נכון, הצלחות המאוירות מקסימות ומהממות ומעוצבות - ואפילו תלויות על הקיר של מוזיאון האיור בניו יורק, כחלק מתערוכה של איורים נבחרים מכל העולם. אבל שנייה לפני שנשכח, אני מזכירה לכם את מקור ההשראה האמיתי שלי, ושל כולנו בעצם. הילד.
הילד שלי, למשל, מקבל כבר די הרבה זמן ארוחות מושקעות רק ביום שבו מתפרסם פוסט חדש. בשאר ימי השבוע הוא יכול רק לחלום על צלחת עם תלתלי גזר ואף עגול ואדום. אבל פתאום הוא הזכיר לי בשני משפטים מאיפה הכל התחיל ולמה: "בשביל מי זה הליצן הזה בכלל? את לא יודעת שאני שונא עגבניה וצנון?" הוא שאל כשהגשתי לו את הצלחת. "כן", עניתי לו, "אבל ככה זה יותר יפה, תוריד את זה אחר כך".
ואז נזכרתי. הכל התחיל מאמא מרוגשת שמטפסת רק עוד שלב אחד מעבר לקצה גבול היכולת שלה, ומילד אחד מקסים שיורק אבוקדו. ואלמלא הצירוף הטעון הזה לא היו צלחות, לא בלוג ולא תערוכה. והאמת, גם לא ילד נורמלי שלפעמים אוכל הכל ולפעמים כלום... מה שאני מנסה להגיד בעצם, והולכת סחור וסחור, הוא שהרעיונות הכי טובים באים מהמקום האמיתי והכנה, מהצורך. בזכות זה אני רוצה להודות ליואל, ההשראה שלי בארבע השנים האחרונות, שבלעדיו לא הייתי תולה על קיר המוזיאון ינשוף מנקניק, קוף מפיתה ומלפפון, ותרנגולת מביצה.
שנייה לפני שטסתי לפתיחת התערוכה הענקתי לו צלחת שנמנעתי מהכנתה כבר זמן רב בגלל טעמה הרע ושנאתי האישית לליצנים.
אז זה מוקדש לך, ילד שלי...
ראו כמה מופלאה (גם אם מכוערת קצת) יכולה להיות צלחת הלקוחה מתוך ציור שהביאו הביתה:
וכן, יואל ערך בצלחת שלו כמה שינויים - הוא מאוד אובססיבי כשמדובר בליצנים.
מרכיבים
● פיתה - לפנים.
● צנון - לעיניים.
● גזר חתוך לפסים דקים (יש קולפן מיוחד שעושה את זה) - לשיער.
● פלפל אדום חתוך רנדומלית - לכובע ולפה.
● מלפפון - פרוס בשביל הצווארון, הלחיים ומרכז הפרח; וחתוך לרצועות דקות בשביל גבעול הפרח וקישוט העיניים.
● תות - לפרח שבכובע.
● שוקולד צ'יפס - לאישונים.
● גבינה צהובה קרוצה לחצי עיגול - לפה.
זמן ההכנה: 7 דקות.
אני ממליצה גם לכם להכין צלחות שמבוססות על ציורים של הילדים שלכם - עשו את זה אפילו יחד. ואם זה יוצא יפה, אתם מוזמנים לחלוק אתי ולשלוח לי במייל.
בהצלחה!!!
ועוד דבר: עכשיו הצלחות שלי יכולות להיות על השולחן שלכם! בחנות שלי במרמלדה תמצאו פלייסמנטים עם צלחות נבחרות.
