איור: רונית מירסקי

לא שאני רוצה להתמרמר על מצוקת הדיור בלונדון, במיוחד לא כשמצוקת הדיור בישראל נמצאת בכותרות, אבל דעו לכם שבלונדון לא פחות קשה.

לפני שעברנו ללונדון לא ממש ידענו איפה לגור. אמרו לנו שבצ'לסי גרים רק בעלי מקצועות חופשיים מבוגרים ועשירים, ולצעירים אין ממש מה לחפש שם; הזהירו אותנו שאם נגור מדרום לנהר לא נצליח לפגוש חברים שגרים מצפון לנהר; גילו לנו שהמוסד שבו זוגתי תלמד נמצא במערב, אבל האזור שבו קורים דברים הוא המזרח; ועוד כל מיני המלצות והצעות. למרות קושי מסוים להחליט, האופן שבו גרמי השמים הסתדרו הביא לכך שהתמקמנו במערב.

עם הזמן הבנו שבמהרה נעבור למזרח, כי כמו שכתב יהודה הלוי - לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב. אצלי המשפט הזה בתוקף גם ברמת המקרו - מה לעשות, אתר הבית שלי הוא עדיין עם סיומת il.; אבל גם ברמת המיקרו - אחרי שגיליתי כי מי שאמר לנו שמזרח לונדון הוא המקום שבו מעניין לגור לא שיקר.

עבר זמן, מועד פקיעת הסכם השכירות שלנו התקרב והלך - ומאחר שהבנו כי אנחנו רוצים לעבור למזרח העיר, התחלתי לחפש שם דירה.

קשה לחפש פה דירה. קודם כל, האתרים שבהם מפרסמים בעלי דירות מלאים בפרסומות של מתווכים, הונאות למיניהן - ורק מעט דירות נורמליות ששווה לראות. אז הבנתי שהכל הולך דרך תיווך. בהתחשב בכך שדמי התיווך הם רק רבע משכר דירה של חודש, החלטנו שההוצאה לא כל כך נוראית - ושאולי, מאחר שזו הדירה הראשונה שאותה אנחנו באמת מחפשים, יהיה לנו קל יותר למצוא אותה דרך סוכנות נדל"ן.

בסיוע של גוגל ואתרים-שמרכזים-פרסומות-של-משרדי-תיווך נרשמתי בלפחות 30 סוכנויות שונות, בתקווה לקבל איזושהי הודעה משמחת.

אחרי שראיתי חמש דירות בערך, הבנתי שהמתווכים בישראל לא המציאו כלום בעצמם, וככל הנראה ייבאו את שיטות השיווק שלהם מהניכר. גם כאן מבטיחים הרים וגבעות, ומגלים שבעצם מדובר בכמה רגבים שהקשר ביניהם למה שהובטח מקרי בהחלט. דירת שני חדרי שינה וסלון התבררה כדירת חדר אחד וסלון. דירת חדר אחד וסלון התבררה כדירת סטודיו לא ממש גדולה. דירה בקומת קרקע התבררה כקומת מרתף - ועוד כל מיני המצאות שונות. מצד שני - רוב הדירות שראיתי היו במצב תחזוקתי מדהים. רובן מרוהטות - ולא בריהוט שבעל הבית פינה מהדירה של הדודה שלו, אלא בריהוט יחסית מודרני, לרוב חדש ולרוב מאיקאה (שבהתחשב בנסיבות, בעיני זה משהו חיובי, ומעניק לדירה אופי של צימר בצפון).

החיפושים קשים גם מבחינה פיזית. בתור בחור מהמערב, להגיע למזרח העיר זה כמו לחפש דירה בתל אביב ולגור בירושלים. מדובר בכשעה נסיעה לכל כיוון, ולכן היה קשה לתאם בין המתווכים. בדרך כלל השארתי חלון זמן של שעה וחצי בין דירה לדירה - כדי שאוכל להספיק לראות את הדירה, להיפרד מהמתווך, לנסוע לאזור הדירה הבאה ולהספיק לעשות סיבוב בסביבה לפני שהמתווך יגיע. חלון זמן שכזה מאפשר לראות שלוש-ארבע דירות ביום, ולכן החיפוש נמשך לא מעט ימים.

יום אחד, לאחר שראיתי דירה בגורד שחקים אפרורי, חלפתי על פני סוכנות נדל"ן שלא נרשמתי אליה (הייתכן?). נכנסתי, סיפרתי מה אני מחפש ובאיזה תקציב. כמו בחיפושי דירות רבים, המזל הוא חלק די גדול ממציאת הדירה. כך קרה, שבדיוק באותו הבוקר נכנס אדם למשרד והציע להשכרה דירה שבימים אלו הוא מסיים לשפצה. קפיצה עם אחד הסוכנים לדירה. הצעה. ביקור נוסף עם זוגתי. החלטה. הסכם. העברות בנקאיות. יש לנו דירה חדשה!

עכשיו נשאר להבין איך מעבירים דירה בעיר שבה אנחנו לא מכירים אף אחד עם מכונית - ועוד כשהמעבר הוא בערך כמו לעבור מירושלים לתל אביב.

כשחזרנו הביתה מכל העניינים הפרוצדורליים, נזכרנו בשכנים שלנו בתל אביב - שדפקו על דלתנו ביום השני שלנו בדירה, והגישו לנו קופסת עוגיות גרנולה תוצרת בית. היות שכאן השכנים בקושי אומרים שלום, הכנתי לעצמנו עוגיות לקראת מעבר הדירה. מי יודע, אולי בעזרתן השכנים החדשים שלנו יהיו קצת יותר חביבים?

עוגיות שיבולת שועל

   (צילום: רונית מירסקי)
(צילום: רונית מירסקי)


מרכיבים
100 גרם חמאה רכה
150 גרם (2/3 כוס פחות 1 כף) סוכר חום כהה
1 כפית קינמון
1 ביצה
125 גרם (כוס פחות 2 כפות) קמח
קורט מלח
1/4 כפית אבקת סודה לשתייה
125 גרם (1/3 1 כוסות) שיבולת שועל
50 גרם צימוקים
50 גרם אגוזי מלך קצוצים גס

אופן ההכנה
1. שמים בקערת מיקסר את החמאה, הסוכר והקינמון. מקציפים עם וו הגיטרה לתערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים את הביצה, וממשיכים לעבד עד לקבלת תערובת אחידה.
2. בקערה נפרדת מערבבים את הקמח, המלח והסודה לשתייה. מוסיפים לתערובת ומעבדים רק עוד קצת, עד שכמעט כל הקמח נבלע בתערובת החמאה.
3. מוסיפים את שיבולת השועל, הצימוקים והאגוזים, ומערבבים כמה שפחות -- רק עד שהבצק הופך לאחיד.
4. מקררים את הבצק כחצי שעה במקרר (כשהבצק קר קל יותר לעבוד איתו). בינתיים מחממים את התנור ל-150 מעלות.
5. מרפדים תבנית בנייר אפייה. קורצים מהבצק כדורים קטנים (קטנים יותר מכדור פינג פונג) - באמצעות הידיים או עם שתי כפיות. מסדרים את הכדורים בתבנית - חשוב להשאיר רווחים די גדולים ביניהם, כי הם יתפשטו בזמן האפייה.
6. אופים 15-12 דקות, עד שהעוגיות זהובות למראה ועדיין קצת רכות למגע במרכזן. כדאי לאפות בהתחלה כמות קטנה של עוגיות, כדי לגלות מהו משך האפייה האידיאלי.
6. מצננים את העוגיות לטמפרטורת החדר, ומעבירים לכלי אטום.