שנחאי – עיר ללא הפסקה - מורכבת טלאים-טלאים מחלקים שנבנו בתקופות שונות: יש בה רובע סיני עתיק מהמאה ה-17, רובע שנבנה בזמן הכיבוש הבריטי ונראה ממש כמו לונדון עצמה, ורובע מלא חן ושיק שהקימו הצרפתים.

כיום בונים לעצמם הסינים שנחאי חדשה לגמרי: ב-20 השנים האחרונות הוקמו בה 20 אלף גורדי שחקים. בסין כל ארכיטקט הוא מלך, ולמלך לא אומרים "לא" – כך שלבניינים יש צורות שונות ומשונות. שנחאי מקוטבת לא רק מבחינה ארכיטקטונית: הדיסוננס בין המתקדם והחדיש לבין המיושן בוטה בה מאוד. לדוגמה, בפתחו של גורד השחקים הגבוה בעיר יושבת על הרצפה גברת ושוזרת לעצמה את המטאטא שבו תנקה את הרחוב בעוד רגע.

כמו כל עיר גדולה, שנחאי היא מקום נפלא לאוהבי קניות – אלא שכאן החוויה קצת אחרת. אחד האירועים המשעשעים ביותר בטיול התרחש כשסיירנו בשוק הגדול: בניין בן שבע קומות, הגדוש בחנויות שמוכרות ברובן תיקים ושעונים מזויפים.

מאחר שהשארנו את הגברים בבית, רצינו לפנק אותם ב"שעון יוקרתי" - פאטק פיליפ היה מבוקש מאוד בקרב החבורה, אבל גם גוצ'י, בולגרי ועוד רבים. אף מעצב לא הרגיש מקופח בחברתנו. לקחו אותנו לחנות תיקים, שם זירזו אותנו להיכנס אל מאחורי קיר נייד - ומשם פתחו לנו דלת סתרים שהובילה לכוך קטן והשאירו אותנו בהמתנה. כעבור כמה דקות נכנסה לחדרון בחורה צעירה עם המון, אבל באמת המון, שעונים.

מאחר שאנחנו לא מדברות סינית, והבחורה ידעה בערך שלוש מילים באנגלית, המו"מ התנהל דרך המחשבון: היא הקלידה מספר ואנחנו הקלדנו מספר נגדי, עד שהגענו לעמק השווה. זה היה תהליך משעשע, ומי שאינו מורגל בעמידה על המקח צריך לדעת: בסין חייבים לעמוד על המקח! העניין הוא חלק מתרבות המסחר שלהם, ובדרך כלל הסוחרים נוקבים בסכום הגבוה פי 10 ממחירו הריאלי של המוצר - אך ורק כדי לנהל מו"מ. כמובן שכל אחת מאתנו יצאה מהמסתור עם שני שעונים לפחות.

משנחאי טסנו לגווילין - אזור שהיה מכוסה בעבר בים, כך שכיום הנוף שם נראה כאילו נלקח מתוך סרט מדע בדיוני. בגווילין ראינו איך דייגים דגים באותה שיטה שבה השתמשו לפני אלף שנה: בעזרת ציפורי קורמורן, ששולות עבורם את הדגים. חוץ מהנוף המדהים והתרבות המעניינת, גווילין ידוע גם באוכל המצוין שלו – ולשמחתנו כמעט כל מסעדה באזור מקיימת סדנאות בישול. גולת הכותרת של הסדנה שבה השתתפנו היתה הכנת דמפלינגס – כופתאות בצק ממולאות.

בסדנה השתמשנו בבצק שהוכן מראש, אבל אם רוצים ויש זמן אפשר להכין את הבצק בבית. מה שחשוב כאן הוא המילוי: בשר בקר או עוף, תבלינים וירקות (שצריכים להיות קצוצים ולא טחונים). פרט חשוב נוסף הוא כלי האידוי, שצריך להיות עשוי מבמבוק. כיום נמכרים הכלים האלה כמעט בכל מרכול (את שלי קניתי ב"חצי חינם" בראשון לציון), כך שממש אין בעיה להשיגם. את שאר המרכיבים המיוחדים אפשר לרכוש בחנויות המתמחות במוצרי מזון מהמזרח הרחוק.

אז הנה המתכון לדמפלינגס שבישלנו בסדנת הבישול בסין:

מרכיבים (כ-30 דמפלינגס)

לבצק
  • 200 גרם (1/2 1 כוסות פחות 1 כף) קמח
  • 50 מ"ל (1/4 כוס פחות 2 כפיות) מים

לחלופין, אפשר להשתמש בבצק קפוא קנוי, שהופשר במקרר

למילוי
  • 30 גרם פטריות שחורות מיובשות
  • 20 גרם (2 כפות) גזר קצוץ דק
  • 30 גרם (3 כפות) בצל ירוק קצוץ דק
  • 100 גרם בשר קצוץ. אפשר להשתמש בכל בשר שמתאים לקציצות – אני השתמשתי בחזה עוף
  • 1 כף שמן
  • כמה טיפות שמן שומשום
  • 1/4 כפית פלפל לבן
  • 1 כפית רוטב צדפות או רוטב סויה מתוק כהה
  • 1 כפית אבקת מרק עוף
  • 1/2 כפית מלח

להגשה
  • רוטב סויה
  • חומץ שחור

אופן ההכנה

  1. מערבבים את המים והקמח בקערה, עד שנוצר בצק אחיד. עוטפים בפלסטיק נצמד ומניחים בצד לשעתיים, כדי שהבצק יתקשה מעט.
  2. משרים את הפטריות השחורות במים כ-10 דקות, עד שהן מתרככות. סוחטים אותן וקוצצים דק.
  3. שמים את הפטריות בקערה, מוסיפים את שאר מרכיבי המילוי ומערבבים.
  4. אם משתמשים בבצק מוכן, עוברים היישר לשלב הבא. אם מכינים את הבצק, מקמחים את משטח העבודה, מרדדים את הבצק לעובי של 2 מ"מ וקורצים ממנו עיגולים באמצעות כוס.
  5. מניחים חצי כפית מהמלית במרכז כל עיגול בצק. מרטיבים את שפתי העיגול במעט מים, מקפלים את הבצק לשניים ומהדקים את השוליים. יוצרים קפלים בשוליים הקמורים של הבצק.
  6. משמנים את כלי הבמבוק. מסדרים את הדמפלינגס בתוכו בשורות, ומניחים בסיר עם מים רותחים (המים אינם אמורים לגעת בדמפלינגס). מכסים את כלי הבמבוק ומאדים במשך 12 דקות.
  7. מגישים עם רוטב סויה וחומץ שחור.

  • מתוך הבלוג של מירי גולדנפלד ויוחי מנדיל - אליוליני