שילוב מרקמים נפלא. נתח סינטה צלוי עם רוטב יין לבן, שורש פטרוזיליה ומח עצם (צילום: מרב סריג)
שילוב מרקמים נפלא. נתח סינטה צלוי עם רוטב יין לבן, שורש פטרוזיליה ומח עצם (צילום: מרב סריג)

אם תשאלו אותי, צמד המלים "גורמה כשר" (נושא השיעור שלנו היום) הוא סוג של אוקסימורון.זוג מלים הסותרות זו את זו וצירופן יוצר משמעות חדשה, הנמצאת מעבר להיגיון. אולי הפרדוקס הזה הוא שמסביר את העובדה שהכיתה חצי ריקה היום. אופק וגדי, שותפי לשולחן העבודה, אינם; גם מיכאל ואורני. נותרנו בודדים, ועוד עם אוכל כשר!

"כמו שאתם ודאי מבינים, ניגע בנושא הזה רק בשיעור אחד", מבשר חגי - הרי כל הקטע של בית הספר הזה שהוא לא כשר, אני חושבת לעצמי. "ובכל זאת", הוא ממשיך, "אנחנו חיים בישראל, שבה למטבחים שלמים אין זכות קיום אם הם אינם כשרים, ולכן אנחנו חושבים שצריך להתייחס לנושא הזה: מהם המוקשים וממה צריך להימנע, איסורים שכולנו מכירים יותר או פחות (פחות) - מה כן ומה לא במטבח גורמה כשר, משמע - אוכל טוב ובלי פשרות". אני סקפטית.

השיעורים הקודמים בקורס הבישול:

שיעור 15: מרק עוף הודי וביסק סרטנים

שיעור 16: איך מכינים בצק עלים וטארט טאטן אמיתי

שיעור 17: טוּרט אגסים ומסדר בצלים

אז מה זה בישול כשר? הכי מוכר ובסיסי: הפרדה בין חלב ובשר. בהמות: מפריס פרסה, מעלה גרה ושוסע שסע – שלושת המאפיינים יחד. שבע חיות טהורות שמותרות לאכילה: אייל, צבי, יחמור, זמר, דישון, אקו, תאו. דגים: בעלי סנפיר וקשקשת. "ברגע שיש קשקשת יש גם סנפירים ויש הכשר", אומר חגי. "למה רק אותם מותר לאכול? שאלה טובה".

פירות ים: לא.עופות: קצת יותר מסובך. "בעיקרון", אומר חגי, "כל עוד זהו עוף שיש מסורת אכילה רציפה שלו – הוא כשר". במלים אחרות, עופות שמקובל לאכול שנים רבות נחשבים לכשרים; השאר - לא.

דם: היהדות אוסרת על אכילת דם. זאת הסיבה שמכשירים כבד ונפטרים משאריות הדם שבתוכו. "הדם מזוהה עם נפש החיה ולכן יש איסור מוסרי לאכול אותו". חרקים: כולם, למעט ארבה, אינם כשרים (עניין של קרבה לאדמה; מי שרוצה יש עכשיו הרבה בנגב וגם מצפון לו). טרפה: איסור מוחלט על אכילת חיה שנטרפה על ידי חיה אחרת. היהדות גורסת שבני האדם צריכים לשחוט את בעל החיים ולא בעל חיים אחר.

הכשרה: בשר כשר הוא בשר שעבר שחיטה כשרה, ובשר מוכשר הוא כזה שעבר המלחה, שאמורה למשוך ממנו את הדם. "זה משפיע על טעמו של הבשר, כי זה גם ממליח אותו וגם מוציא ממנו את הנוזלים", אומר חגי. "כשעובדים עם בשר מוכשר, צריך לקחת בחשבון שהוא מלוח יותר".

קינוחים: פרווה, בלי שמנת, בלי חמאה (תהרגו אותי וזהו). "צריך לדעת לעשות קינוחי פרווה בצורה חכמה", אומר חגי. "יש תחליפים סינתטיים כמו מרגרינה וקצפת צמחית, אבל זה לא הפתרון הנכון בעיני. צריך למצוא אלטרנטיבות שמחליקות את הנושא הזה באלגנטיות. איפה מוצאים אותן? צריך לקבל השראה ממטבחים שבהם אין שימוש בחומרי גלם חלביים ולא להישען על הקינוחים הקלאסיים ולנסות לחקות אותם עם תחליפים הרבה פחות מוצלחים – זה להתנכל לטעם.

"אפשר ללכת למטבח האסייתי, שאין בו חלב, אלא קוקוס, טפיוקה ופירות. אפשר גם להישאר באזור: המטבח של המזרח התיכון עשיר בעשבי תיבול, בלימון, בשמן זית (גם באוכל מתוק ולא רק במלוח), באגוזים ובפירות. להבדיל מהפטיסרי האירופי, שנשען על חלב, המטבח האזורי אינו משופע במוסים ובקרמים, אבל יש בו קינוחים טובים, כמו בקלווה, כנאפה או בסבוסה. אפשרות נוספת היא ללכת לקלאסיקה הצרפתית ולשנות אותה. למשל, גנאש: במקום עם שמנת מתוקה משתמשים בקרם קוקוס - החוכמה היא למצוא תחליפים טובים ואלגנטיים".

בעיני, אין כאלה. ואם יש, הם לא כוס התה שלי. פה ושם אני יכולה למצוא את עצמי נוסעת כמה שעות רק בשביל חתיכת כנאפה טובה או איזו עוגת סולת שווה (כמו זו של מסעדת "עזבה" בכפר ראמה), אבל בעיית הקינוחים ביהדות היא בעיה כואבת. אני סקרנית לראות איך נפתור אותה "בצורה חכמה". למה פשוט לא יכולנו ללכת על מנת דג ולגמור עם סיוט הפרווה הזה? "כדי לעשות לעצמנו חיים קשים", קורא חגי את מחשבותי: "הכי קל היה לנו לעשות בשיעור הזה מתכון חלבי עם דג - ולסגור את הסיפור; זו גם שיטה, ואז לא צריך להתפשר בקינוחים. ככה היה האוכל בחתונה שלי". כך גם יהיה בשלי, אם תהיה כזאת... ואני יודעת מי יכין אותו.

אז כן, מנה בשרית - סינטה צלויה עם רוטב שאלוט ויין לבן, שורש סלרי ומח עצם – וקינוח של קרם קרמל עם טוויל בוטנים מלוחים. נשמע בסדר דווקא, אבל אני לא מאוד אופטימית. אני נותנת צ'אנס. לא שיש לי ברירה. אני כאן, עם גב כואב, אבל כאן. אז יאללה, מבשלים.

מתחילים עם קרם הקרמל. מניחים את הסוכר ואת המים בקלחת קטנה ומבשלים עד לקבלת קרמל עמוק. "הקרמל צריך לקבל צבע וטיפה מרירות", אומר חגי, "אל תעשו קרמל דרדלה, אבל גם אל תשרפו אותו". אני מתלבטת מתי להוריד מהאש, כמעט מתפתה לכבות את הגז, אבל מחליטה להשאיר אותו עוד קצת; רק שלא יישרף. "כשהוא מתכהה הוא נהיה דליל יותר", מכוון אותנו חגי, "וזה הזמן להוריד מהאש". מצליח לי.

יוצקים שכבה דקה של קרמל לקוקוט, ואז מגלגלים קלות – ובזהירות – את הקוקוט ("מי שמקבל כווייה מקרמל לא שוכח אותה כל כך מהר") כדי לצפות מעט את הדפנות. מעל הקרמל יוצקים תערובת של חלב קוקוס, מים ווניל רתוחים (במקור משתמשים בחלב, ביצים וסוכר), שהתמזגו עם תערובת של ביצים, חלמונים וסוכר. אופים בתנור ב-140 מעלות בבן מארי - המים שמקיפים את התבניות הופכים את האפייה לאחידה ועדינה.

בלי מרגרינה או שמנת צמחית. קרם קרמל קוקוס עם טוויל בוטנים מלוחים  (צילום: מרב סריג)
בלי מרגרינה או שמנת צמחית. קרם קרמל קוקוס עם טוויל בוטנים מלוחים (צילום: מרב סריג)

כדי לתת אלמנט פריך למנה, אנחנו מכינים טוויל - רעף, בעברית. "טוויל זה שם רחב להרבה אלמנטים דקיקים, מלוחים או מתוקים, שמוסיפים ממד פריך למנה", אומר חגי. "לרוב מכינים את הטוויל עם חמאה, אבל שלנו יהיה פרווה. נעקוף את נושא החמאה באמצעות החלפתה בחמאת קקאו, שנראית כמו שוקולד לבן, אבל היא למעשה שומן צמחי בריא המופק מפולי קקאו". עוד בטוויל: בוטנים מלוחים. "זה טוויל מתוחכם שעושה שימוש בחומרים שעדיין לא הכרנו, כמו גלוקוזה, פקטין וחמאת קקאו", מסביר חגי. "הגלוקוזה והפקטין יעזרו לשמור על המבנה היבש והלעיס של הטוויל. פקטין הוא סוכר שיש בפירות - המסמיך של עולם הצומח. מערבבים אותו עם סוכר ואז מוסיפים לתערובת כשהיא חמה, כדי למנוע היווצרות גושים".

אנחנו יוצרים את תערובת הטוויל, משטחים אותה על נייר אפייה ומקררים להתייצבות; בהמשך נאפה אותו. בינתיים עוברת חצי שעה וקרם הקרמל מוכן - הוא עוד טיפה רוטט במרכז, אבל יציב. הגב שלי כואב ומעיק וקשה לי לעבוד.

עכשיו מגיעה תורה של המנה העיקרית. מתחילים ברוטב: מלא מלא שאלוט פרוס אמנסה (דק), שנצמצם עם יין לבן ואז נוסיף לו ציר בקר. צריך פה סבלנות, לתת ליין להתאדות היטב, ורק אז להוסיף ציר. סו פאר סו גוד. הבא בתור הוא שורש הסלרי (בדרך כלל מכינים את המנה עם שורש פטרוזיליה, אבל לא היה היום). "נעשה אותו בטכניקה מעניינת, אומר חגי, "מעין פונדנט ('נמס' בצרפתית) של ירקות". חותכים את השורש לפלחים, נותנים להם צורה מעוגלת יפה (תודה לאל שלא מגלפים לטורנה הפעם, אלא רק קוטמים את השפיצים), מכניסים לקסרול, נותנים טיגון קל בהתחלה, מבשלים ומזגגים בציר בקר; מוסיפים צירו ומאדים, מוסיפים עוד ציר ומאדים - בדומה להכנת ריזוטו - ונזהרים שלא לשחק יותר מדי עם הסלרי, כדי לא לשבור אותו, עד לצמצום ולזיגוג יפה.

עוברים למח העצם, העשיר בשומן. "משתמשים בו הרבה פעמים כתחליף מן החי לחמאה", אומר חגי, "ולפעמים פשוט צולים אותו בתוך העצם ואוכלים עם כפית". אנחנו מחלצים את המח בעדינות מתוך העצם ("להיזהר לא להיחתך כשדוחפים פנימה את היד ומשחררים את המח", אומר חגי). אוריאן חושבת שמח זה לא אסתטי, ג'מילה חושבת שזה פאר היצירה. אני בצד של ג'מילה.

אני מחלצת את המח בזהירות עם הבוהן (אוריאן שמה כפפות, היא מסרבת לגעת בו), חותכת אותו למדליונים קטנים, מטגנת קלות ומערבבת עם פטרוזיליה קצוצה וקרוטונים קטנטנים. התערובת הטעימה הזאת, שיש בה שילוב מרקמים מופלא של מח ג'לטיני וקרוטונים פריכים, נכנסת לתוך עצם יפה ונקייה (שהולבנה באמצעות הרתחה במים וחומץ), המשמשת אותנו ככלי קיבול. מתוחכם!

חוזרים לטוויל. צריך לאפות אותו כ-10 דקות ב-180 מעלות. אני בודקת מה מצבו אחרי 8 דקות, מרגישה שצריך להוציא, אבל מחליטה להשאיר עוד קצת - ושורפת אותו לגמרי. הלך הטוויל, הלכה התבנית. דקה אחת יותר מדי לקחה לי את הטוויל הראשון שלי. אני לוקחת קצת טוויל ממוטי ומתחילה לשחק אתו כשהוא עדיין חם ואלסטי. זה כיף, עושים צורות, מפסלים.

כבר שתיים ורבע. בעוד חצי שעה אמור להיגמר השיעור, ועוד לא התחלנו לטפל בסינטה (נראה כי השיעור הזה לא יגמר לעולם; אני מאבדת קצת את הסבלנות). חגי חותך קוביות בשר וקורא לנו להדגמה. הוא קושר סביב הסינטה חוט, ומסביר: "צריך לחתוך את הנתח נגד כיוון הסיבים, אבל הבעיה היא שאחרי הבישול קשה לזהות את כיוונם. לכן כדאי לסמן את הכיוון עם חוט מראש".

ומה לגבי הבישול? "כדי להגיע למדיום-רר, נתח כזה צריך 10-8 דקות בתנור – כ-5 דקות על כל צד", הוא אומר. "מרקם הסינטה שונה מהפילה, כך שהשריר פעיל יותר והחום נכנס לתוכו פחות בקלות".

אנחנו ניגשים לעבודה. מתבלים בשר, משחימים אותו במעט שמן קנולה (געגועי לחמאה) ומשלימים את הבישול בתנור - מוציאים בטמפרטורה של 51-50 מעלות, כדי שבמנוחה הוא יגיע במרכזו לטמפרטורה הרצויה של כ-54 מעלות,שזה מדיום-רר (המנוחה קריטית לבשר, כדי שהוא לא ישחרר יותר מדי דם כשנפרוס אותו. בינתיים מארגנים את שאר חלקי המנה: רוטב הבצל (מסמיכים עם טיפה קורנפלור), הסלרי (מסיימים זיגוג ומתקנים תיבול) ומח העצם המתובל (מתחממת בתנור). מנה מכובדת.

חגי מצייר את הצלחות על הלוח, מרכיב את המנה ואנחנו מבצעים. מניחים מעט מהרוטב על הצלחת ומעליו פרוסות של סינטה. לצד הסינטה מסדרים ערימה אסתטית של שורש סלרי, ולידה עצם ממולאת במח. מפזרים על הסינטה מעט מלח אטלנטי ומעט רוטב ומגישים. "הסטייק שלך טיפה טיפה מעל מדיום-רר", אומר לי חגי. "בפרוסות מסוימות הוא בסדר (שוב האינטואיציה שלי אמרה לי להוציא אותו קודם ושוב חוסר הביטחון - או הניסיון - שלי גרמו לי להשאיר אותה ולפספס קלות). הבצל טיפה סמיך מדי, אבל בסך הכל טעים מאוד".

מקנחים בקרמל. מלפפים סכין סביב הקוקוט כדי שהקרם ישתחרר בקלות והופכים אותו על הצלחת; הוא שוחה בתוך שלולית של קרמל. מוטי מעמיד טוויל למופת ומרוצה: "אני חיה אני". אני מעמידה טוויל צנוע – לא איזה מונומנט – וטועמת את המנה. לא טעים לי. רוצה שמנת וחלב.

זהירות - הוא נשרף בקלות. הטוויל לפני האפייה (צילום: מרב סריג)
זהירות - הוא נשרף בקלות. הטוויל לפני האפייה (צילום: מרב סריג)

נתח סינטה צלוי עם רוטב יין לבן, שורש פטרוזיליה ומח עצם

אם מכינים את המנה לפסח, יש לוותר כמובן על הקרוטונים. המנה תאבד את ממד הפריכות, אך עדיין תהיה מאוד טעימה.

מרכיבים (2 מנות)

2 נתחי סינטה במשקל 250-200 גרם כל אחד

מלח

פלפל לבן

שמן נייטרלי (קנולה, למשל)

לרוטב

שמן נייטרלי (קנולה, למשל)

16 בצלי שאלוט פרוסים דק

600 מ"ל (1/ 2 כוסות) יין לבן יבש

400 מ"ל (2/3 1 כוסות) ציר בקר

מלח

פלפל לבן

קורט סוכר

לתוספת שורש הפטרוזיליה

6 שורשי פטרוזיליה (אפשר להשתמש גם בשורש סלרי)

שמן נייטרלי (קנולה, למשל)

800 מ"ל (1/3 2 כוסות) ציר בקר

מלח

פלפל לבן

למח העצם

עצמות עם מח – 2 גדולות או 4 קטנות (משקלן הכולל צריך להיות כ-400 גרם)

חומץ

1 פרוסת לחם (רצוי קסטן, אפשר גם חלה או לחם לבן)

2 כפות פטרוזיליה קצוצה

12 צלפים

מלח

פלפל שחור

שמן נייטרלי (קנולה, למשל)

אופן ההכנה

עצמות המח

1. שמים את עצמות המח בכלי עם מי קרח ומעט מלח. מניחים במקרר למשך שעה.

2. מחלצים את המח מתוך העצמות וחותכים אותו לפרוסות בעובי 1 ס"מ. שומרים במקרר בכלי סגור.

3. שמים את העצמות בסיר שבו מים וחומץ (היחס ביניהם צריך להיות 1 כוס חומץ על כל 4 כוסות מים). משרים במשך שעה וחצי לפחות, כדי לנקות אותן ולהלבינן. מסננים, שוטפים תוך קרצוף יסודי ומייבשים היטב.

הרוטב

1. מחממים מעט שמן בסיר על אש בינונית-נמוכה. מטגנים את השאלוט עד שהוא הופך לשקוף (נזהרים שלא יזהיב).

2. מתבלים במעט מלח ופלפל לבן, ומוסיפים את היין הלבן. מגבירים מעט את האש ומבשלים עד שלא נשארים נוזלים בסיר.

3. מוסיפים את ציר הבקר ומבשלים עד שכמות הנוזלים מצטמצמת ל-1/3. מתקנים תיבול ומוסיפים מעט סוכר, אם צריך.

4. מורידים מהאש ושומרים בצד.

שורש הפטרוזיליה

1. מקלפים את השורשים – השתדלו לשמור על צורת הירק. משאירים בראש כל שורש גבעולים באורך כ-2 ס"מ (אם יש גבעולים לא יפים – הסירו אותם).

2. מחממים בסיר רחב מעט שמן. מוסיפים את השורשים ומטגנים אותם כדקה וחצי-שתיים.

3. מוסיפים מצקת מציר הבקר, ומבשלים עד שהציר מתאדה כמעט לגמרי. ממשיכים להוסיף כך מצקת אחר מצקת, כשבכל פעם מחכים שהציר יתאדה. בסופו של התהליך השורשים אמורים להיות רכים.

4. מתקנים תיבול ושומרים בצד.

תוספת מח העצם

1. מתבלים את פרוסות מח העצם במלח ובפלפל.

2. מחממים מחבת בעלת ציפוי מונע הידבקות. מטגנים את פרוסות מח העצם כמה שניות מכל צד – עליהן רק להיצרב קלות. מעבירים לצלחת.

3. מוסיפים למחבת מעט שמן ומטגנים בה את קוביות הלחם עד פריכות.

4. קוצצים יחד קלות את הקרוטונים, מח העצם והצלפים. מערבבים עם הפטרוזיליה ומתקנים תיבול.

5. ממלאים את העצם בתערובת (אם יש צורך, עוטפים אותה בנייר אלומיניום כדי שהמילוי יישאר בתוכה).

הרכבת המנה

1. מחממים את התנור ל-200 מעלות.

2. מתבלים את הבשר במלח ובפלפל לבן.

3. מחממים במחבת מעט שמן קנולה על אש בינונית-גבוהה. מוסיפים את הבשר ומשחימים אותו כדקה וחצי מכל צד.

4. מעבירים את הבשר לתבנית וצולים לדרגת מדיום רייר – כ-8-7 דקות (זמן הצלייה המדויק ישתנה מתנור לתנור ובהתאם לצורת הנתח). רצוי להפוך את הנתח באמצע הצלייה.

5. מוציאים את הבשר מהתנור ונותנים לו לנוח כמה דקות.

6. בזמן שהבשר נח מחממים את מח העצם בתנור במשך 3-2 דקות. במקביל מחממים את השורשים על האש (אם לא נותרו נוזלים בסיר, מוסיפים לו כף מים).

7. פורסים את הבשר נגד כיוון הסיבים.

8. מניחים את השורשים זה על גבי זה באופן אסתטי. יוצקים לצדם מעט מהרוטב ומסדרים מעליו את הבשר.

9. מניחים בזהירות בצלחת את העצם הממולאת.

10. יוצקים 2 כפות רוטב על הצלחת ומפזרים על הבשר מעט מלח אטלנטי. מגישים.

קרם קרמל קוקוס עם טוויל בוטנים מלוחים

הכנת הטוויל דורשת מיומנות וכן שימוש במדחום. אפשר, כמובן, להגיש את הקרם גם בלעדיו.

מרכיבים

2 מנות בתבניות עגולות אישיות (קוקוטים)

לקרמל

50 גרם (1/4 כוס) סוכר

20 מ"ל (4 כפיות) מים

לקרם הקוקוס

125 מ"ל (1/2 כוס) מים

125 מ"ל (1/2 כוס) חלב קוקוס

1/2 מקל וניל, חצוי לאורכו

70 גרם (1/3 כוס) סוכר

1 ביצה

2 חלמונים

לטוויל הבוטנים

17 מ"ל (1/2 3 כפיות) חלב קוקוס

23 מ"ל (1/2 4 כפיות) מים

40 גרם (2 כפות) גלוקוזה (להשיג בחנויות בישול ואפייה)

120 גרם (1/2 כוס ועוד 2 כפות) סוכר

2 גרם (1/2 כפית) פקטין (להשיג בחנויות בישול ואפייה)

30 גרם (1/2 2 כפות) חמאת קקאו (להשיג בחנויות בישול ואפייה)

50 גרם (1/2 כוס) בוטנים מלוחים קצוצים

אופן ההכנה

הקרמל והקרם

1. שמים את הסוכר והמים בסיר קטן. מביאים לרתיחה על אש בינונית ומבשלים עד לקבלת קרמל בצבע חום עמוק. בזמן הבישול לא מערבבים - רק מנערים מדי פעם בעדינות את הסיר.

2. יוצקים לכל תבנית שכבת קרמל בעומק של 2 מ"מ. מגלגלים בזהירות את התבנית כדי לצפות מעט גם את הדפנות.

4. מחממים את התנור ל-140 מעלות.

5. שמים בסיר אחר את חלב הקוקוס, המים והווניל. מביאים לרתיחה ומורידים מהאש.

6. טורפים את הביצים והחלמונים עם הסוכר.

7. יוצקים את תערובת חלב הקוקוס לתוך תערובת הביצים תוך בחישה. מערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

8. מסננים ומסירים את הבועות שמצטברות על פני השטח.

9. יוצקים לתבניות, ומניחים אותן בתבנית בעלת דפנות גבוהות. יוצקים לתבנית הגדולה מים רותחים עד ל-2/3 מגובהן של התבניות הקטנות.

10. מעבירים בזהירות לתנור ואופים כ-30 דקות, עד שהקרם עדיין רוטט מעט אך יציב.

11. מקררים במשך כמה שעות.

הטוויל

1. מחממים את התנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית תנור בנייר אפייה.

2. קוצצים את הבוטנים המלוחים לחתיכות בגודל כ-3 מ"מ.

3. מחלקים את הסוכר שווה בשווה בין שתי קעריות. מוסיפים לאחת מהן את הפקטין ומערבבים.

4. מחממים בסיר קטן את חלב הקוקוס, המים, הסוכר ללא הפקטין, הגלוקוזה וחמאת הקקאו. מחממים בעדינות.

5. כשהתערובת מגיעה לטמפרטורה של 50 מעלות מוסיפים לה, תוך ערבוב, את הסוכר עם הפקטין. ממשיכים לחמם תוך ערבוב.

6. כשהתערובת מגיעה לטמפרטורה של 106 מעלות מוסיפים לה, תוך ערבוב, את הבוטנים הקצוצים.

7. יוצקים מיד לתבנית המרופדת בנייר אפייה, מכסים בנייר נוסף ומשטחים בעזרת מערוך לעובי של 4-3 מ"מ.

8. מעבירים לקירור ל-10 דקות ומסירים את הנייר העליון.

9. מעבירים לתנור ואופים כ-10 דקות, עד שהטוויל משחים (חשוב להשגיח עליו בזמן האפייה, כדי שלא יישרף. בזמן האפייה יופיעו על פניו בועות והתערובת תימס– זה בסדר).

10. מוציאים ומצננים לטמפרטורת החדר.

11. שוברים לחתיכות גדולות.

ההגשה

1. הופכים את הקרם הקר על צלחת הגשה עמוקה מעט.

2. נועצים בקרם כמה שברים מהטוויל.

מרב סריג לומדת בקורס בישול ב"בישולים - בית הספר הגבוה לקולינריה"