זה לא שאנחנו משפחה מיזנטרופית ועצלה ששונאת לצאת מהבית, אולי קצת, אבל אין ספק שהרושם שיצרנו בקרב חברינו, אחרי שנים ארוכות של תל אביביות מצטברת, לא הותיר לנו הרבה נקודות זכות והפכנו ל"משפחה הזאת שמעולם לא יצאה את גבולות העיר".
משם עברנו ליעד הבא: פארק "דרך העץ" בשדמות דבורה, הממוקם כחמש דקות נסיעה מכפר קיש. המקום מציע אטרקציות רבות ופעילויות שקשורות בבנייה מעץ, מבוך, אגם להשיט בו סירות קטנות וסיור הכולל מסיק זיתים. יש לציין שהפעילות מתקיימת בחוץ, לא עניין של מה בכך כשחם.
באיזשהו שלב, נשברנו וחתכנו ליעד הבא והאחרון שלנו: מוזיאון המרציפן בכפר תבור. מדובר בשש דקות נסיעה משדמות דבורה. מיוזעים ועייפים מהפעילות הקודמת, נכנסנו ומצאנו מקום חמוד וממוזג עם תערוכה נחמדת (בעיקר לילדים), סרט קצר ומצחיק המסביר על תהליך הפיכת השקד למרציפן, והרבה מאוד מוצרים משקדים המצויים לרוב באיזור הזה של הארץ.
הטיול הסתיים. האם נהנינו? בהחלט. מהדרך, מהביחד, ובעיקר משדה אחד, שחלפנו על פניו במהירות גבוהה מדי, עם מאות חמניות גדולות וצהובות, שמעולם לא היה לי העונג לפגוש בתל אביב. והן הכוכבות של הטיול הזה מבחינתי.אופן ההכנה:
- עננים: קרעי גבינה צהובה קשה.
- משטח אחורי/הרים: ארבע פרוסות חתוכות בצורה מעט מעוגלת מלחם שיפון.
- צמחייה: ארבע פרוסות מלפפון חצויות ומסודרות אחת על גבי השניה, זיתים ירוקים מגולענים וחצויים המסודרים בערימה קטנה מעל הלחם.
- בית: ריבוע מגבינה גלילית קשה כלשהי .
- חלונות הבית: שאריות לחם שיפון חתוכות לריבועים קטנים.
- גג הבית: עגבנית שרי חתוכה למשולש.
- גבעה ירוקה: מלפפון חצוי לאורכו - לא קלוף.
- עלי הכותרת של החמניות: רבעי עגבניות שרי תמר צהובות.
- פנים החמניה: לחמניה מלאה ועליה שקדים טבעיים.
- גבעולים: עלי בייבי.
