אראלה טהרלב בן־שחר

נעליים, מצעים, כורסה חדשה לסלון - זה רק הטופ של רשימת הקניות שלי. האמת היא שאני די מתביישת לפרט את כולה (שלא תחשבו שאני ענייה או חלילה חומרנית), אבל בואו נגיד שאני בטוחה שאם היו נותנים לי 20,000 שקל - הייתי קונה רק את מה שאני באמת צריכה. אני לא מתלוננת. גם אני קראתי שכסף לא הופך אנשים למאושרים, ואפילו השתכנעתי. כל כך השתכנעתי, שבכל ערב אני אומרת לבעלי שאנחנו צריכים להיות מאושרים. בחלקנו. ואז אני שואלת אם הוא חושב שכבר אפשר לקנות נעליים. והוא - שכבר כמעט השתכנע - הופך לפחות מאושר בחלקו.
אבל מסתבר שאני לא בכיוון. לפחות אם מאמינים להרצאה הנוכחית שמופיעה בטד - שם מסביר פרופסור מהארוורד בשם מייקל נורטון איך אפשר לקנות אושר. האושר (כפי שחשדתי) כן קשור לכסף, אבל לא בצורה שבה חשבתם. כפי שנורטון עצמו אומר, יש טעות בטענה שכסף אינו יכול לקנות אושר, השאלה היא איך מבזבזים אותו.




אז איך צריך להוציא כסף בשביל שהוא יסב לכם אושר? לא על נעליים ולא על חופשה עם הילדים. מה שאתם צריכים לעשות בכסף, זה לקנות בו דברים לאנשים אחרים. לתת אותו. לתרום. להעניק מתנות. זה מה שיסב לכם הכי הרבה אושר.
איפה הוא עשה את המחקר הזה, אתם שואלים? גם אני שאלתי. והסתבר שלא סתם שאלנו. המחקר אכן נעשה במדינה עשירה ושלווה בשם קנדה. איך? נורטון נתן לסטודנטים - 5 או 20 דולר - וביקש מהם לבזבז אותו באותו היום על עצמם או על מישהו אחר. ומה הסתבר? אלה שהוציאו את הכסף על מישהו אחר דיווחו על אושר יותר גדול.
אתם ודאי חושבים שגם אם אנחנו היינו חיים במדינה שיש בה תקציבי מחקר לחלק דולרים לסטודנטים רק כדי לבדוק את שאלת האושר, היינו שמחים להפוך לנדבנים. אבל איך תספיק לטפח חוש נדבנות במדינה שבה צריך כל כך הרבה משכורות כדי לקנות דירה? אז מסתבר שגם נורטון חשב על התירוץ הזה והרחיק עד אוגנדה כדי להכין תשובה הולמת. שם הוא גילה שגם כשהאוגנדים מקבלים כסף, הם מאושרים יותר אם הם תורמים אותו או קונים בו משהו למישהו אחר.

חושבת שזה יגרום לך להיות מאושרת? רק אם המתנות האלה מיועדות למישהו אחר... (צילום: שאטרסטוק)

ומה קורה איתנו בישראל? ובכן, נורטון לא בדק זאת. אבל יש לי סברה שבאווירת ה"לקחו לי" שקיימת בארץ קשה יהיה לתרגל נתינה. אבל גם אם אנחנו יכולים להפסיק לחוש ש"לקחו לנו",אולי כדאי שנוסיף לדרישת המחאה החברתית לא רק דיור בר השגה, חינוך לכל ורפואה שוויונית, אלא גם את האושר הכרוך בנתינה. כי באווירה של "לקחו לי" קשה לתרגל נדיבות ותרומה. ואלה מסתבר, יכולים היו להוסיף לאושרנו.