחשב ובאינטרנט? כולנו כל הזמן עובדים על דיגיטלי. צריך לעשות את הדברים בצורה מאוזנת, וגם לזכור שאין טוב בלי רע".