בשנות התשעים של המאה הקודמת עבדתי כפרסומאי בניו יורק. אפשר לומר שהגשמתי את החלום האמריקאי. הייתי סופרווייזר במחלקת תקציבאות, עם משרד מרווח וחלון גדול ממנו ניבט מגדל האמפייר סטייט וחשבון הוצאות נדיב לאירוח הלקוחות. במילים אחרות: ארוחות שחיתות במסעדות יוקרה, בילויים במועדונים, לימוזינות, טיסות, ומנעמים נוספים. היו אפילו תקציבי פרסום מעניינים וחוויות ייחודיות כמו פגישת עבודה עם שר המסחר של ארה"ב בתקופת ביל קלינטון, וויליאם דיילי (המכהן כיום כראש צוות הבית הלבן של אובמה). ולחשוב על כך שאני, אחד שנולד בפתח תקווה, נפגש עם שר בממשלת ארה"ב.
עקב בעיות בריאותיות שהתגלו אצלי עשיתי שינויים תזונתיים (עליהם ארחיב בעתיד בבלוג הזה). התזונה המשודרגת הייתה הצלחה כבירה בכך שפתרה לחלוטין את הבעיה הבריאותית, אולם היא גם סיבכה אותי בדבר שלא צפיתי. הסתבר לי שהמזון משפיע לא רק על הגוף אלא גם על המחשבות. זה היה כמו לקחת את הגלולה האדומה מהמטריקס. בהדרגה החלו נושאים חדשים לעורר בי עניין: אקולוגיה, סוגיות חברתיות, בריאות ויחס כלפי בעלי חיים. בד בבד עולם הפרסום החל לאבד בעיניי את הזוהר שלו.
כשהגעתי למצב בו סירבתי לעבוד על תקציבים של מוצרי צריכה, הבנתי שימיי בעולם הפרסום הולכים ונעשים ספורים. הרגשתי שאחת הבעיות הבוערות בעולם היא צריכה עודפת שפוגעת לא רק בכדור הארץ אלא גם באיכות החיים. עוד רכוש, עוד מוצרים שפירושם עבדות ושיעבוד לשעות עבודה ארוכות יותר, לחובות לבנקים וכרטיסי אשראי, לעצלות פיזית ולניוון, לאובדן הזהות האמיתית.
הרגשתי שאני רוצה להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. התעורר בי רצון לעבוד עם אנשים בצורה שתסייע להם. החוויה התזונתית-בריאותית האישית שלי הובילה אותי ללימודים במכון לתזונה אינטגרטיבית. הייתה זו תוכנית לימודים גמישה שאפשרה לי להמשיך ולעבוד במהלכה במשרד הפרסום.
קבעתי לעצמי שיום סיום תוכנית הלימודים יהיה גם יומי האחרון במשרד הפרסום. ניגשתי למשרדה של הבוסית שלי כדי לתת לה התראה הגונה של שלושה חודשים. "לאן אתה הולך וכמה הם מציעים לך?" שאלה. עניתי לה שאיני עובר למשרד אחר ושאף אחד אינו מציע לי דבר. אני עושה שינוי בחיים.
אמרתי לה שיש לי הרבה הערכה על העבודה הקשה שלה, הן בטיפול בלקוחות המשרד והן בכל הסוגיות הפנימיות וענייני העובדים, עבודה תובענית בכמה מונים מזו שלי. שאלתי אותה מהו הסוד שלה להתמודדות עם כל הדרישות, הלחצים, והמשברים האינסופיים. זה לקח לה פחות משניה לענות לי תשובה בת מילה אחת: medication (תרופות).
הבוסית היפה שלי, בחורה צעירה ומצליחה, גילתה לי שהיא חיה על תרופות להרגעת מערכת העיכול. בערך אחת לשלושה חודשים היא סובלת מהתקף חזק המצריך אשפוז בן כמה ימים. כשיצאתי מהמשרד שלה נזכרתי שבמכון לתזונה אינטגרטיבית למדנו שהזנה אינה מגיעה רק על צלחת. יסודות כמו פעילות גופנית, קריירה מספקת, יחסים בינאישיים, ורוחניות מזינים אותנו לא פחות מאוכל. לא יכולתי לזכות במתנת פרידה משמעותית יותר מהמילה medication. הבנתי שאני רוצה לזמן לחיי יותר meditation (מדיטציה) ופחות להיות תלוי ב-medication.
זהר צמח וילסון
יועץ בריאות ותזונה אינטגרטיבית
לאתר של זהר
