לפני כמה שבועות החליטה זוגתי (שתחיה) כי במסגרת לימודיה עליה לנסוע לפולין לצורך מחקר. מיד פתחתי את לוח השנה שלי, והתחלתי להציע תאריכים שיהיו לי נוחים. "לא, לא", היא הסבירה לי, "אני חושבת שעדיף שאסע לבד. ככה גם תהיה לי יותר גמישות בתאריכים, גם אוכל להתעמק במחקר שלי ועל הדרך אוכל לעשות שופינג בלי הפרעה".
עוד מתכונים ופוסטים של עודד מזרחי:
● פיתות ביתיות וגעגועים למולדת
● עוגת שוקולד ליום הולדת ומה עושים בלונדון עם ילדים
בהתחלה לא הבנתי מה עשיתי לא בסדר. מה היה בתאריכים שהצעתי שגרם לה לבחור לנסוע לבד? מה פתאום לנסוע לבד לטייל? ובעיקר, למה זה מגיע לי אחרי כל מה שעשיתי למענה.
בסוף, כמובן, השלמתי עם העניין (כי האושר שלה וההצלחה שלה חשובים יותר מהדאגות שלי), ובבוקר יום רביעי אחד, קריר למדי, ליוויתי אותה לתחנת הרכבת וחזרתי הביתה.
לבד.
היומיים הראשונים היו קשים מנשוא. בכל יום הייתי חוזר הביתה, פותח את המקרר, מאבד את החשק להכין לי ארוחת ערב ורק שותה כוס תה. אחרי כמה זמן, כשהרעב היה מתחיל לקנן בי, הייתי מורח שתי פרוסות לחם במעט חמאה ויושב לאכול. לפעמים הייתי מכין לעצמי עוד כוס תה (אבל עם אותו תיון), כדי להתחמם בערבים הקרים של לונדון. החשכה היתה יורדת לאטה, ורק כשכבר לא יכולתי לזהות איפה בדיוק הנחתי את הצלחת שלי הייתי מדליק את האור, ומחכה בסבלנות שזוגתי תתחבר לסקייפ ונוכל לדבר. לזכותה ייאמר שכמעט בכל ערב זה קרה (אבל היו שני מקרים שבהם היו לה עניינים יותר חשובים לעשות).
בשלב הזה הייתי אמור לפרוש לישון ולהתכונן לקראת עוד יום של עבודה קשה (כי מישהו צריך לממן את הקניות של זוגתי), אבל לפני כן הייתי צריך למלא גם את שאר מטלות הבית - כביסה, ניקוי אבק, רקמה, עציצים, כלים. הנחמה היחידה שלי היתה שזוגתי מרחיבה את השכלתה, ושמתישהו, בקרוב, אני כבר אוכל לנוח. בקבר.
וככה עבר לו שבוע שלם. שבוע קשה, שבו נותרתי לבד, בחושך, בקור, נושא את הסבל הנורא של החיים. זה הרגיש, כמובן, כמו הרבה יותר משבוע, אבל מי סופר.
ביום רביעי חזרה זוגתי בקול צהלה, מלווה בחיבוק גדול. אם היה לי ספק במשך השבוע הזה, אז באותו רגע גיליתי שיש מישהו בעולם הזה שמתגעגע אלי, ושחשב עלי בימים הבודדים שעברו עלי. היא אפילו הביאה לי מתנות (בונבוניירות וכוס מעוטרת). יותר מזה, היא אפילו חשבה עלי במהלך הביקור שלה בוורשה, ונכנסה לקונדיטוריה שהיא שמעה עליה המלצות ממכרה פולנייה. הם אפילו נתנו לה לצלם (זה די מפתיע, כי למה שיתנו לצלם?!) ושמחו למכור לה מטעמים מתוצרתם (בטח שישמחו!) שיא השיאים היה כשגיליתי שזוגתי (שתחיה) הקפידה לבקר בקונדיטוריה הזאת בבוקרו של היום האחרון שלה בוורשה, כדי להביא לי מטעמים פולניים טריים במיוחד, שבתרגום לא מחייב נקראים כנפי מלאך (כי זו צורתם).
שלא במפתיע, העוגיות די יושבות בחושך. קונדיטוריה בוורשה (צילומים: רונית מירסקי)
אך חזרה זוגתי מפולין הקרירה, הגיע גל הקור המפורסם ללונדון (לי נראה שיש קשר בין שני המקרים הלכאורה מקריים, אבל היא מכחישה וטוענת שבפולין הרבה יותר קר). וכשגל הקור האירופי הגיע, בתיאום מושלם עם חזרתה של זוגתי ועם האווירה המזרח אירופית שריחפה מעל מעוננו הדל, התקשרו אלינו ש' וא' והציעו לנו לצאת ביחד למסעדה רוסית שהם עברו לידה כמה פעמים, ושנראתה להם נחמדה. מובן שלא היה צריך לשכנע אותנו יותר מדי, ומיד הסכמנו.
וכך, בעוד לונדון התכוננה לשלג, יצאנו בעוז רוחנו אל הדרך. כשרק יצאנו מהבית שמנו לב לפתיתים דקים שיורדים, אבל הם לא ממש עשו רושם על אף אחד. כשכבר יצאנו מהתחתית הצטברה שכבה דקה של שלג על הקרקע, ובזמן שדישדשנו אל המסעדה גם ראינו כמה כדורי שלג מוטחים בילדים שהתלהבו מהתופעה.
המסעדה, "טרויקה", התגלתה כחוויה מוצלחת. אמנם האוכל לא היה מדהים, אבל לפחות הוא לא היה יקר. הוודקה זולה יותר מקולה (טוב, נו, לא ביחס לכמות שמקבלים) ואפילו היה כנר שניגן מוזיקה רוסית (שש' אבחן ככזו שקרובה למדי ללחני הגבעטרון). אווירה מגניבה. אלכוהול. אוכל. חברים. שלג.
לא צריך יותר.
Strzałkowski cukiernia
Świętojańska 15
00-266 Warszawa, Poland
101 Regents Park Road London NW1 8UR
והנה הגרסה שלי ל"כנפי מלאך":
מרכיבים (כ-30 מאפים)
1 ביצה
2 חלמונים
1/2 כפית מלח
50 גרם (6 כפות) אבקת סוכר
50 מ"ל (מעט פחות מ-1/4 כוס) שמנת מתוקה
200 גרם (1/2 1 כוסות פחות 1 כף) קמח
40 מ"ל (3 כפות) רום
שמן לטיגון
אבקת סוכר לפיזור
קינמון לפיזור (בערך כפית אחת, לפי הטעם)
אופן ההכנה
1. שמים בקערת המיקסר את הביצה, החלמונים, המלח ואבקת הסוכר. מקציפים כ-5 דקות, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה.
2. מוסיפים את השמנת המתוקה וממשיכים להקציף, עד שהשמנת נבלעת בתערובת.
3. מחליפים את המקצף בוו הלישה, ומוסיפים בהדרגה את הקמח, תוך כדי לישה. ממשיכים ללוש ומוסיפים את הרום. לשים כ-5 דקות נוספות, עד שמתקבל בצק רך, גמיש ולא דביק (במידת הצורך מוסיפים עוד קצת קמח או שמנת מתוקה). מעבירים לקערה, מכסים היטב ומצננים כשעה במקרר.
4. מעבירים למשטח עבודה ומרדדים לעלה דק (כ-3-2 מ"מ). בעזרת סכין חדה (או גלגלת לפיצה) חותכים את העלה באלכסון, כך שנוצרים מעוינים באורך כ-4 ס"מ וברוחב כ-2 ס"מ.
5. חורצים במרכז כל מעוין חריץ קטן (באורך כס"מ). מעבירים את אחד מקצותיו של כל מעוין דרך החריץ, כך שנוצרת מעיין לולאה שמסובבת סביב עצמה.
6. בינתיים מחממים שמן לטיגון בסיר עמוק. השמן צריך להיות בטמפרטורה של כ-170 מעלות (אם הוא לא יהיה חם מספיק, העוגיות יספגו הרבה שמן בזמן הטיגון; ואם הוא יהיה חם מדי, העוגיות יישרפו מבחוץ לפני שהפנים יתבשל).
7. מערבבים בקערית קטנה את אבקת הסוכר עם הקינמון.
8. מטגנים בכל פעם כשלוש כנפיים (הן יתפחו באופן משמעותי בטיגון). לאחר כדקה בשמן הופכים כל כנף לצדה השני בעזרת שני מזלגות, וממשיכים בטיגון עד שהן מקבלות צבע חום-זהוב עמוק.
9. מוציאים את הכנפיים מהסיר בעזרת כף מחוררת ומניחים במסננת. בוזקים עליהן מיד, בעודן חמות, מתערובת אבקת הסוכר והקינמון.
10. מומלץ לאכול באותו יום, או לשמור בקופסה אטומה היטב עד למחרת (אצלנו הכל חוסל באותו הערב...)
