צילום: אסף שמע-שוקו
כשאנחנו אוכלים פחות, נכנסים למשטר דיאטה ומתחילים באימונים או בהליכה, אנחנו מצפים שעם הזמן נרד במשקל, ניראה מעולה, שיחמיאו לנו ושחיינו ישתנו – אבל מה קורה כשהמציאות לא תואמת את הציפיות?
מי שמאמין לא משמין
כבר סיפרתי כאן לא פעם על כך שירדתי במשקל בקצב איטי ביותר. מבחינתי, עשיתי שינוי משמעותי ביותר בהרגלי התזונה והציפייה שלי היתה שארד בקצב יותר מהיר. למול עיניי עמדו חברות שהתחילו תהליך דומה יחד איתי וירדו בקצב מהיר הרבה יותר (רובן, אגב, כבר העלו את הקילוגרמים בחזרה). בשלב זה, יכולתי לספר לעצמי סיפורים: לומר לעצמי שזו הגנטיקה שלי, הגוף טוב לו במשקל הזה, כנראה שבגילי כבר לא ניתן לשנות כלום אז חבל על כל המאמץ - ולחזור לאכול כמו פעם. אך האמנתי בדרך: האמנתי שלא משנה אם אני יורדת לאט במשקל - העיקר שלא אעלה במשקל, והאמנתי שיותר בריא עבורי לאכול מאכלים פחותי שומן, סוכר ומלח ללא קשר לתוצאה המיידית במשקל.
במלים אחרות, העובדה שהמציאות לא תאמה את הציפיות שלי, לא מנעה את המשך הדרך. שיניתי מינונים בארוחה, החלפתי תפריטים, שוחחתי עם חברות, קראתי על הנושא ולמדתי אותו, והמשכתי לנסות ולבדוק ולדבוק בדרך.
והיו מי שהציעו עצות דיאטה שונות; היה מי שאמר לי: "למה את מתעקשת? יש לי רופא שבודק את סוג הדם ומרכיב לך דיאטה שבה תרדי עשרה קילו בחמישה שבועות" – עצות מכל עבר, ואני בחרתי להאזין רק לאלה שחשבתי שיחזקו את אורח חיי הבריא.
המצב שבו המציאות לא תואמת את הציפיות יכול לקרות בכל תחום בחיים, מדיאטה ועד הקריירה. השבוע נתקלתי בקשיים בעבודה, ואין דרך להגדיר את השבוע שעבר עליי מלבד "מבאס". ומה שנתן לי כוח היתה המחשבה על הדרך הזו שעשיתי, הדרך שאנשים רבים לא האמינו בה וחשבו שהיא הרפתקה חולפת, ואיך באמונה בעצמי ובדרך המשכתי, והוכחתי לעצמי שאני יכולה – וניצחתי ואני עדיין מנצחת.
זכרו, תמיד יהיה מי שיגיד לכם "תוותרו ותעזבו", אפילו אם מדובר בקול קטן מבפנים שמאיים לשבור אתכם. זכרו שאת זה אפשר לעשות בכל רגע נתון אך אם תתמידו, תחליפו מינון או טקטיקה, אך לעולם לא תוותרו – גם אתם תנצחו.
