אוזן קשבת: איך להתמודד עם פגיעה בשמיעה?

הצעד הראשון בהתמודדות עם הירידה בשמיעה הוא ההכרה בכך שישנה בעיה. בלי הכרה הזו אנו נמצאים בהכחשה ומונעים מעצמנו את ההתמודדות הלא קלה והמורכבת עם הירידה בשמיעה. לקראת יום השמיעה הארצי, שיחול ב-27 למאי, העולם יכול להיראות אחרת. כלומר, להישמע אחרת

מחקרים מראים, שחולפות שבע שנים מהרגע בו אדם מודע שיש לו ירידה בשמיעה עד שהוא נוקט בפעולה כלשהי לסיוע בעניין. הסיבות לכך רבות: "אני מסתדר", "אני לא רוצה שיחשבו שאני מבוגר", "תיאטרון? מזמן הפסקתי ללכת, אין לי מושג מה השחקנים ממלמלים", "מכשיר שמיעה באוזן שלי, מה פתאום?"

אבל שבע שנים הן פרק זמן ממושך מאוד. המחיר שאנו משלמים כל כך גבוה, וההפסד עצום. מדובר במחיר של בידוד חברתי, הימנעות משיחות, סבל בארוחות משפחתיות ("כולם צוחקים, אבל אין לי מושג ממה"), החמצה של חלקים בשיחה, פגיעה בביטחון העצמי, פגיעה בזוגיות, בקריירה, בחיי החברה ועוד. הכל בגלל בושה, והכחשה. יש כלים בעזרתם ניתן להתמודד עם ההכחשה והבושה, כך שהכל יראה אחרת. כלומר, ישמע אחרת.

להתמודדות עם הירידה בשמיעה פנים רבות, הודות לעובדה שההשפעה נוגעת בכל תחומי החיים, ואיננה שייכת רק למי שחווה זאת, אלא גם לסובבים אותו. הירידה בשמיעה משפיעה על המעגל הקרוב, על המשפחה, על קשר עם חברים, על למעגל העבודה והלימודים, על חיי התרבות והפנאי. כלומר, על כל מעגלי חייו של האדם. מדובר בהחלט בנושא דרמטי, ולכן השינוי שיכול להתרחש עם ההטבה בשמיעה דרמטי אף הוא, וביכולתו לשפר את איכות החיים באופן ממשי.

חברה קשובה יותר

ניתן לבצע שינוי, אולם מדובר בתהליך שאיננו בהכרח קל לביצוע. התהליך, כמו מרבית השינויים בחיים, מצריך הסתגלות, ליווי ותמיכה. ככל שיותר אנשים ישתמשו בטכנולוגיות המסייעות לכבדי שמיעה, בהן מכשירי שמיעה, אביזרי עזר, אסטרטגיות תקשורת ועוד, החברה תהפוך למכילה, נגישה, רגישה וכמובן גם קשובה יותר. הנתונים מדהימים: בישראל מעל 800,000 איש ואישה החווים ירידה בשמיעה. מדובר באחד מכל שישה אנשים בגילאי העבודה, ואחד משלושה בגילאי 65+.

ירידה בשמיעה היא לעיתים בלתי נראית, הרי היא שקופה. זו עובדה המקשה על ההתמודדות, וההתמודדות עצמה משתנה מאדם לאדם ותלויה רבות גם באישיותו ובתפיסת חייו של האדם, בתפיסתו את המגבלה עמה הוא נאלץ להתמודד. אחת הבעיות היא להגדיר את הקושי, המשליך על הזהות האישית. אם ארכיב מכשיר שמיעה, אני חירש? אם אומר שאני לא שומע, אני כבד שמיעה? מה זה אומר לגבי הזהות שלי?

אצטט את שירה חורש ז"ל, שדייקה בהגדרת הקושי, וכתבה: "זה באמת היה הקטע הכי קשה, להגדיר את עצמי מחדש, אבל בפה מלא אני יכולה להגיד שמצאתי, שהרבה יותר קל להיות חירשת מאשר כבדת שמיעה. לבני אדם מאוד קשה להבין את האפור, על כל גווניו. יותר קל להבין את השחור ואת הלבן, את המוחלט. או שאת שומעת או שלא. עצוב."

הרבה תלוי בידע ובמידע שיש לאדם. לקבל מידע וכלים, לדעת, להכיר את הזכויות, ורק לאחר מכן להחליט. אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר בידע, ולכן אנו כולאים את עצמנו בים של דעות קדומות, תוויות, ומנציחים את מעגל הקושי במקום לשבור אותו. לטעמי, הצעד הראשון הוא למקם עצמנו באפור, על גווניו. לבחור בהתמודדות נכונה, בקבלת מידע וכלים להתמודדות. בהחלטה אישית ואמיצה, האפור לאיטו יצבע בצבעי הקשת.

לפרטים נוספים: ארגון "בקול" פועל למידע ותמיכה להתמודדות עם הירידה בשמיעה, בדרכים שונות.