איור: רונית מירסקי
כמו שכתבתי כאן פעם, אנחנו מאוד אוהבים כשבאים לבקר אותנו חברים - זה נותן לנו הזדמנות לבדוק מקומות שעדיין לא היינו בהם, ובדרך כלל גם לאכול במסעדות שוות (טוב, נו, זה תלוי במבקר). האורחים הראשונים שלנו זכו לבקר במוזיאונים כיפיים במיוחד, ואלה שהגיעו אחריהם זכו לבקר במקומות קצת פחות מוכרים. על חברים שעדיין לא הגיעו לבקר אנחנו מאיימים שלא יישארו מוזיאונים לבקר בהם (מבחינתנו, כמובן), ולכן הם ייאלצו לפקוד אתנו מוזיאונים הזויים במיוחד, כמו המוזיאון הלונדוני לרפואת עיניים.
וכמו שכבר כתבתי, למרות שנושא האירוח אצלנו כבר הפך לבדיחה קבועה בעבודה - אנחנו בשלנו, מסבירים לתושבי הנכר שככה זה אצלנו בלבנט, אוהבים אנשים ואוהבים לארח.
עבר קצת זמן, ולא יכולנו לשמוח יותר כשזוג חברים אהוב במיוחד שאל אם יש לנו זמן ומקום לארח אותם.
אותם - ואת בנם, שיחגוג את יום הולדתו השני בלונדון.
כמובן ש"הילד" (כך הוא מכונה בחיבה) מוצלח, חכם ומתוק במיוחד, אבל בפנינו הוצב אתגר לא קטן בכלל. קודם כל היינו צריכים להפוך את הבית הנורא מסוכן שלנו לבטוח יותר לילדים, כך שמצאנו את עצמנו מרימים כל מיני מכשירי אלקטרוניקה לגובה, עוטפים פינות מזכוכית בגושי עיתון, וסותמים שקעים עם עיגולי פלסטיק, והכל הרבה לפני שהגיעו הילדים שעדיין אין לנו.
אחר כך היינו צריכים למצוא תוכנית אמנותית, אבל אז הבנו שאת המשימה הזאת עדיף להטיל על על חברתנו, שמן הסתם תדע הרבה יותר מאיתנו מה ילהיב את בנה הקטן. אנחנו, ארבעת הגדולים, רק שמחנו על זמן לבלות ביחד, גם אם זה אומר שלא ננצל את ההזדמנות האחרונה לראות את התערוכה של אמנות בצבעי מים שבמוזיאון טייט. מצד שני, אני לא חושב שהייתי זוכה להכיר את הגרסה המקומית של "גמדים" - שהיא טעימה עד כדי כך, שלמרות שאין לי יותר תירוצים לקנות אותה, אני עדיין מוסיף אותה לסל הקניות הקבוע שלנו.
עם הידיעה שלפעמים מה שצריך כדי שפעוט יהנה הוא לא יותר מכדור ומקום לשחק בו, יצאנו לתור את לונדון. עברנו בהייד פארק (שם שיחקנו בכדור), המשכנו באוטובוס קומותיים למרכז העיר (שם רק החזקנו בכדור, כדי שלא ייפול במדרגות), היינו ליד הביג בן (אבל לא ראינו אותו, כי ממש ליד היה עגורן שהעמיס שקי מלט על בניין גבוה), עברנו בכיכר טרפלגר (אבל לא ממש שמנו לב, כי יש הרבה יונים שצריך לשחק איתן תופסת), חצינו את הנהר (אבל מי הרגיש? כולנו בהינו בילדה קטנה שעשתה עיניים לחמוד שאיתנו), הגענו לבריטיש מוזיאום (אבל לא נכנסנו, כי הטרקטור שבחוץ היה הרבה יותר מעניין) וכמעט אכלנו מלא גלידה (כי זה הכי טעים בעולם, אבל כולנו חלקנו את שלנו עם "הילד").
צילום: רונית מירסקי
אחרי כל האטרקציות של המבוגרים, הגענו אל Coram's Fields, שזה סוג של ארץ לעולם לא, שבה רק לילדים יש זכות קיום. כלומר, לילדים ולהורים שלהם. מדובר בגינה ענקית (כמעט פארק בפני עצמו), סגורה מאחורי גדר, פחות או יותר במיקום הכי מרכזי שיכול להיות. הכניסה אל קוראמס פילדס היא אמנם בחינם, אבל מבוגרים יכולים להיכנס רק בליווי ילדים מתחת לגיל 16. הילד שבי רוצה להגיד שיש שם כל מה שצריך כדי להעביר זמן רב עם ילדים: מגן שעשועים, דרך אזור קצת יותר הרפתקני, ועד פינת ליטוף בעלי חיים קטנה. אפילו השירותים מיועדים לילדים (אבל יש גם למבוגרים).
יש אפילו שירותים מיוחדים לילדים. קוראמס פילדס (צילום: רונית מירסקי)
השיא, מבחינתי כמובן, הוא בית הקפה הקטן שבפינת השדה של קוראם. מדובר באחיו הקטן של בית קפה אוסטרי, שכבר מזמן מצוי על הכוונת שלי ועדיין לא יצא לי לדגום את גזרת המתוקים שלו. לצערי הרב, מכיוון שבאנו ביום די עמוס, בשעה שבה הגענו לא נשאר מבחר גדול, והחלטנו להתמקד בשתייה.
היות ששדות קוראם הוא מקום של ילדים, גם האוכל בבית הקפה מיועד לקטנטנים - וכולל מבחר שילדים אוהבים במיוחד. אנחנו, המבוגרים, שתינו קפה ותה, ואילו "הילד" הזמין פסטה ברוטב עגבניות וסלט תפוחי אדמה. כמובן שכשהגיעו המנות לשולחן, הזאטוט החליט שהיום מתחשק לו לאכול פסטה ברוטב עגבניות, אבל בלי הרוטב. חייכנו כששאלנו את המלצרית אם אפשר יהיה להיפטר מהרוטב, והיא ענתה ש"בוודאי, זה קורה לנו לא מעט עם ילדים". אני בספק אם אפשר היה לבקש בקשה דומה בכל מוסד אוכל אחר בלונדון, בלי לקבל בתמורה פרצוף זועף ולא מבין.
צילום: רונית מירסקי
כשחזרנו הביתה, הצעתי לאחיין החורג שלי שאכין לו עוגת יומולדת, ושהוא יכול לבחור איזו עוגה שבא לו. לא ברור מה מקור ההתנייה הפאבלובית הזו, אבל ילדים רק רוצים עוגת שוקולד עם מלא סוכריות מלמעלה לחגיגות ימי ההולדת שלהם. "הילד" רצה, אני הבטחתי, והנה המתכון שלי (שערב גם לחיכם של מבוגרים).
מזל טוב עמיתי!
Coram's Fields , 93 Guilford Street, London, WC1N 1DN
עוגת שוקולד לימי הולדת
מרכיבים (תבנית בגודל 40X20 ס"מ)
230 גרם (1 כוס ועוד 3 כפות) סוכר
120 גרם (1/2 כוס ועוד 2 כפות) שמן
1 כפית תמצית וניל
2 ביצים
90 מ"ל (1/3 כוס ועוד 1 כף) חלב
200 גרם (1/2 1 כוסות) קמח
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית סודה לשתייה
2 כפות (15 גרם) קקאו
לציפוי
200 גרם שוקולד מריר (עם כ-50% מוצקי קקאו) שבור לחתיכות קטנות
200 מ"ל (3/4 כוס ועוד 1 כף) שמנת מתוקה
30 גרם (1/2 1 כפות) סירופ תירס בהיר
לקישוט
סוכריות צבעוניות
אופן ההכנה
1. מחממים תנור ל-160 מעלות.
2. בקערה גדולה מקציפים את הסוכר והשמן, עד שנוצרת תערובת אחידה. מוסיפים את תמצית הווניל, ומערבבים היטב. מוסיפים את הביצים, אחת אחרי השנייה, ומערבבים עד שהתערובת אחידה. מוסיפים את החלב ומאחדים.
3. בקערה נוספת מערבבים את כל המרכיבים היבשים. מוסיפים את התערובת לקערה הגדולה בהדרגה, ומקפידים לא לעבד אותה יותר מדי.
4. יוצקים את התערובת לתבנית ואופים כחצי שעה, עד שקיסם שננעץ במרכז העוגה יוצא יבש, עם פירורי עוגה לחים. מצננים את העוגה.
5. בינתיים מכינים את הציפוי:מחממים את השמנת במיקרוגל. מוסיפים את השוקולד ומערבבים. ממשיכים בהמסת השוקולד - בכל פעם מחממים 30 שניות ומערבבים. חשוב לא לחמם ברציפות זמן רב יותר, כדי שהשוקולד לא יישרף. לאחר שהשוקולד נמס והתאחד עם השמנת מוסיפים את סירופ התירס. מערבבים היטב, עד לקבלת תערובת אחידה, ומצננים.
6. יוצקים את הציפוי על העוגה, ומקפידים לכסות את כולה. מפזרים המון סוכריות צבעוניות.
