מחול אירובי, קיקבוקס, רכיבה באופני ספינינג, ריצה ושחייה הם חלק מהפעילויות הגופניות הפופלריות בקרב נשים. במקרים רבים, הסיבה בבחירה בהן אינה שיפור מצב בריאותי או כושר גופני, אלא דווקא רצון בירידה מהותית במשקל ואחוזי שומן. אזי, במקרים לא מעטים הפעילות הגופנית נעשית בשל דימוי עצמי נמוך של נשים בגילאים שונים (ילדות, מתבגרות, ואף נשים מבוגרות) השואפות ליישר קו עם הדימוי האידילי המוצג באמצעי התקשורת. דימוי עצמי מוגדר כמכלול הדימויים שעל פיהם האדם תופס ומחשיב את עצמו. חשוב לציין, כי התפיסה העצמית אינה תמיד זהה לדרך שבה אחרים רואים את האדם.
איך מזהים מכורים לכושר?
התופעה מוכרת ונפוצה, ויש לא מעט מקרים שבהם נשים (ואף גברים) נמצאות במשקל תקין, אחוזי שומן ממוצעים (הטווח הנו 23%-30% בקירוב) - ועדיין ממשיכות להתאמן עד סכנה של ממש לבריאותן. ההגדרה הפסיכולוגית של התמכרות לפעילות גופנית נקרא Exercise Dependence (תלות בהתעמלות) ואלה מאפייניה:
* התעמלות שהזמן שמושקע בה עולה בהדרגה.
* מחשבות תמידיות על התעמלות.
* ויתור על מחויבות של משפחה, עבודה או חברה בשביל להתאמן.
* התעלמות מפציעות בכדי להתאמן.
* תסמינים של גמילה כאשר אין אפשרות להתאמן (חרדה, לחץ ודיכאון).
ניתן לחלק את "התלות להתמכרות" לשתי קטגוריות. הראשונה, הפחות נפוצה, היא התמכרות להתעמלות פיזית ללא קשר לבעיות דימוי גוף ושליטה ושינוי של צורת הגוף.הקטגוריה השנייה והנפוצה יותר היא מה שמוגדר כ-ED משני. זו מתאפיינת בצורך אובססיבי לשלוט ולשנות את צורת הגוף. לרוב היא מלווה בהפרעת אכילה כגון אנורקסיה.
אנורקטית אינה רואה את הרזון של גופה כמו שהאנשים סביבם רואים אותה, היא, מבחינתה, עדיין שמנה ולכן צריכה להפחית עוד במשקל. דימוי עצמי נמוך מוביל למגוון התנהגויות במעגלי החיים שחלקן בהחלט כרוך בסיכון בריאותי של ממש וללא מעורבות וטיפול של אנשי מקצוע, מדובר בסכנת מוות.
הקשר בין דימוי עצמי לפציעות
ירידה דרסטית במסת הגוף הרזה כרוכה בשינויים במערכות רבות בגוף כמו שלד-שריר, הורמונאלית, עצבית ועוד. גובר הסיכוי, לדוגמה, שבחורה הנמצאת בתת-משקל ועוסקת בפעילות גופנית על בסיס קבוע תסבול מפציעות ספורט שונות ואף מבעיות בריאותיות. להלן מקצת מההשלכות של ירידה דרמטית במשקל: ירידה במסת הגוף הרזה (מסת שריר ומסת עצם) שקשורה במחלת האוסטיאופורוזיס ומחלות שלד-שריר נוספות, ירידה בתפקוד המוח בשל אספקה לקויה של חומרי מזון חיוניים, בעיות של מערכת העיכול ועוד.
חשוב לציין גם שככל שמספר השעות השבועיות שבו עוסקים בכושר עולה, כך גובר הסיכון לפציעות. לדוגמה, ממחקרים עולה כי בריצה למרחקים ארוכים (למעלה מ-60 ק"מ בשבוע) עולה משמעותית מספר הפציעות. אי לכך, בטרם מעלים עוד ועוד את מספר הפעמים השבועי המוקדש לפעילות גופנית ובמקביל גם את היקף הפעילות והעצימות, מומלץ לבדוק אם הדבר נחוץ ונמצא בהלימה למטרת המתאמנת, מצבה הבריאותי והסיבה העיקרית לשינוי ממשי בהרגלי הפעילות הגופנית.
המלצות פיזיות לאימון מידתי
- היו ערים לתחושות של עייפות כרונית, ירידה במשקל קיצונית, תחושות לא טובות כמו בחילות, כאבי ראש תמידיים, ירידה ביכולת הגופנית למרות שמתאמנים ועוד. כל אלה הם סימן שיש בעיה מסוימת וחשוב לדעת עליה בהקדם.
- הגדירו מטרת אימון מסודרת ותחומה בגבולות ברורים. חשוב לציין שלמעט ספורטאי הישג, ניתן להמליץ על אימונים של שעה-שעתיים, ארבע-חמש פעמים בשבוע. במידה שהמתאמן 'מן השורה' לא משיג את מטרת האימון בהיקף אימון זה, חשוב לבדוק את הסיבות לכך.
- עברו מדידות אנתרופומטריות מפעם לפעם אצל איש מקצוע. הוא יבדוק היקפים, יתר לחץ דם, אחוזי שומן, משקל ואם מדובר בילד/מתבגר, אזי גם גובה. לפי הבדיקות הללו ניתן לדעת אם השינויים הם בגדר הסביר או יש לשנות דבר מה בתוכנית האימונים או תפריט התזונתי.
המלצות מנטאליות לאימון מידתי
- התמקדו והבינו את תפיסת הדימוי גוף וההערכה העצמית שלכם. יש לפתח תפיסה עצמית שמבוססת על כישורים נוספים ולא רק על ההופעה החיצונית. לדוגמה, האסרטיביות, כישוריים חברתיים וכישורים אינטלקטואלים.
- דעו מתי לפנות לאיש מקצוע על מנת לדעת בבטחה שתוכנית האימונים והתפריט התזונתי בנויים באופן מושכל.
* דניאל קסל הוא פסיכולוג ספורט, מרצה בקמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב
