אראלה טהרלב בן־שחר

סקס: כללים בסיסיים לניתוב היצרים וליצירת מיניות בריאה

אין ספק שאחד הנושאים שבו הכי קשה להדריך וללוות את הילדים הוא סקס. בעוד שפעם היה אפשר להסתפק בהסבר על היריון, גלולות וקונדום, היום ההורים נדרשים לדבר על אוננות קבוצתית מול אתרי פורנו, הפצת תמונות חושפניות על הקיר בפייסבוק וסטוצים במסיבה. ואם במהלך שנת הלימודים הם פחות פנויים, בחופשת הקיץ לא מעט סכרים נפרצים.
אם יש לכם ילדים קטנים בבית, כדאי להתחיל כבר עכשיו. אם הילדים שלכם כבר בגיל ההתבגרות, הנה כמה תשובות להתחבטויות מטרידות:
1. איך ומתי לדבר. אל תטיפו, אל תבקרו, בלי נו־נו־נו וגם בלי הרצאה נאה ומקיפה. מה כן? ארבו להזדמנויות שבהם הנושאים עולים באופן טבעי, כי אז אתם יכולים לחוש מה באמת מעניין ומטריד ולספק מידע והדרכה. אם זו לא מגיעה, צרו אותה – סביב כתבה בעיתון, סיפור שאתם שומעים על מישהו.
2. אילו מסרים להעביר. מיניות בריאה היא היכולת להפיק קשר בין גוף לנפש, וכל אחד צריך להיות קשוב לעצמו ולהעביר את זה לאחר. חשוב להדגיש בפני הבנות שהן הבעלים על גופן ואחראיות לו - ושלא עושים הנחות לאף אחד בעניין.
3. מה לעשות עם הפורנו ברשת. אתרי הפורנו, שניתן להתחבר אליהם בקלות בלתי נסבלת, מציעים אינספור סרטים. רבים מהם מראים תמונות לא ריאליסטיות וחושפים את הצעירים למין שיש בו השפלה וסדיזם. הסבירו שכדאי להמעיט בצריכת פורנוגרפיה ולהיות ביקורתיים. שאיבת החינוך המיני מאתרים אלה מקשה על פיתוח מיניות כחלק ממערכת יחסים בריאה ועל הנאה מיחסי מין לא משפילים, ועלולה גם לפתח חרדה בנוגע לתקינות איבריהם וביצועיהם.
4. איך לשמור על הפרטיות בפייסבוק. הזהירו אותם מפני העברת מכתבי אהבה או תמונות חושפניות ברשת. מאוד לא נעים למצוא חומר שנועד להיות אינטימי על הקיר בפייסבוק של כל הכיתה.
5. הפעם הראשונה – מתי ואיך. גם אם נראה לכם שהם מספיק גדולים בשביל זה והם כבר לא צריכים אתכם, זה לא נכון. נסו להיות מעורבים בהחלטה ובהכנה לפעם הראשונה. ידעו אותם שיש הרבה אפשרויות ליהנות מאינטימיות שאינן קשורות בחדירה. דברו איתם גם על היריון לא רצוי, מחלות מין ואמצעי מניעה. אם הוחלט שזה הזמן המתאים, הציעו לבתכם ללכת איתה לרופאת נשים או מתבגרים כדי שתרשום לה גלולות ותיתן לה הדרכה.
6. איך להמשיך. אם המתבגר או המתבגרת שלכם כבר הודו בפניכם שהם עושים את זה, אל תטמנו את הראש בחול. דברו איתם בגלוי ואפשרו להם לחוש שהם יכולים ואף רצוי שיעשו את זה בבית ולא יחפשו כל מיני פתרונות מפוקפקים.

סקס. חפשו הזדמנויות לדבר על זה (צילום: דן לב, סגנון: שני מלניק)

אלכוהול וסמים: צעדים מפוכחים למניעת נזקי הכימיקלים ההזויים

"30% מבין בני הנוער בישראל מדווחים שהשתכרו פעם אחת השנה", אומרת עו"ד אילת מליס כהן מארגון עולם ללא סמים. "10% יודעים איפה להשיג חשיש, וחמישית מהם אינם יודעים על הסיכונים הכרוכים בשימוש בחומרים לא חוקיים". אז מה עושים?
1. דברו איתם. גם אם נראה שאין לכם מילה אצלם, מחקרים מראים שילדים שהוריהם מדברים איתם על שימוש בסמים ואלכוהול נמצאים בסיכון נמוך ב־50%. נצלו הזדמנויות שבהם אתם צופים יחד בסרטים או בפרסומות שבהם רואים אנשים ששותים או מעשנים, והשתמשו בהם כדי להעלות את הנושא.
2. תשלטו בחומר. כשמדברים עם הילדים חשוב במיוחד לדעת להסביר מה הנזק בחומרים אלה. באתר ארגון עולם ללא סמים תוכלו ללמוד על השפעת החומרים השונים ואפילו לצפות בסרטים המוצגים בו יחד עם הילדים.
אבל אם אתם רוצים תקציר, הנה כמה סיבות משכנעות: שימוש במריחואנה מגביר את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה, למחלות נפש, לליקויים קוגניטיביים ועוד. שימוש בסמים בגיל צעיר מעלה את הסיכון להתמכרות ולהידרדרות ומשפיע על התפתחות המוח. גם עישון חד פעמי לא תמיד מסתיים בהשפעה חד פעמית: חלק מכמות הסם נספגת ברקמות השומניות, נתקעת שנים, ולעתים חוזרת למערכת הדם בעיתוי לא צפוי וגורמת להזיות, לתחושת מחלה ועוד.
3. היו מעורבים וחזקו אותם. התמיכה שלכם יכולה לעזור להם לעמוד בלחץ החברתי ולהתמודד עם הקשיים בלי לנסות לברוח לשימוש בסמים או באלכוהול. היו מעורבים בחיים שלהם, חפשו היכן נמצאים הקשיים שלהם ונסו לעזור. לעתים הקשבה בלבד תעזור להם למצוא פתרון.
4. אל תשקרו. הורים שבעצמם התנסו בעישון חשיש בנעורים חוששים להיות צבועים. אם אתם נשאלים גלויות, אתם יכולים להיות ישרים ולומר שעישנתם, אך להוסיף שהיום אתם יודעים יותר, שאתם מתחרטים על כך ושלא הייתם עושים זאת שוב.

ספקו להם תמיכה שתמנע את הלחץ החברתי (צילום: דן לב, סגנון: שני מלניק)

כסף: צעדים בוני תקציב לריסון ההוצאות הגואות

כמו שאומר דני עמית, פסיכולוג חינוכי ממכון אדלר, "הילדים לא המציאו את החומרנות, הם למדו אותה מאיתנו". אז איך להתנהל ומה לומר למתבגרים שגדלים בחברה חומרנית אצל הורים שמנסים לצוף על המים?
1. בדקו את הנורמות בסביבתכם. זכרו שבגיל הזה מוטל על הילד שלכם להשתלב בחברת חבריו. לכן, לפני שאתם נוזפים בו שהוא מפונק ומושחת, בדקו מה הנורמות הרווחות במקום מגוריכם, אותן נורמות שלפיהן הוא צריך "להתיישר". נכון, הוא אינו חייב להיות בראש המחנה (בעל האייפד המשוכלל ביותר), אבל אם לכולם יש - אל תדרשו ממנו להיות חריג.
2. גייסו עוד הורים. אם הבירור העלה שכולם בשכונה שלכם מרשים לילד לצאת ערב ערב למסעדה, קונים לו טלוויזיה HD על 80 באזרחות ואופנוע ליום הולדת 16 נשמע שכדאי לכם לעבור לשכונה אחרת. לחלופין תוכלו לנסות לדבר עם ההורים האחרים, להתאחד למטרה אחת ולהנמיך את הסטנדרטים. למשל, במקום לאכול בחוץ כל יום בחופש, לעשות את זה רק פעמיים בשבוע.
3. תלמדו להגיד "אין". למרות שחשוב לגלות הבנה לצורך של הילד להידמות לחבריו, לא צריך לתת לו כל מה שהוא מבקש. לא נורא, ואפילו רצוי, שמתבגרים ישמעו מדי פעם את המילה "אין". זה מתרגל אצלם איפוק והתמודדות עם קושי. אז מתי כדאי להגיד שאין? או כשאין, או כשמה שהילד רוצה נראה לכם מופרז למרות הכל.
4. עודדו אותם לעבוד קצת. פתרון טוב בחופשת הקיץ הוא לעודד את הילד לעבוד ולהרוויח כסף, וכמובן גם להשתמש בו (ולא רק לשמור ולחסוך). מובן שהוא לא צריך לקנות קוטג' או מלפפונים, אבל אין שום פסול בזה שיעזור במימון האייפד. ילד שמכניס ומוציא לומד מהי מהות העבודה ומשמעות ההוצאה.
5. תקצבו אותם. דמי כיס הם פתרון מצוין. אם נותנים לילד אוטונומיה בשאלה על מה הוא מוציא אותם, מעניקים לו אימון בניהול כספי.
6. שתפו אותם. כשהם שואלים: "אבל למה לא?" חשוב לתת נימוקים עניינים ומציאותיים. אפשר אפילו לשתף אותם בנושא תקציב המשפחה. אין צורך להתבכיין או לשתף בפשיטת הרגל והאוברדרפט, אבל הסבר לא לחוץ ורגשני על התקציב והגבולות של המשפחה הוא אל"ף-בי"ת בחינוך להתנהלות כלכלית, והוא גם עוזר להשלים עם הגבול.

הקשיבו להם, והם ייתנו לכם צוהר לעולמם (צילום: דן לב, סגנון: שני מלניק)

איך לנהל תקשורת גלויה עם המתבגרים?

רוצים לשמור על תקשורת עם המתבגרים שלכם? דאגו לכך בראש סולם העדיפויות שלכם. השתדלו לפנות לכך זמן, התאמצו להיות בני שיח נעימים ותזכרו שתקשורת טובה היא בסיס לחינוך - ולא להפך. ד"ר עלי כ"ץ, מחבר הספרים "אוף גוזל" ו"אינטליגנציה אבהית", מנדב כמה טיפים מעשיים:
1. עצרו. נסו להיות קשובים לאותו רגע מיוחד שבו המתבגר שלכם זקוק לתמיכתכם. אל תהיו עסוקים מדי. בדיוק כמו שהייתם כשהיה בן שלוש, כך גם עכשיו. עזבו הכל ותקשיבו לו. כי הזמן שבו תוכלו לדבר איתו באמת הוא הזמן שבו בא לו לדבר, הזמן שבו הוא מרגיש צורך לספר, לחלוק, להתייעץ.
2. תקשיבו. רובנו צריכים ללמוד להקשיב. אז מה זה בדיוק? זה קודם כל לשתוק, לפתוח אוזניים, לא למהר לתת עצות, לנסות להבין את הנאמר, לגלות אמפתיה. שווה לכם לנסות.
3. אל תטיפו. הורים רבים ממהרים לנצל כל חלקת זמן יקרה שיש להם עם הילדים כדי להטיף, לבקר ולחנך אותם: "אז מה יהיה עם הלימודים?" "נורא מפריע לי שאתה לא מוריד את הכלים", ועוד דברים שהילדים לא ממש שמחים לשמוע. במקרים כאלה המתבגר לומד ששיחה עם ההורים היא בדרך כלל "סדרת חינוך" ומנסה לצמצם אותה למינימום.
4 התאימו את עצמכם אליו. אל תצפו שהמתבגר יתאים את עצמו אליכם. דברו איתו על מה שמעניין אותו. אם אתם משתעממים, חפשו מה מעניין גם אתכם וגם אותו: תוכנית טלוויזיה, פרשיות אהבה של סלבז, קנוניות בין חברים בכיתה.
5 שמרו על הדדיות. אל תיתנו להם תחושה שאתם פה בתפקיד שוטר או פסיכולוג יועץ. קחו את התפקיד של בן שיח אמיתי והדדי, אחד שלא רק מקשיב אלא גם מספר על עצמו, מתוודה על משהו לא נעים, לומד ומגלה דברים שלא ידע.
ייעוץ מקצועי: ד"ר נלי שטיין, מטפלת משפחתית וזוגית ומנחת קבוצות בתחום מיניות האדם; ד"ר מרינה לנדאו, מומחית ברפואת עור, מחוז מרכז, מכבי שירותי בריאות; עו"ד אילת מליס כהן מארגון עולם ללא סמים; ד"ר עלי כ"ץ, פסיכולוג קליני; דני עמית, פסיכולוג חינוכי, מכון אדלר