לפני כמה חודשים הקדשתי תוכנית שלמה של "סיר לשבת" למתכוני חלות. בין המאזינים הרבים שהתקשרו היתה גם מיכל פרטנר, שסיפרה את סיפורה המרגש של החלה שהיא אופה בכל יום שישי - חלה שמבוססת על מתכון של סבתה שרה שטמר ז"ל, שנספתה בשואה. לרגל יום השואה ביקשתי ממיכל להעלות את הסיפור על הכתב - הרי הוא לפניכם.
* * *
בכל ערב שבת, כשאני אופה את חלות השבת ומוסיפה את השמרים לקמח, אני משמרת בכך את זכרם של סבתא וסבא שלי ושלושה מילדיהם, שנרצחו באושוויץ. סבתא לא השאירה לי אחריה טבעת נישואין או מפית תחרה, גם לא בגד, צעצוע או ספר. היא לא הכירה אותי מימיה, אך השאירה אחריה את המתכון לחלת השבת שלה, ושל רבים מתבשיליה, שטומנים בחובם את ניחוחם וטעמם של אהבה ומשפחה, ושל תרבות וקהילה שהיתה ואיננה עוד.
סבתא שרה שטמר וסבא מאיר שטמר חיו עם ששת ילדיהם בעיר לודוויגסהאפן שבגרמניה, ליד העיר פרנקפורט שעל נהר הריין. סבא היה שען וסבתא היתה שענית. ילדיהם למדו בישיבות שבקהילה. השנים שלאחר עליית הנאצים לשלטון היו קשות מאוד עבורם, וכללו השפלה, רדיפות ונידוי. בשנת 1939, במהלך אכזרי קורע לב, הם גורשו לפולין. בבת אחת הם נקרעו מהבית ומהקהילה והפכו לפליטים חסרי כל - חיים ברחובות, משוללי מקור הכנסה וחשופים לאנטישמיות של הפולנים, שהתעלו על הנאצים בהתעללותם ביהודים.
המשפחה נשברה לרסיסים. אבא שלי, יעקב, נשלח לפנימייה שהכשירה ילדים יהודים לקראת עלייה לארץ ישראל. שניים מאחיו נשלחו לאנגליה, למשפחות יהודיות שהסכימו לגדלם. שלושת הילדים הנותרים נשארו עם סבא וסבתא שטמר.
ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הפנימייה נסגרה ואבא שלי, שהיה בן 15, נשאר לפתע לבד בעולם. כשכל מה שיש לו הסתכם בבגדי הקיץ שלגופו ובתפילין שלו הוא התחיל מסע הישרדות אמיתי. ללא כסף או כתובת ללכת אליה, וללא הורים שאותם לא ראה יותר לעולם, הוא נע ונד במזרח פולין: ביערות, גונב אוכל, מתגנב לרכבות, גונב בגדים, שר לעצמו את הזמירות שזכר מבית אביו כדי לנחם את עצמו כשהבטן המצומקת מרעב הומה, והוא קפוא מקור מאימה ובעיקר מגעגועים. כל העולם עולה בלהבות ויעקב הקטן נלחם את מלחמת ההישרדות שלו. איש אינו אומר לו לאן ללכת, מתי לקום או לישון ומה לעשות. הוא לומד לשרוד בעולם אכזר של מבוגרים מנוולים וקהי חושים ששנאת הזר העבירה אותם על דעתם.
כשהוא פוגש טנקים רוסיים ביערות בזמן שהוא חופר באדמה הקפואה כדי לאכול שורשים, הם בטוחים שהוא מרגל גרמני. המפקד מצווה להוציא אותו להורג ואבא שלי עומד מול קני הרובים - ולא בפעם הראשונה בחייו - וצועק את הצעקה היהודית בת אלפי השנים:
"שמע ישראל !""עצור!" צועק המפקד הרוסי וניגש ליעקב הקטן. הוא פונה אל הילדון באידיש. מתברר שהמפקד יהודי, וקריאת "שמע ישראל" הרטיטה נימים חבויים בלבו. הוא לוקח את אבא שלי תחת חסותו.
סיפור ההצלה של אבא שלי, איש מופלא, שלחם למען הקמת מדינת ישראל, שירת בצי הבריטי ו"בהגנה", שהקים משפחה וקומם את חייו מן העפר, יסופר במקום אחר.
קרב נגד הזמן
בילדותי, אבא שלי לא דיבר. בלילות שמעתי את זעקותיו ובכיו מתוך סיוטי הלילה שלו, שבהם הוא שוב מצא עצמו ילד עזוב ונטוש ביערות הקפואים, בעולם שלא נשארה בו פיסה של חום אנושי - נלחם על חייו ורואה רק רוע מכל עבר.
וכמה שהוא צרח בלילות ההם, בבית הקטן שגרנו בו על הכרמל.
אבל בהקיץ, כמו אצל כל בני הדור ההוא שבא מן השואה ובנה את הארץ, אבא מעולם לא העז להעלות על בדל שפתיו את זיכרון ההשפלה. על זה אסור היה לדבר.
כיום אבי כבר בן 88, ויחד אתו אני מנהלת קרב נגד הזמן על ההנצחה. מתוך סיפוריו על בית הוריו אנחנו משחזרים ביחד את הריחות והטעמים של שולחן השבת והחג, של ימי שישי בצהריים, של ימי הולדת וחגיגות משפחתיות. של מה שאכלו בפיקניק וביום הכנסת הילד ל"חדר", את מה שאכלו בבית הכנסת לפני ברית המילה, ולהבדיל באזכרות ולאחר לוויות.
אבא שלי אוכל ממאכליה של אמי שתחיה כבר 65 שנה, אך את טעמם של תבשילי אמו אינו מרפה. בספרו המונומנטלי "בעקבות הזמן האבוד" מספר הסופר הצרפתי מרסל פרוסט כיצד הוא טובל את עוגיית המדלן דמוית הצדף בתה ונזכר באחת בעונג עצום בילדותו.
כך אבא שלי, עקשן כמו פרד.
הוא לא מוותר לי, נלחם בי, כועס עלי, ואנחנו רבים בלי סוף - ואני נעלבת כשהוא מבקר ומתקן ותובע ממני באכזריות לשחזר את טעם ילדותו. וכי איך אוכל לשחזר עבורו טעם שמעולם לא טעמתי? כאילו אם אצליח לשחזר בדיוק את עוגת ה"שטרויזל" של סבתא שלי אולי אצליח כמו פרוסט להחזיר את אבא שלי לשנייה למטבח של אמו בגרמניה.
אז זהו, שאי אפשר. הטעם אבד לנצח ביחד איתה. ואיזה מתכונים יכול בכלל לשחזר מי שהיה בן 15 כאמו שנשקה לו באחרונה? ומי בכלל רוצה ויכול להתחרות בה?
אני. ואבא שלי. נלחמים בזמן החולף, משחזרים טעמים וריחות, ומקווים שיש בהם לשנייה אחת, רק לשנייה, להניח רטייה על לב שבור.
ובכל שבת, כשאבא שלי בוצע מהחלה שעשויה כדורים רבים וצמודים זה לזה, שמספרם כמספר בני המשפחה, ומחלק באהבה לכל המשפחה, אני בטוחה שסבתא שרה מחייכת מן השמים.
חלות שבת של סבתא שרה שטמר הי"ד שנרצחה באושוויץ
בכל שבת, כשאנו אופים את החלות המופלאות הללו, אנחנו מפרישים חלה כמובן, מברכים על הפת - ומזכירים את שמה של סבתא שרה. בכך אנו מחיים מעט את זיכרונה הברוך של הסבתא שלא היתה לי, ובאמצעות המלאכה העתיקה של אפיית הפת - היא תמיד אתנו.
מרכיבים
(לחלה גדולה ועוד כמה לחמניות)
1 ק"ג ועוד 2 כוסות קמח, מנופה1 שקית "שמרית" + משפר אפייה
4 כפות סוכר
1 כוס שמן קנולה
3 ביצים
1/2 1 עד 3/4 1 כוסות מים חמימים
2 כפות שטוחות מלח
לציפוי הבצק1 ביצה, טרופה עם מעט מים
שומשום או זרעים אחרים לפי הטעם – חמנייה, קצח, דלעת
אופן ההכנה1. מתקינים במיקסר את וו הלישה. שמים בקערת המיקסר את הקמח, ה"שמרית", משפר האפייה והסוכר ומערבבים.
2. מוסיפים את השמן, הביצים ו-1/2 1 כוסות מהמים תוך לישה במהירות נמוכה. רק לאחר שהמרכיבים מתאחדים מוסיפים את המלח (מגע ישיר עם המלח מזיק לשמרים).
3. מגבירים למהירות בינונית ולשים 12-10 דקות נוספות. עם סיום הלישה הבצק צריך להיות רך ונעים למגע, אך לא דביק. אם נראה כי בתחתית המיקסר הבצק מעט דביק, אל תתפתו להוסיף הרבה קמח – פזרו רק מעט, ממש כמו פודרה, ולושו עד שהקמח ייטמע בבצק. אם הבצק קשה מדי, הוסיפו עוד מעט מים – אך לא יותר מ-1/4 כוס – ולושו עד שהמים ייטמעו בבצק.
4. לשים עוד 3-2 דקות במהירות בינונית.
5. משמנים את הידיים ומוציאים את הבצק מהקערה. לשים כ-2 דקות בידיים ויוצרים מהבצק כדור. מניחים בקערה משומנת ומברישים את פני הבצק בשמן, כדי שלא ייווצר קרום קשה.
6. מתפיחים שעה לפחות. כדי לקבל טעם עשיר יותר, כדאי להתפיח 4-3 שעות. בחורף כדאי להניח את קערת הבצק ליד תנור או על הרדיאטור. אפשר גם לחמם תנור ל-100-50 מעלות, לפתוח את הדלת שלו ולהניח עליה את הקערה.
7. לשים את הבצק שוב 3-2 דקות ביד.
8. מחלקים את הבצק ל-2 חלקים, ומכל חלק יוצרים 14-12 כדורים הגדולים במקצת מכדור פינג פונג.
9. משמנים תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ ומניחים בה את הכדורים - משאירים ביניהם רווחים כדי שיהיה לבצק מקום לתפוח והוא לא יהפוך לדחוס מדי.
10. רוב הסיכויים שיישארו עודפי בצק. אפשר להכין מהם עוד חלה, אבל הכי נחמד ליצור לחמניות קשר: יוצרים 5-4 כדורים גדולים, מגלגלים אותם לנקניקי בצק ויוצרים בכל אחד מהם קשר.
11. מברישים את החלה והלחמניות בביצה טרופה מהולה במעט מים. מפזרים שומשום או זרעים אחרים. על הלחמניות אפשר לפזר קצת שום כתוש ומלח גס.
12. מתפיחים שוב שעה לפחות – ורצוי 4-3 שעות. אני מתפיחה את הבצק במשך לילה שלם בלי לפחד בכלל.
13. מחממים תנור ל-180 מעלות. מניחים במדף התחתון תבנית אפייה הפוכה (מי שיש ברשותו אבן שמוט מוזמן להניח אותה בתחתית התנור במקום התבנית).
14. אופים 30-20 דקות, ומשגיחים היטב שהחלה אינה נשרפת.
15. מוציאים את החלה מהתבנית (בזהירות – שהכדורים לא ייפרדו) ומניחים על התבנית ההפוכה אבן השמוט. אופים 8-7 דקות נוספות.
16. מוציאים בזהירות את החלה מהתנור ומניחים לצינון על רשת. הצינון על רשת חשוב מאוד –התחתית הפריכה שלכבודה הנחנו את החלה על התבנית ההפוכה לא תירטב כך מן האדים ותהפוך לספוגית.
17. נוטלים ידיים, מברכים "המוציא", וסבא שיבדל"א מחלק לכל בן משפחה כדור אחד מן החלה ותמיד נזכר באמא שלו. טובלים חלות ממוצא ייקי במטבוחה ובחריימה שבאו ממצרים, ומברכים את השם יתברך על כל האושר והעושר הזה.
אסנת לסטר מגישה את התוכנית סיר לשבת , המשודרת ברדיו קול רגע בכל יום שישי ובערבי חג ב-11:00
