איור: רונית מירסקי
במשך שנים חגגתי את יום ההולדת שלי עם חברים ומשפחה, מבלי לדעת שמדובר ביום שהוא משמעותי לא רק לי, אלא גם למליוני אנשים אחרים, שלאו דווקא נולדו ביום הזה. כן, ה-17.3 הוא לא רק היום שבו אני נולדתי, אלא גם היום שבו מת אחד, הקדוש פטריק שמו, שנחשב לאיש שהביא את הנצרות לאירלנד, ושהאירים אוהבים להתגאות בו במיוחד. מאז הביקור הראשון שלי באירלנד, מיד אחרי הצבא, אני גם שומר מקום חם בלב לאותו קדוש, ואף יצא שטיפסתי אל ראש ההר שקרוי על שמו.
בשנים שעברו מאז שהגילוי המרעיש, שמתי לב שיצרנית הבירה גינס הצטרפה לגל האהדה לחג, ועוד כשגרנו בארץ, הפאבים היו מלאים בחוגגים שלא באמת קשורים לאומה האירית, או לנצרות, או יודעים מי היה פטריק, אבל מאוד אוהבים לשתות. השנה התמלאתי גאווה במיוחד, כשראיתי שגם בישראל וגם כאן משווק החג בתור "היום הכי ידידותי בשנה". לא רע בשביל יומולדת.
אבל השנה הקשר שלי אל פטריק היה קרוב במיוחד.
הכל בכלל התחיל בשבוע שעבר, כשזוגתי הציעה שניפגש במרכז העיר, ונצא לשתות בירה במקום שהיא שמעה עליו המלצות. היות שאני לא מאלה שמתנגדים לבדיקת מקומות חדשים, ואפילו שזה לא היה אופייני, ובדיעבד קצת מחשיד, קבענו להפגש שם בתשע בערב. לא חשדתי בכלום גם כשהיא הציעה שהפעם אני אלך למצוא שולחן, בעוד היא תביא את השתיה. אבל כשהיא הגיעה, עם שתי כוסות גינס, והניחה מעטפה לפני הכוס שלי, הבנתי שהדברים קשורים ליומולדת שלי. כשפתחתי את המעטפה, הופיע בה כתב חידה, שכלל חץ שהצביע על כוס הגינס שלי ועלה תלתן ירוק. היות שהשבוע שלפני היומולדת שלי ממילא קשור לסיינט פטריקס דיי, חיש מהר שאלתי אותה מה הקשר לאירלנד, ואז היא שלפה שני כרטיסי טיסה לדאבלין, לעוד כמה שעות (שבהן גם צריך לחזור הביתה, לארוז ולהגיע לשדה התעופה).
ואיזו הפקה יצאה תחת ידיה של זוגתי שתחיה. הגענו יום לפני צעדת סיינט פטריק; זכינו לישון במלון מפנק, במרכז שוקק של דאבלין; הוזמנו לנו ארוחות ערב במסעדות שוות במיוחד; ועל הדרך, גם הוסיפו לנו כל מני פינוקים לכבוד יום ההולדת שלי.
קצת אחרי שהגענו לחדר יצאנו להסתובב בעיר. למרות שהיה קר, השמש זרחה, והשמיים היו כחולים, מה שהוסיף למקומיים סיבה לחגיגה. כל מרכז העיר קושט בגוונים שונים של ירוק (וגם קצת כתום), ונראה היה שלא מעט אנשים היו בחופש (או שאולי אלה היו המוני תיירים). עלינו במעלה מדרחוב אחד, וירדנו באחר. מצאנו בית קפה חביב לאכול בו צהריים (אבל העוגות לא היו כ"כ מוצלחות), וקנינו קצת שטויות ממותגות. בעודנו מדשדשים להנאתנו (פעם ראשונה שהרכבנו משקפי שמש מזה הרבה זמן), נתקלנו במשהו שבין אירוע הרקדה לבין תחרות נושאת פרסים. על במה גדולה עמדה המארחת של האירוע (מישהו לחש לי שהיא פליטת ריאליטי מקומית), שהזמינה רקדנים חובבנים ומקצועיים לעלות אל הבמה ולתת את הנאמבר שלהם. מדי פעם מישהו גם זכה בחולצה או בכובע ענקי וחסר פרופורציות. בשלב הבא של האירוע המארחת הסבירה איך לרקוד כל מני ריקודים איריים, שכללו ריקודי מעגלים וריקודי זוגות ושורות. איכשהו האווירה שמסביב גרמה לנו להצטרף למעגל, ואח"כ לריקודי זוגות, ובסוף גם לריקודי השורות. אני בטוח שאם רק הייתי מתאמן עוד קצת, הייתי מקבל הזמנה רשמית ממייקל פלטלי להצטרף לריברדאנס
שלו.
צילומים: רונית מירסקי
למחרת, היום הגדול, 17.3, הזמינה זוגתי כרטיסים לביקור במבשלת הבירה של גינס, שעומדת על תילה, לא רחוק ממרכז דאבלין, מאז שהוקמה (לפני יותר מ-250 שנים). מסתבר שביום הספציפי הזה בשנה כל מי שקוראים לו פטריק (או וריאציה על השם הזה) זוכה לביקור VIP, שכולל גם מזכרת וגם הפתעות במהלך הביקור. לצערי, כשניסיתי להסביר למדריכה שלהיוולד ב17.3 זה הרבה יותר שווה מאשר שיקראו לך פטריק, היא ענתה ב"מזל טוב" מנומס ומתחמק. למרות זאת, הביקור במבשלת הבירה היה חוויה נהדרת. קצת אלכוהול, הרבה שמחה, ולא מעט מידע על אופן הכנת המשקה השחור הזה, על המיתוג שלו ועל ההיסטוריה שלו.
בשני הימים הנותרים שלנו בדאבלין ביקרנו בכל מני אתרי חובה (טריניטי קולג', מבשלת ג'יימסון ואזור טמפל בר). בעיקר דשדשנו ברחובות, ספגנו אווירה, אכלנו ושתינו לרוב. גם עקבנו אחרי התהלוכה המרכזית של אירועי החג, ובדקנו את הקינוחים השונים שהוצעו לכבוד החג (שכללו, איך לא גינס, בייליז וויסקי). ביום האחרון שלנו, כמה שעות לפני הטיסה, עשינו דרכנו בין סמטאות לב העיר דאבלין, ופתאום ראינו חלון ראווה ענק, שלא יכול לשדר דבר מאשר "כאן נמצאת קונדיטוריה ראויה". העיצוב המרהיב והמושך (שכלל נברשת עשויה מטרפות) לא איפשר לנו שלא להיכנס, וחיש קל פתחנו את הדלת וצעדנו פנימה. דקות ארוכות עברנו בין שלל הפרלינים והמקרונים שהוצעו למכירה, מתלבטים מה לקנות ואיך לבחור. המוכרת הציעה את עזרתה ושאלה מה אנחנו מעדיפים. אני לא בטוח איך היא קלטה, אבל היא די מהר שאלה אם אנחנו מהתחום, ואני הסברתי שאני קונדיטור מלונדון, פריט מידע שגרר שיחה קצרה על המקצוע, ולא מעט טעימות שהוצעו במיוחד בשבילנו. למרות שציינו לטובה את רוב המסעדות שדגמנו בביקור שלנו, הקונדיטוריה הזו עלתה על ציפיותינו, והביקור שלנו בה גרר החלפת פרטים והבטחות לביקורים עתידיים.
כשעשינו את דרכנו חזרה לשדה התעופה חשבנו על כמה קל לבוא לבקר בדאבלין (50 דקות טיסה ופחות מארבעים פאונד -- מהיר יותר וזול יותר מאשר רכבת למנצ'סטר), ושאולי כדאי להפוך את הביקור הזה למנהג קבוע.
30 Drury street, Dublin
טרייפל אירי
זו הגרסה שלי לטרייפל אירי - עם אייריש קרים ("בייליז") כמוטיב מרכזי.
מרכיבים
4 חלמונים
50 גרם סוכר
150 מ"ל אייריש קרים
150 מ"ל שמנת מתוקה
150 גרם מסקרפונה
בסיס טורט (מוכן, אפשר להשיג בסופרים הגדולים)
100 גרם תותים מנוקים וחתוכים לקוביות בינוניות
50 מ"ל אייריש קרים (להרטבת הטורט)
50 גרם שקדים פרוסים, קלויים
להגשה
קערת זכוכית גדולה או כוסות זכוכית להגשה אישית
אופן ההכנה
1. בקערה שמים את החלמונים, הסוכר והאייריש קרים, ומקציפים היטב בעזרת מטרפה, עד שהסוכר נמס. בקערה אחרת שמים את המסקרפונה, ומוזגים לתוכה את תערובת החלמונים. מערבבים היטב לתערובת אחידה (מוודאים שלא נשארים גושים של מסקרפונה). בקערה נפרדת מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת רכה. מקפלים את הקצפת אל תערובת האייריש קרים, ומעבירים לקירור.
2. בינתיים קורצים מהטורט עיגולים בקוטר של כלי ההגשה (מחשבים שני עיגולים לכל כלי).
3. שמים כשליש מקרם המסקרפונה בתחתית הקערה (או כל כוס). על הקרם מניחים עיגול אחד, ומזלפים עליו מעט מהאייריש קרים. שמים עוד כשליש מהקרם, עליו מפזרים מחצית מהתותים, ועליהם מחצית מהשקדים הפרוסים. ממשיכים באותו אופן עם העיגול השני ועם יתרת הקרם, התותים והשקדים.
4. מעבירים לקירור למשך שמונה שעות לפחות.
