איור: רונית מירסקי

לפני כחודש חבר סיפר לי שהוא מתכנן לחגוג את יומולדת 30 שלו בטון גבוה במיוחד, וביקש שאשריין את סופה"ש האחרון במיוחד עבור החגיגות. היות שחששתי שמדובר במנהג שלא מוכר לי, ניסיתי לסחוט ממנו קצת מידע -- בהתחלה בשאלות, אח"כ בתחינות, ובסוף באיומים שכמו נשלפו מארסנל החקירות של המוסד (ארגון שרק אזכורו כאן גורם לזרים להזיע). למרבה ההפתעה לא הצלחתי לקבל ולו שבב מידע. הוא רק אמר שהוא מתכנן את האירוע כבר כמה זמן, ושיהיה שווה במיוחד. מכיוון שלא הייתי בטוח שאוכל לפנות את כל סופה"ש רק לרגל החגיגות, ניסיתי לפנות לכיוון אחר, והסברתי לו שממרום שנותיי, גיל 30 הוא ממש לא גיל שראוי לחגוג, אבל גם זה לא עבד. אחר כך פניתי אל ההגיון, ואמרתי שבכלל צריך לחגוג את גיל 32, כי זה הגיל שבו מרגישים את הכאפה הבאמת מצלצלת.

נאדה.

החגיגות נקבעו לסוף השבוע שעבר, וכבר לא ניתן היה לשנות כלום.

אחרי שהשלמתי עם העניין, ופיניתי את סוף השבוע כולו לרגל החגיגות, התפניתי לעיין טוב יותר בהזמנה. מסתבר שהוזמנו כ-25 חברים וחברות, שצריכים לעלות ביום שישי אחר הצהריים על רכבת מסוימת מאוד, מתחנת קינגס קרוס, לרדת בתחנה האמורה, ולעשות את דרכם אל עבר בית כפרי עתיק שהחבר שכר למשך שני לילות. התכנון כולל ארוחת ערב קלילה בערב הראשון, טיול נינוח למחרת בבוקר, וחגיגת יומולדת שתערך בשבת בערב. כשראיתי יותר ויותר שמות מוכרים ברשימת המוזמנים, התחלתי לגלות יותר ויותר עניין, התלהבות והתרגשות לקראת האירוע. בנוסף להזמנה הכללית, כל אחד קיבל הזמנה אישית, שבה תוארו פרטי הערב המסיבתי, שהתגלה כערב תחפושות בנושא מוסיקלי. כל אחד קיבל דמות מוסיקלית משלו, והוקצבו לו שלוש דקות של "דפיקת הופעת כניסה" מראש גרם המדרגות אל עבר שולחן ארוחת הערב. לכל אחד הוקצבו גם חמש דקות להתארגנות, שכללה חפושת מושלמת ונאמבר מוסיקלי תואם. הדמות צריכה היתה להישאר בגדר סוד מוחלט, ותחרות קטנה של זיהוי הדמות תיערך בין כולנו. מי שלא יזהו את הדמות שלו יאלץ לשתות לא מעט אלכוהול כעונש.

מעבר להתרגשות הספציפית לקראת החגיגה, הסברתי לחבר הגוי שלי שבאותו שבוע שהוא יחגוג בו את יומולדת 30 יחול גם חג פורים, שבו בני עמי נוהגים להתחפש, וזה אך סימבולי שהוא עורך מסיבת תחפושות באותו השבוע. גם ניסיתי להסביר לו על מנהגי החג האחרים, שכוללים אכילת אזני המן, שהם בכלל לא קשורים לאזניים, ושהסיבה העיקרית שאני מלהג עליהן זה שהן ממולאות בפרג, אחד המרכיבים האהובים עלי במטבח. למרות שחששתי שאני משעמם אותו, הוא התחיל לחשב את המקריות שבין שני האירועים, והגיע למסקנה שהוא כנראה רבע יהודי, ושזו דרכו של הקוסמוס לבשר לו על כך.

חזרה לעניין המסיבה, הדמות שזכיתי להתחפש אליה היא פרדי מרקיורי. תהיתי איך בדיוק חולקו הדמויות בין החברים, ומה השפיע על הבחירה שלהם, אבל עד היום לא קיבלתי תשובה חד משמעית, למעט העובדה שהתחפושות רק היוו תירוץ לאווירה. קצת שמחתי על הדמות שקיבלתי, כי גם יחסית קל להתחפש אליה, וגם אני מכיר את המוסיקה (הרבה יותר מאשר טינה טרנר שקיבלה זוגתי שתחיה). אחרי חיפוש מדוקדק, גיליתי שאני צריך שפם, מכנסיים צמודים מדי, גופיה לבנה וג'קט צבעוני למדי. השפם היה החלק הקל, ובמשך השבועיים שלפני לא התגלחתי כדי לגדל סוג של שפם מדובלל. המכנסיים נמצאו בדמות זוג גטקעס לבנים ומביכים במיוחד. גופיה לבנה היתה לי מאיפשהו. אבל הז'קט היה האתגר הגדול. בהתחלה הפנו אותי לחנויות שמשכירות תחפושות. זו אכן אופציה לא רעה בכלל, אבל לא כ"כ התחשק לי להוציא על השכרת ג'קט למעלה מ-60 פאונד. אח"כ חשבתי שאולי אצליח למצוא משהו שגם ארצה ללבוש אח"כ ביומיום, אבל גם לא מצאתי משהו שעונה על שני הצרכים, וגם הבנתי שלא יהיה לי יותר מדי זמן לבזבז על זה. ואז פתאום מישהו הציע לי לבדוק בחנויות צדקה, ופתאום לא הבנתי איך לא חשבתי על זה קודם.

העניין עם חנויות הצדקה בלונדון מאוד מרשים אותי. הרעיון הוא פשוט מאוד -- כל מי שלא רוצה איזשהו משהו בבית שלו עובר ליד החנות ומוסר למוכרת את הפרטים הלא רצויים. המוכרת בחנות תמיין, תשלח לניקוי, תתמחר ותציע למכירה. ההכנסות עוברות לצדקה בהתאם לחנות שבה נמכרה התוצרת (מהאגודה המקומית למלחמה בסרטן (או מחלות אחרות), דרך הקרן לתמיכה ביתומים, ועד לאגודות לצדקה כללית, שעושות שימוש נרחב בכסף). מקצועני החיפושים יודעים שבחנויות שבאזורי היוקרה אפשר למצוא פרטי לבוש של מעצבי על במחירים מגוכחים, ואילו במקומות שלא במרכז העיר אפשר למצוא ריהוט לדירה שלמה בפחות מעלות ספה באיקאה. היות שחיפשתי משהו מאוד ספציפי, עשיתי סיבוב בשלוש חנויות שונות, עד שמצאתי ג'קט בצבע צהוב מזעזע, שאפילו היו לו כמה שרכים תלויים מאזור הכותפת. מושלם.

הרדיו ניגן את בוהמיין רפסודי, אני עשיתי תנועות מוגזמות במיוחד, וסיימתי בכמה ציטוטים אמנותיים מ"עולמו של ויין". בדיעבד, אני קצת מצטער, כי יצא ששתיתי הכי פחות אלכוהול באותו הערב (דבי הארי ואקסל רוז נאלצו לשתות כמה שוטים רצוף). מצד שני, זו הייתה מסיבת יומולדת 30 הכי מוצלחת שהייתי בה.

נראה איך הוא יחגוג את יומולדת 32, כשהוא יקבל את הכאפה...

צילומים: רונית מירסקי

אוזני המן

מרכיבים

לבצק

130 גרם חמאה

60 גרם אבקת סוכר

קורט מלח

240 גרם קמח

1 חלמון

50 מ"ל שמנת מתוקה

למילוי

150 גרם סוכר

125 מ"ל חלב

30 גרם פירורי עוגה

150 גרם פרג טחון טרי

גרירה מלימון אחד

מעט חלבון להברשה

אופן ההכנה

1. מכינים את הבצק. בקערת המיקסר שמים את החמאה, אבקת הסוכר והמלח. מעבדים בעזרת וו הגיטרה לתערובת אחידה. מוסיפים קצת (בערך שלוש כפות) מהקמח, ומאחדים. מוסיפים את החלמון והשמנת המתוקה ומאחדים. מוסיפים את יתרת הקמח ומעבדים רק עד שנוצרים פירורי בצק גדולים. מאחדים את כל גושי הבצק, משטחים לדיסקה עבה. עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר למשך שעתיים.

2. בינתיים מכינים את המילוי. בסיר קטן שמים את הסוכר והחלב ומרתיחים. מוסיפים את הפרג ומרתיחים שוב. מסירים מהאש ומוסיפים את פירורי העוגה וגרירת הלימון. מערבבים, ומעבירים לקערה לצינון מלא.

3. מרדדים את הבצק לעלה דק בעובי כ-2 מ"מ. בעזרת חותכן עוגיות קורצים עיגולים בקוטר כ-6 ס"מ. מברישים את שוליו של כל עיגול בחלבון (כדי למנוע מהאזניים להפתח). שמים כפית גדושה של מילוי פרג במרכז כל עיגול (חשוב לא להתפתות לשים יותר מדי, כי אחרת המילוי יגלוש בזמן האפיה). מקפלים את שולי הבצק למרכז, וצובטים בשלוש פינות, כדי ליצור את המראה המוכר.

4. מעבירים את האזניים לקירור קצר (עדיף במקפיא), ובינתיים מחממים את התנור ל-150 מעלות. מסדרים את האזניים (בעודן קפואות) על תבנית האפיה, במרחקים של כ-1 ס"מ אחת מהשניה. אופים כ-15-17 דקות, עד ששולי הבצק זהובים, אבל מרכז העוגיה עדיין בהיר למראה. מוציאים מהתנור ומצננים היטב.