מאת אורן ברזילי

וידוי: אני גבר ועד לפני שנה לא ראיתי את "הסופרנוס" - לא יצא, לא היתה לי טלוויזיה או שלא היה זמן, מה גם שהרבה יותר קל לראות פיוצ'רמה. ענבר (ההיא משאר הפוסטים ב"מדלן") החליטה שזה לא ייתכן, וכך בבולמוס צפייה השלמתי את החסר והבנתי שלא הייתי גבר עד שלא צפיתי בכל הפרקים של יצירת המופת של דיוויד צ'ייס. אז ראשית כל: מי שעוד לא ראה, תדעו שעוד לא מאוחר. למעשה, זה בטח יהיה מספק יותר לצפות בזה כשיש לכם אישה וילדים וקריירה. שנית: בואו נדבר על אוכל ב"סופרנוס".

יש שני דברים שתמיד אהבתי בהקשר הזה. הראשון הוא האפיון של דמויות הנשים והגברים בסדרה לפי יחסן לאוכל. נשים שמתעסקות באוכל הן נשים אמיתיות. כרמלה סופרנו היא אחת כזו וגם השפית שרמיין בוקו היא אישה שמחזיקה סכין שף ביד ימין ואת האשכים של בעלה ביד השנייה. מהצד השני עומדת אחותו הנהדרת של טוני, ג'ניס, דמות נשית מעורערת וההפך הגמור מכרמלה: מתקשה לשמור על מערכת יחסים עם גברים, מתקשה לשמור על קשר עם בנה ומתקשה לתפקד במטבח, מה שמוביל אותה למעשי פשע כמו חימום אוכל קפוא ולקיחת קרדיט על המנות של כרמלה. מהצד השני, גברים שמתעסקים באוכל בעולם של הסופרנוס הם לא גברים. ארטי בוקו, אולי הדמות האהובה עלי בכל הסדרה, הוא גבר שמפלרטט עם המאפיה אבל נשאר במטבח, הולך לגבות חובות וחוטף מכות:

הבנתם את הרעיון. כמובן שמולו ניצבים טוני וחבריו, שבקושי יודעים להכין כוס קפה אבל זה בסדר, כי יש מי שיגיש להם, בדרך כלל בחינם. הנקודה השנייה שמעניינת, ורלוונטית גם למתכון, היא הזיגזג שמבצע טוני בין המולדת (של סבו, אבל מי זוכר) איטליה לבין ניו ג'רזי האפורה. טוני מייצג את שני הניגודים האלה: מצד אחד איטלקי בנשמה, עם האמוציות, הראש הקשה והאהבה לנשים, לאלכוהול ולעוד קצת נשים; ומהצד השני, הוא אמריקאי שמן, ווייט-טראש בפוטנציה, שלובש חלוקים מזעזעים ודוחף אוכל מהמקרר ישר לפה. הסדרה משחקת כל הזמן על הניגוד הזה שבין הפוזה האיטלקית למציאות האמריקאית, כמו בפרק הנהדר שבו טוני נוסע לנאפולי לסגור עסקה, וחוזר עם פיוריו שמעורר את התאווה של כרמלה בגלל ה"איטלקיות" שבו.

המתכון בפוסט הזה הוא אחת המנות המזוהות ביותר עם הסופרנוס ועם כרמלה בפרט, וממש כמו הסופרנוס גם הוא תוצר של בסיס וחומרי גלם איטלקיים ששודכו למנה נדיבה מאוד של טראשיות אמריקאית אשר יכולה להפוך פסטה פשוטה ברוטב עגבניות לפצצת קלוריות מלאת אשמה. אני מתכוון כמובן לזיטי האפוי של כרמלה.

>> עוד מתכונים מהטלוויזיה, מהסרטים ומהספרים - בבלוג "מדלן". לחצו כאן כדי לעבור לבלוג

עגבניות, בצל, פטריות, שום, צ'ילי, איילים, חזיר, שכחנו משהו? (צילום: יובל אצילי)
עגבניות, בצל, פטריות, שום, צ'ילי, איילים, חזיר, שכחנו משהו? (צילום: יובל אצילי)

מרכיבים

4 מנות

  • 3/4 שקית (375 גרם) פסטה "זיטי"
  • שמן זית לטיגון
  • 1 בצל קצוץ דק
  • 4-3 שיני שום (אפשר יותר, אם אוהבים)
  • 1 עגבנייה חתוכה לקוביות
  • 1 פלפל צ'ילי קטן
  • 1/2 סלסלת פטריות
  • 1 קופסה קטנה (100 גרם) רסק עגבניות
  • נתח נאה של גבינה בשלה (אנחנו השתמשנו בקשקבל, אבל גם קממבר עבדה נהדר בפיילוט(
  • 1 כוס (100 גרם) גבינה צהובה מגוררת

לעבודה

  1. מכינים רוטב עגבניות: מטגנים את הבצל בשמן זית עד להזהבה. מוסיפים את השום, העגבנייה והצ'ילי ומבשלים 5 דקות על אש בינונית. מוסיפים את הפטריות ומערבבים (הפטריות משחקות פה תפקיד קריטי כי הן לוכדות רוטב ומחזיקות אותו בזמן שהכול בתנור). מוסיפים את הרסק עם 1/2 כוס מים, מכסים ומבשלים עד לקבלת רוטב אחיד (חשוב לא להוסיף יותר מ-1/2 כוס מים, כדי שהרוטב יישאר סמיך ולא ייזל לתחתית הכלי באפייה). בונוס יינתן למי שיצליח להכין הכל בזמן שהפסטה מתחממת, בונוס גדול יותר יינתן למי שיחכה חצי שעה עד שהרוטב יתבשל ויקבל טעם עמוק יותר.
  2. מכינים פסטה: אפשר לבשל אותה לפי ההוראות עד לריכוך - לא חשוב שתהיה אל-דנטה כי היא מתקשה באפייה, העיקר שהיא לא תהיה סמרטוטית מדי.
  3. משמנים תבנית פיירקס (הכי טוב, אבל בלית ברירה כל תבנית תתאים). חשוב לשמן טוב-טוב, גם בדפנות! הפסטה תשחים וזה נהדר, אבל רק אם לא אתם תעשו את הכלים. אנחנו השתמשנו בתבנית גבוהה ומילאנו עד הסוף. אפשר למלא את התבנית בשכבה שטוחה יותר - זה ייתן קראנצ'יות אדירה לכל המנה.
  4. הרכבה! הכי פשוט בעולם: שכבה של פסטה, עליה פיסות גבינה חריפה שתימס ותעטוף אותה באפייה, מעל יוצקים רוטב ומעל הכל גבינה מגוררת. אם אתם מכינים יותר, כמונו, אפשר להכין שכבה שנייה, כמו בתמונה. חשוב לא להציף את המנה ברוטב כי כל הכיף שהפסטה עטופה בנוזלים אבל לא שוחה בהם. מומלץ לערבב בעדינות כדי שהרוטב ייתפס בכל הפסטה.
  5. מכניסים את התבנית לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות. אופים 30-20 דקות, עד שהפסטה שחומה מאוד מבחוץ. אל תפחדו שיישרף - זו לא עוגה, הרעיון הוא שהחלק העליון פריך בטירוף וכל התחתית מתקשה מעט, אבל נותנת לכף להחליק בתוכה.
  6. מוציאים (זה רותח), מחכים 3 דקות ואז לוקחים כף ודוחפים מלמעלה עד למטה. התחושה אלוהית, באחריות. אפשר להוסיף פרמזן ואפשר להגיש ככה. מנה שהיא כולה חצי-אבלינו-חצי-ניו-ג'רזי, ממש כמו טוני.

זיטי בשתי שכבות – לפני הכניסה לתנור. גם חצי כמות תעבוד יופי, אבל אנחנו חזירים (צילום: יובל אצילי)
זיטי בשתי שכבות – לפני הכניסה לתנור. גם חצי כמות תעבוד יופי, אבל אנחנו חזירים (צילום: יובל אצילי)

אופציות לשדרוג

  • אפשר להשתמש בעגבניות שרי ולהוסיף אותן ממש לקראת הסוף, שישמרו על הצורה, ואפשר גם להשתמש בעגבניות מיובשות כתוספת.
  • זיתים טובים יעזרו והקרניבורים יוסיפו גם האם. חובבי הז'אנר ימיסו חמאה, אבל לא קראתם את זה פה.
  • באגף הגבינות, כאמור, תתפרעו: מוצרלה, גורגונזולה, רוקפור ופרמזן ילכו נהדר, אבל מה שיפה פה זה שגם גבינות זולות עושות עבודה טובה לא פחות, ואולי אפילו יותר.
  • לטבעונים: או. בעצם השאלה היא החלפת הגבינה. אפשר להכין את המנה רק עם פסטה ורוטב והיא תהיה טעימה, אם כי פחות עמוקה. "צהובה מהטבע" וחברותיה יכולות להתאים. עוד הצעות?
  • מילה על הפסטה: זיטי היא פסטה גלילית (מלשון צורת גליל, לא מלשון ארוחת בוקר רגילה במחיר מופקע) דומה ל"פנה", אך קצרה יותר ולא אלכסונית. בגדול, כל פסטה עם שטח פנים גדול תתאים. כלומר, פסטה שתוכל ללכוד בתוכה את הרוטב והגבינה ושניתן יהיה להפריד אותה לחלקים, כך שספגטי ופפרדלה לא יתאימו. פוזילי, פנה וחבריהם בהחלט כן. אבל תעשו טובה, בלי "גלגלים" של אסם.

ולסיום: סצינה קטנה ומבריקה. מה יותר טוב מקרב אוכל כשאתם מנסים לשנות נושא ולעודד חבר אחרי ששרפתם לו את המסעדה בכוונה אבל אסור שהוא יידע? כלום, זה מה.