המילה "תענית" מזכירה לרובנו את המילה "עינוי." על כן הביטוי "יום תענית" אינו נשמע כמו משהו מזמין במיוחד. ובכל זאת, ניתן להתייחס אל יום תענית כאל חוויה משחררת - מעינוי לקבלת מענה.

בחברה המודרנית שלנו תקופה של שינויים נתפסת לרוב כאזור של "לא-כלום", מקום בלתי קיים בין מקומות שיש לעבור דרכו כמה שיותר מהר ובצורה הכי פחות מורגשת: תקופה של בין מקומות עבודה, של מעבר בין בתים, ערים או מדינות, בין מערכות יחסים. לאותו היחס זוכה לרוב הצום ה"דתי" - הצום שחייבים לעשות כי כך נהוג, כי אלו הם הכללים, כי אם לא נצום ניענש.
אנשים רבים "מעבירים" את צום יום הכיפורים: המתנה פסיבית עד שהצרה הזאת שנחתה עלינו תחלוף בצורה שתמזער את הסבל. הרבה אנשים בזמן הצום מנסים לישון כמה שיותר מתוך תקווה שכשהם יתעוררו, הסיוט כבר יהיה מאחוריהם והם יוכלו לתת איזה ביס עסיסי במשהו או לצלול אל תוך איזה תבשיל.

הכבישים ריקים. גם בני המעיים. צילום: Thinkstock

צום ער וקל

הצום יכול להיות חוויה שונה, פותחת ומרוממת במקום סוגרת ומנחיתה. הימנעות מהכנסת אוכל לגוף יכולה לשמש כמקור להגברת אנרגיה במקום לקריסה פיזית. הדבר תלוי בכוונה שאנו מעניקים לצום ובפעילות שלנו במהלכו. כשאנו שוכבים במיטה בניסיון כושל לזכות בתרדמת של 25 שעות, אנו שולחים לגוף מסרים של מסכנות. הגוף מגיב בהתאם בעייפות, צמא, רעב, ואף במיחושים שונים ומשונים.
צום עם ערות והתכווננות מעורר את הגוף הפיזי יחד עם הנפש והרוח. מערכת העיכול זוכה סופסוף בחופשה מעבודה קשה של טחינת מזון, יצירת אנזימי עיכול ואנזימי חילוף חומרים, הפרשת מיצי קיבה, תנועת מעיים, הובלה על ידי הדם, הכנסה לתוך והוצאה מהתאים, סינון בכבד, טיפול בנוזלים בכליות, ועוד פעולות מורכבות רבות. כל הדם והאנרגיה המופנים לעבר מערכת העיכול נעשים פנויים ושמישים עבורנו, כל עוד נשכיל לדעת לאן להפנותם.
המחשבה על פעילות גופנית או בכלל פעילות כלשהי במהלך יום של צום מאוכל וממים עלולה לעורר אי נוחות. הורגלנו לחשוב שללא אוכל ומים הגוף עייף ומותש, אך לא כך הדבר. ללא אוכל לזמן שאינו מופרז (כגון יממה) מרביתינו נרגיש דווקא קלילים יותר, ופעילות גופנית מתונה תגרום לנו להרגיש אפילו טוב יותר. כמובן שאין כאן כוונה למשחק כדורגל סוער או תירגול יוגה אקטיבי של שעתיים. הליכות קצרות שלא בשעות החמות, קצת ריקוד ותנועה לא מתוך כוונה לזכות ב"לרקוד עם כוכבים", תרגילי מתיחה עדינים ואף פעילות קבוצתית כגון תפילה, שירה, מעגלי שיתוף, ומשחקי חברה בהקשר של החג מעניקים ליום הקדוש הזה הן משמעות והן תעסוקה שמסייעת לכך שהיום יחלוף לו בנעימים. יש להתחשב במצב הבריאותי של כל אדם או תקופות הדורשות התייחסות שונה כגון הריון אך באופן כללי, צום איננו גזר דין קרקוע וחוסר אונים.
צום יום הכיפורים נחשב צום אבסולוטי, כלומר צום ממזון ומנוזלים כאחד. צום אבסולוטי שנעשה עם התכווננות והדרכה נכונה יכול להיות בריא ביותר ולהחיש את תהליך הניקיון הפיזי. היעדר ההתעסקות באכילה ובעיכול פותחים את השדה שלנו לקליטה חדה יותר של דברים מחד ולהיכרות מעמיקה יותר עם עצמנו מאידך.

מעינוי לקבלת מענה

הנה הזדמנות בו גופנו ונפשנו מתנקים כדי שנוכל לקבל מענה לשאלותינו המודעות והנסתרות. צומות מסוגים שונים נהוגים לא רק ביהדות. מסורות ותרבויות רבות כגון האיסלם, הנצרות, האיסיים ושמאניזם של ילידי יבשות אמריקה ואפריקה משתמשות אף הן בצום ככלי להיטהרות גוף ונפש. אורכי וכללי הצומות משתנים לפי המטרה ולפי יכולתו של האדם.
מכיוון שישנם תקופות צום ארוכות של שבוע ואף 40 יום, צום בן יממה אחת כמו ביום כיפור נחשב לקצר ביותר. כשצום נעשה בסביבה פתוחה ותומכת, בסיומו עולה פעמים רבות הרצון להמשיך ולצום, להמשיך בתוך התחושה הנפלאה של גוף ואנרגיה קלילים. מכיוון שהתרגלנו לכך שבסיום צום מזנקים על ארוחה גדולה, קשה להיות יוצא דופן, להתעלם משפע המטעמים המפתים שאורבים לנו על השולחן ולומר, "לא תודה, אני רוצה להמשיך בצום".
אך אם בכל זאת נותרת בכם הרגשה של עוד, עוד לפחות הנעים הזה, לריק הכל כך ממלא הזה, ניתן תחת השגחה להמשיך בצום או לעבור ליום של מיצים או שייקים של פירות. זו דרך עדינה יותר לחזרה לאכילה הרגילה שלנו וגם הזדמנות ליום ניקיון נוסף.
אלו חוויות יש לכם מצום יום הכיפורים בעבר? כיצד הייתם רוצים שצום יום הכיפורים שלכם ייראה? אתם מוזמנים לכתוב על כך כאן למטה בתגובות.