איור: רונית מירסקי

בשבוע האחרון הקור התחיל ממש להרגיז. כלומר, קור ולונדון זה משהו שכבר התחלנו להשלים אתו - אבל (ואני מתנצל שאני מתייחס בכזו רצינות למזג האוויר) באמצע אפריל, חשבתי שאמור להיות כבר נעים, או לפחות סתם קריר. לפני עשרה ימים היה חמים (אולי אפילו חם): השמש זרחה, השמים היו כחולים, ובחוץ היה משהו כמו 20 מעלות - אז אחרי כמה ימים של תחושת אביב, זה מרגיז לחזור לקור של ממש. לשמחתנו, הספקנו לנצל את מזג האוויר לחופשה נהדרת. הכל התחיל ביום שישי שלפני פסח. שנינו היינו בחופש כל סוף השבוע, ותהינו איך ננצל אותו. בבוקר שישי התעוררנו יחסית מוקדם, והחלטנו שצריך קצת אוויר נקי ומרחבים, ושכדאי לצאת מהעיר לאזור הכפרי האנגלי. חיפוש קצר בגוגל, כמה טלפונים - וסגרנו על שני לילות בבית חווה בכפר קטן שנמצא באמצע הדרך בין לונדון לאוקספורד (משהו כמו 45 דקות לכל עיר). מכיוון שאנחנו לא מורשים לנהוג כאן (ענייני רגולציה וכאלה), נאלצנו לקחת שני אוטובוסים בתוך העיר, רכבת אל תחנה נידחת כלשהי, ואז מונית של בערך רבע שעה אל בית החווה של תרזה וג'ים. ואיזה חווה יש לבני הזוג (כפי שתואר על ידי תרזה בגאווה גדולה): 300 דונם של גידולים שונים, אלף ראשי בקר ועוד 500 כבשים, ברווזים, ברבורים, תרנגולות מטילות, שני כלבים, אגמון ולא מעט שבילי הליכה. ההרצאה (הקצת טרחנית) של תרזה נמשכה בערך חצי שעה, וכללה הסבר מפורט על כל מרכיב של החווה, הבית והחדר שלנו. אני משער שהיינו קצת קצרי רוח, כי בדיעבד הבנו שהיא היתה מלאה כוונות טובות. ג'ים, לעומת זאת, מאוד הזכיר קריקטורה של אנגלי כפרי טיפוסי: ממעיט בדיבור, ציני, חייכן, וציד בשעות הפנאי (ציפורים וגם יונקים). למעשה, הוא בעיקר הזכיר לנו את בעל הבית מהסרט "מרד התרנגולים", שהזכיר חלק מהחיות בחווה. החלטנו שאת היום הראשון נעביר בטבע, ביום השני נטייל באוקספורד וביום השלישי נתנהל בעצלתיים בחזרה אל לונדון. כשביקשנו מתרזה פרטים על מסלולי ההליכה בחווה ובאזור, קיבלנו הסבר שכלל נקודות ציון שונות במיקומן, אבל זהות באופיין - כולן היו פאבים: "תלכו במעלה השביל הזה שני קילומטר, ובפאב תפנו שמאלה, תמשיכו קילומטר וחצי, ותגיעו לעוד פאב נחמד, עד שתגיעו חזרה לחווה". בערב באמת הלכנו לאחד הפאבים, ואכלנו ארוחה אנגלית טיפוסית, שדווקא היתה ממש טובה: קציצות פרסניפ, פיש אנד צ'יפס (כנראה שעם זה אי אפשר לטעות...), פאי צמחוני וסטיקי טופי פודינג - קינוח אנגלי מפורסם, שהוא בעצם עוגה בחושה לחה מאוד, מנוקדת בתמרים לחים וספוגה ברוטב טופי. למחרת עשינו את דרכנו אל אוקספורד. כלומר, קודם עשינו את דרכנו אל תחנת האוטובוס (היחידה באזור, משהו כמו חצי שעת הליכה), ורק אחר כך אל העיר. מכיוון שכבר ביקרנו בעבר באוקספורד לא התעכבנו על הנקודות התיירותיות המפורסמות (המוזיאונים של העיר, המצודה או הקולג'ים השונים), והתמקדנו בכרייסטצ'רץ' - מוסד אקדמי, דתי ותרבותי שקיים מאות שנים. בין השאר, שם נכתב הספר "עליסה בארץ הפלאות" ושם צולמו חלקים מסרטי "הארי פוטר". בעיקר מדובר במבנה מרשים, עם גנים מטופחים - וכמובן שגם חנות מזכרות. די השתעשענו מהעובדה שבאותו סוף שבוע היתה תחלופה כלשהי של סטודנטים, ולא מעט בני 20 מקומיים נכנסו ויצאו מהמעונות (בניינים בני כמה מאות שנים) עם סלי איקאה ומזוודות. ולאור נוכחות ההורים המלאה המוסד טרח לארח את כולם לארוחת צהריים באולם האוכל המרכזי - אותו אולם שבו הארי נבחר להצטרף לבית גריפינדור.

צילומים: רונית מירסקי

אחר כך הלכנו לטייל בסמטאות העיר, בעיקר כדי למצוא מקום נחמד לאכול בו ארוחת צהריים. קצת הלכנו לאיבוד להנאתו, עד שפתאום ראיתי שם בחלון הראווה של אחד מבתי הקפה: Gatineau. לקח לי בערך שתי דקות להבין שאת השם שמעתי מהקונדיטורית של ה-Fat Duck, שסיפרה לי עליו באחת מהמשמרות. את השם רשמתי על חתיכת נייר שמצאתי, כדי לזכור אותו ביום מן הימים - והנה הוא הגיע. מיד הודעתי לזוגתי שמצאתי ארוחה (כלומר, מקרונים למנה ראשונה, מילפיי למנה עיקרית ופרלינים למנה אחרונה).

לקחנו מונית וביקשנו להגיע אל הכתובת שהספקתי בינתיים למצוא באינטרנט - מתברר שהמקום נמצא בפרבר של אוקספורד. הנסיעה היתה ארוכה מהצפוי, אבל התבררה כמשתלמת. לקחנו קרואסון חמאה (כי ככה אני משווה בין קונדיטוריות), פרלינים (כי המוכרת הסבירה לי שאסור לפספס), מקרונים (כי הם נראו מבטיחים) ושני סוגים של עוגות מוס (אחת שוקולדית ואחת עם קרם דה קסיס). מכיוון שאין מקום שבו אפשר להתענג על האוכל בתוך הקונדיטוריה, החלטנו לחזור למרכז העיר וחיפשנו שם פיסת דשא קטנה כדי לערוך בה פיקניק של מתוקים וליהנות מקרני שמש אחרונות. מי ידע שאלה יהיו קרני השמש האחרונות שנהנה מהן עוד הרבה שבועות...

Gatineau

209 Banbury Road

Summertown

Oxford. OX2 7HQ

עוגת טופי לחה (Toffee Pudding)

   (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

הנה המתכון שלי לסטיקי טופי פודינג. הכנתי את העוגה בתבנית שקעים של מאפינס, אבל אפשר לאפות אותה גם בתבנית אינגליש קייק.

מרכיבים

100 גרם (כ-3/4 כוס) תמרים לחים קצוצים גס

100 גרם (כ-3/4 כוס) שזיפים מיובשים קצוצים גס

1 כפית סודה לשתייה

225 מ"ל (1 כוס פחות 1 כף) מים חמים

50 גרם חמאה רכה

50 גרם (1/4 כוס) סוכר

1 חלמון

2 ביצים טרופות

150 גרם (1 כוס ועוד 1 כף) קמח

3 כפיות אבקת אפייה

לרוטב הטופי

200 גרם (3/4 כוס ועוד 1 כף) סוכר חום כהה

100 גרם חמאה

100 מ"ל (מעט פחות מ-1/2 כוס) שמנת מתוקה

אופן ההכנה

1. מחממים את התנור ל-170 מעלות. משמנים את התבנית. מפזרים מעט מהשזיפים והתמרים בתחתית התבנית.

2. שמים בקערה בינונית שמים את יתרת התמרים והשזיפים והסודה לשתייה. יוצקים על הכל את המים החמים ומערבבים. מניחים בצד כדי לאפשר לנוזלים להיספג בפירות.

3. בינתיים שמים את החמאה והסוכר בקערת המיקסר ומקציפים לתערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים את החלמון ואחריו, בהדרגה, את הביצים.

4. בקערה אחרת מערבבים את הקמח ואבקת האפייה. מוסיפים את התערובת היבשה לקערת המיקסר ומערבבים רק עד שנוצרת תערובת אחידה. מוסיפים את תערובת התמרים והשזיפים (עם הנוזלים) ומעבדים רק עד שמתקבלת תערובת אחידה (ודי נוזלית).

5. יוצקים לתבנית ואופים - כ-20 דקות בתבנית מאפינס או כ-35 דקות בתבנית אינגליש קייק - עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא לח ועם מעט פירורים.

6. בזמן שהעוגה בתנור מכינים את רוטב הטופי. שמים בסיר קטן את החמאה והסוכר, ומחממים על אש קטנה עד שהתערובת מבעבעת והסוכר נמס לחלוטין. מבשלים כ-2 דקות נוספות, ובינתיים מחממים קלות את השמנת במיקרוגל. מוסיפים את השמנת לסיר, מביאים לרתיחה עדינה וממשיכים לבשל כ-5 דקות.

7. מיד לאחר שהעוגה יוצאת מהתנור דוקרים את פניה נמרצות עם קיסם. יוצקים עליה את רוטב הטופי ומאפשרים לו להיספג. מצננים כמה דקות ומחלצים את העוגה מהתבנית בעודה חמימה. אם נשאר רוטב יוצקים אותו על העוגה. מומלץ להגיש חמים, בתוספת שמנת חמוצה או גלידה.