בין בודהה לפסיכולוגיה

לפני כאלפיים וחמש מאות שנה, בממלכה עתיקה, נולד נסיך שחי בעושר רב, חייו היו רצופים עינוגים, הוא לא ידע מחסור, ועד גיל שלושים לא נחשף לכאב או סבל. בכל פעם שיצא לטייל מחוץ לארמון, הרחובות הסובבים טופחו, העלימו מהרחובות כל סימן לסבל, חולי או זקנה. בגיל שלושים, נחשף הנסיך ברצף לזיקנה, לחולים ולמוות. החשיפה לסבל, כאב ומוות טלטלה את עולמו והביאה אותו לתובנה הראשונה שלו לגבי העולם בו אנו חיים: "כל הדברים הינם לא-מספקים, לא-קבועים, וחסרי עצמיות ממשית"

זו תמצית החיים על פי הנסיך, אותו אנחנו מכירים כיום כבודהה: הסבל הינו חלק מהותי ובלתי נפרד מהחיים, וככל שנכיר בכך מהר יותר, נסבול פחות. בודהה החליט לחפש את התשובה והפתרון לסבל האנושי, ובמשך שנים ארוכות למד ותרגל תורות גופניות ומנטאליות רבות על מנת להגיע למשמעות. ככל שהעמיק והתבונן בעולם, ראה כי הסבל האנושי קיים והינו חלק מחייו של כל אדם. אולם קיים גם סבל שאינו הכרחי.

על פי בודהה, סבל שאינו הכרחי נגרם בעקבות השתוקקות ואי קבלת מושא ההשתוקקות. כלומר, כשאדם נצמד לחלקים הגשמיים של החיים - ממון, מראה חיצוני, מעמד חברתי, דימוי עצמי או פחד מחולי ומוות - הוא גורם לעצמו סבל משום שאלו תופעות בנות חלוף, משתנות ואינן בשליטתו. מעצם ההשתוקקות לדברים שהינם בני חלוף וארעיים, האדם נחשף לחוסר היכולת לקבלם, ובכך גורם לעצמו סבל לא הכרחי. בודהה טען כי המציאות עצמה אינה הדבר החשוב ביותר. הדבר המהותי, שמוביל פעמים רבות לסבל, הוא האופן בו האדם מפרש את המציאות. בעזרת תרגול והסתכלות על העולם החיצוני והמציאות הפנימית במשך שנים ארוכות, הגיע בודהה להבנה איך להתמודד עם הסבל בעולם ולחיות חיים שלמים והרמוניים, תוך צמצום הסבל שאינו הכרחי למינימום. הדרך להתמודדות היא באמצעות תובנה, תרגול, ויישום יומיומי של העקרונות.

השלב הראשון הינו תובנה. תובנה היא הבנה שהסבל הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, אך תודעתנו משפיעה באופן ניכר על המידה בה נסבול בעולם. בשלב שני נלמדת מדיטציה, התרגול המעשי של התובנה. במדיטציה מתבוננים במחשבות, רגשות, תחושות פיזיות ומידע מהעולם (למשל רעשים חיצוניים שיש בסביבה בזמן המדיטציה) בצורה לא שיפוטית, מבלי לייחס להם ערך חיובי או שלילי. זהו חלק חשוב ובלתי נפרד מהבודהיזם, שכן ללא תרגול לא יכולה להיות הבנה אמיתית של הדברים. התובנות והכלים שנרכשו בהתבוננות ובלימוד צריכים לבוא לידי ביטוי בכל מצב בחיים. חלק מהתרגול הבודהיסטי הוא ההבנה שניתן ליישמו ולהיות במודעות לגבי כל דבר שאנו עושים בחיים, מדברים יומיומיים כמו צחצוח שיניים או שריכת הנעליים, ועד דברים משמעותיים כמו יחסים בין אישיים והתמודדות עם משברים וקשיים.

בזמן בו יהודים רבים חוגגים את חג החירות, חוגגים בודהיסטים ברחבי העולם את יום הולדתו של בודהה, שמסמל עבורם את רעיון החירות והשחרור מהמחשבות ומהאמונות המכשילות את האדם בחייו. מעניין לבחון את משנתו של בודהה, שלא נס ליחה גם לאחר אלפיים וחמש מאות שנים. כיום מבינים יותר, שמיליוני בודהיסטים ברחבי העולם כנראה לא טועים. בודהיזם, חשוב לציין אינה דת, ובודהה אינו אל. הוא בן אדם שבכוחות התודעה, כוח הרצון וכנראה תובנה גבוהה מאוד של הדברים, פיתח התבוננות ונקודת מבט על העולם שנתנה מרגוע ואושר לרבים אחרים.

יחס טיפולי עכשווי

כמו הבודהיזם, הפסיכולוגיה המערבית עוסקת אף היא בהפחתת הסבל. אהרון בק היה פסיכולוג שטיפל בגישה הדינאמית, גישה הרווחת כיום, והייתה הגישה היחידה בזמנו. על קצה המזלג, לפי הגישה הדינאמית מקור הסבל של המטופל הוא ביחסים מוקדמים עם הוריו ובקונפליקטים פנימיים. הבנת העבר, הכרה ביצרים ורצונות לא מקובלים, וחוויית יחסים שונים ומיטיבים בטיפול יסייעו בהפחתת הסבל.

ההתייחסות הטיפולית של בק החלה להשתנות כשגילה שמצב הרוח של מטופליו מושפע ממחשבותיהם בהווה. מחשבות אלו נטו להיות שליליות ורחוקות מהאמת, כך שהם לא ראו למעשה את המציאות, אלא השתקפות מעוותת ושלילית שלה. כך למשל, הוא שם לב שפניה של מטופלת אחת קדרו כשסיפר לה בפגישה הראשונה איך יעבדו יחד. כששאל על פשר השינוי, התברר כי היא לא שמעה שיש תקווה ושהוא יהיה לצידה, אלא שהוא לא מעוניין לעבוד אתה, דבר שהיה רחוק מאוד ממה שאמר. מטופלת אחרת שנראתה חרדה בסוף הפגישה הסכימה שיש הגיון בהסבר שנתן, לפיו פנטזיות מיניות שלה מובילות לחרדה, אולם ההסבר האמיתי הוא שלאורך הפגישה חשבה שוב ושוב שהיא בטח משעממת אותו. בק החל לחקור את המחשבות של מטופליו בהווה, וביקש מהם לשים לב אליהן גם בבית. במהרה הוא מצא עצמו חסר תעסוקה. מטופלים הסובלים מדיכאון, שלרוב נשארו בטיפול שנים, פעמים רבות ללא שיפור ניכר, הפסיקו את הטיפול אחרי מספר פגישות כיוון שלא היה עוד צורך בטיפול, הם הרגישו טוב.

בק הפסיק לעסוק בטיפול דינאמי, והחל לפתח שיטת טיפול חדשה, שנקראת כיום טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT – Cognitive behavioral therapy). טיפול זה מתמקד באופן בו האדם תופס את המציאות, וכיצד מחשבותיו והתנהגותו משפיעים על חיי הרגש. כפי שאפשר לראות, יש דמיון בין הבודהיזם לטיפול CBT: שניהם שואפים להפחית את הסבל, סבורים שלעבודה על המחשבות יש תפקיד חשוב בכך, ושיש להתאמן בכך ביומיום באופן עקבי. יחד עם זאת קיימים גם הבדלים משמעותיים בין טיפול CBT לבודהיזם. טיפול CBT מוביל לשינוי על ידי אימון בזיהוי טעויות בחשיבה ולמידה כיצד לאתגר אותן. לעומת זאת הבודהיזם מציע להסתכל על המחשבות באופן ניטראלי, מבלי לייחס להן משמעות רגשית. אם המטופלת שחשבה שהיא משעממת הייתה מגיעה לטיפול CBT כיום, הייתה נעשית אתה עבודה על מחשבה זו כדי לאתר למה היא חושבת שהיא משעממת ולבחון זאת מול המציאות. לדוגמא, אם הייתה אומרת שהיא משעממת כי המטפל פיהק, הייתה מתבקשת לחשוב על אופציות נוספות, למשל שהוא עייף או שבני אדם מפהקים לפעמים. לעומת זאת לפי הבודהיזם היא הייתה מתבקשת להסתכל על המחשבה, כפי שהייתה מסתכלת על אבן למשל, לשים לב לשינויים ברגש, ואז להמשיך הלאה, מבלי להתווכח עם מחשבה זו, ולתת לה ולרגש לחלוף.

במשך השנים טיפול CBT, שבמקור שימש לטיפול באנשים עם דיכאון, התגלה כיעיל בעוד ועוד מצבים. במקביל, החלה בעולם המערבי תנועה של התעניינות בבודהיזם. פסיכולוגים לא יצאו מכלל זה והחלה התעניינות ביישומים טיפוליים של הבודהיזם. ההכרה ביעילות של ה-CBT ובפוטנציאל של הבודהיזם בטיפול הובילה להתפתחות טיפולים המשלבים בין השניים. טיפולים אלו מתמקדים בהווה ובמחשבות, אולם טוענים כי אין צורך להתייחס לתוכן המחשבות, לבקר אותן ולהתווכח עמן. במקום, הם נוקטים בעמדה הדומה לבודהיזם: התבוננות על אירועים חיצוניים, רגשות ומחשבות מבלי ליחס ערכיות חיובית או שלילית. אם גישות אלו היו הולכות לגמרי בעקבות הבודהיזם, קשה להאמין שהיו מועילות ליותר מקומץ אנשים בעולם המערבי. בתרבות שלנו יש מקום וחשיבות לרצונות ותשוקות חומריים, וכנראה שטיפול שמתייחס לרצון לעבודה עם שכר טוב או עצב בעקבות סיום קשר כהשתוקקות מיותרת יהיה מנותק מהחוויה של רובנו. קשה להאמין גם שבקצב החיים המערבי אנשים רבים ימצאו זמן לתרגל מדיטציות ממושכות כפי שעושים בבודהיזם. טיפולים אלו מתייחסים להבדלים אלו, והחלקים הבודהיסטים בהם מותאמים לעולם המערבי. טיפולים אלו כוללים למשל מדיטציות, אך לא כאלה שדורשות התנתקות מהעולם, אלא מדיטציית מיינדפולנס, הנעשית תוך התייחסות ותשומת לב לרגע תוך כדי פעולות יומיומיות רגילות. קיימות טכניקות שמסייעות להתייחס למחשבות בצורה מנותקת יותר, אך יחד עם זאת יש חשיבות רבה למטרות וערכים המנחים את האדם ואין ציפייה לניתוק מהעולם החומרי.

טיפולים אלו נמצאו אף הם כיעילים במגוון מצבים, ונותנים תקווה לאנשים המעוניינים באיכות חיים טובה יותר, אך אינם מעוניינים בטיפול דינאמי ממושך, לא נעזרו בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, או שתפיסת העולם שלהם מתאימה יותר לראייה הבודהיסטית. טיפולים אלו מתאימים גם לאנשים שהסבל שלהם לא נגרם כתוצאה מהתייחסות שגויה למציאות, אלא מקשיים אובייקטיבים, כמו אנשים המתמודדים עם כאבים או מחלות כרוניות. כמו כן, ניתן ללמוד טכניקות ואסטרטגיות מטיפולים אלו וטיפולי CBT קלאסיים ולשלב אותם ביומיום, גם אם לא סובלים ממצוקה עזה, אלא פשוט רוצים ליהנות מהחיים יותר. אז אם אתם מתמודדים עם קושי רגשי או רוצים ליהנות מחיים מלאים וטובים יותר, אולי כדאי לחשוב דווקא על בודהה, ולא על פרויד.