הבטיחו לנו שנסיעה ברכבת לילה תחסוך מלון וזמן. היינו שש נשים שיצאו לטיול בסין, כולן מנוסות במסעות סביב העולם, כולל נסיעות ארוכות ברכבות. לכן, ברגע ששמענו שזו רכבת מפוארת דמיינו לעצמנו שמדובר מינימום ב"אוריינט אקספרס".

כשזיכרונות מסיפוריה של אגתה כריסטי מהדהדים בראשינו תיכננו מה נלבש לנסיעה או, חשבנו מה נזמין בקרון המסעדה וראינו לנגד עיננו דיילים סינים לבושי מדים ועוטי כפפות לבנות המגישים לנו משקאות לפני ארוחת הערב. אבל לאכזבתנו הרבה, כל זה היה קיים אך ורק בדמיוננו המפותח.

עוד בערוץ האוכל:

הגענו לתחנת רכבת עצומה והומה, עם עשרות רציפים בקומות שונות, ונדמה היה שאנשים הלכו בה אחד על השני ולא אחד ליד השני. כמו בכל המקומות הציבוריים בסין, גם בתחנה לא היו מעליות – כך שהעמסנו את המזוודות על שתי עגלות שהובלו על ידי סבלים. הסבלים גילגלו את העגלות עמוסות המזוודות על שפה צרה בין המדרגות לקיר, ואילו אנחנו דהרנו אחריהם כדי לא לאבד את הכיוון בתוך ים של סינים.

מיוזעות ודי מופתעות מכמויות האנשים ומגודל תחנת הרכבת, ועמוסות בשקיות של פירות הגענו לקרון השינה שלנו. המדריכה שלנו, שינדה, חילקה לכל אחת מאתנו שני כרטיסי עלייה לרכבת – ואנו לא ממש הבנו מדוע עד לרגע שבו נכנסנו לתא השינה שלנו. מדובר היה בכוך צר וקטן עם שני זוגות של דרגשי שינה בקומות – זוג מכל צד - כשבאמצע שולחן קטן עם מפה שעליה כלי קטן עם ורד פלסטיק בתוכו. אין איפה להניח את המזוודות, אלא בין שני הדרגשים התחתונים, ואז יש בעיה – אי אפשר לרדת מהדרגש. איזה יופי, אושר גדול.

אבל תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, כי אנחנו היינו בנות מזל – הסוכן שלנו קנה לכל אחת מאתנו שני כרטיסים, כך שבכל כוך שינה נותרו שני דרגשים פנויים שאפשר היה להניח עליהם את הדברים שלנו. בתא שלידנו ישנו שני זוגות צרפתיים - אנשים גבוהים עם ארבע מזוודות גדולות - שרוב הזמן עסקו בתמרונים לוגיסטיים כדי לרדת או לעלות מעל המזוודות. אנחנו פתחנו במסיבת שינה אמיתית: הוצאנו קלפים, יין, פירות ופיצוחים, צחקנו על ה"פאר" שבו אנחנו מבלות – ו-14 שעות לא נכנסנו לשירותים (אתם יכולים להבין בעצמכם למה).

אחרי שלושה ימי טיול, ששיאם היה ביקור במוזיאון צבא הטרקוטה שליד העיר שיאן, טסנו למחוז סצ'ואן - הידוע באוכל החריף שמגישים בו ובשמורת דובי הפנדה. נהנינו כמו ילדות קטנות מהסיור בשמורה, והתלהבנו מכל פנדה שרק עיפעפה לכיווננו. בערב יצאנו למסעדה מפוארת (שוב, במושגים סיניים כמובן), שם אכלנו בין השאר גם חצילים חריפים. מאוד חריפים. קיבלתי את המתכון, הפחתתי את כמות הפלפל החריף והתאמתי אותו לחך הישראלי. הנה הוא לפניכם:

חצילים חריפים בנוסח סצ'ואן (כ-6 מנות)

  • 20 חצילים קטנים או 5 חצילים גדולים חתוכים לרצועות
  • 4 כפות שמן חמניות
  • 3 שיני שום קצוצות
  • ג'ינג'ר (חתיכה בגודל של מפרק אצבע) קצוץ
  • 3 בצלים ירוקים
  • 3 פלפלי צ'ילי חתוכים לפרוסות (מי שאוהב חריף מאוד יכול להוסיף עוד 2 פלפלים)
  • 3 כפות שאוסינג – יין סיני הנמכר בחנויות המתמחות במוצרים מהמזרח הרחוק
  • 1 כף חומץ אורז – נמכר בחנויות טבע ובחנויות המתמחות במוצרים מהמזרח הרחוק
  • 2 כפות רוטב סויה
  • 2 כפות רוטב שעועית שחורה עם שום – נמכר בחנויות טבע ובחנויות המתמחות במוצרים מהמזרח הרחוק
  • 1 כף קורנפלור מומסת במעט מים
  • מים לפי הצורך

אופן ההכנה

  1. מחממים את השמן בווק. מוסיפים את השום, הג'ינג'ר והבצל הירוק, ומטגנים כחצי דקה. מנמיכים את האש וממשיכים בטיגון תוך ערבוב עד שהם מתרככים מעט.
  2. מוסיפים את החצילים ומגבירים את האש. ממשיכים בטיגון תוך ערבוב מתמיד עד שהחצילים משנים צבעם לחום בהיר.
  3. מוסיפים את שאר המרכיבים ומנמיכים את האש. מוסיפים מעט מים למניעת הידבקות החצילים לווק וממשיכים בבישול 15-10 דקות תוך ערבוב מתמיד. המנה מוכנה כשהנוזלים התאדו לגמרי.
  4. מגישים עם אורז לבן.

  • מתוך הבלוג של מירי גולדנפלד ויוחי מנדיל - אליוליני