איור: רונית מירסקי

כמה מוזר לשבת בלונדון, ולקרוא על מה שמתרחש בארץ.

כבר שלושה שבועות שאני עוקב בדריכות אחרי מה שקורה כאן. כלומר שם. כלומר בארץ. זה התחיל בפוסט אחד, שקראתי כאן באקסנט. 'מעניין' חשבתי לעצמי, וחזרתי לעיסוקי היומיום.

ואז זה צבר תאוצה, וקיבל סיקור גם באתרי חדשות מרכזיים יותר, ונהיה נושא מרכזי. וצעדה ראשונה. ושבוע אחרי הפגנה המונית בכל הארץ. ושלשום הפגנה עוד יותר גדולה. ואפילו ביבי הקים וועדה.

ואני, ביושבי בניכר, עוקב בדריכות. קורא כל ידיעה חדשה. בכמה אתרים שונים (למרות שהן די חוזרות על עצמן). יוצא מהבית וקורא גם בטלפון כשאני באוטובוס. ynet ו"הארץ" הם עמודי הבית שלי, ואני קורא באדיקות.

קורא, ומתמלא תסכול. תסכול על שאני כאן, ולא יכול לקחת חלק במחאה.

לא רק שאני לא יכול לקחת חלק במחאה, במסגרת כמה ימי חופש של זוגתי, בשילוב חבר שבא לבקר מהארץ, יצאנו לתור בלונדון. כמה מנותק כבר אפשר להיות?

נסענו ברכבת התחתית, יצאנו מהתחנה, ניסינו להימנע מהגשם, ממהרים להיכנס לתוך המוזיאון, פתאום שמעתי צפצוף שהגיע מפלאי הטכנולוגיה שנקראים אפליקציות-לטלפון-שמאפשרות-לסמס-עם-חברים-מהארץ: חבר עדכן שהם בדרך להפגנה, כי בארץ נלחמים על הבית.

ויש שיגידו שככה זה, ושאין מה לעשות. אני לא מנסה להגיד שלא היה כיף - תמיד כיף לטייל בעיר שלך כתייר, בייחוד כשהעיר הזו היא לונדון. בבוקר ביקרנו במוזיאון ויקטוריה ואלברט (שהכניסה אליו, כמו אל כל המוזיאונים הציבוריים בלונדון, היא בחינם), ועברנו רק על חצי מהתצוגה הקבועה. חשבנו שנשב באחד מחדרי הקפטריה של המוזיאון, שעוצבו ע"י וויליאם מוריס, ונרגיש הכי אמנותיים שאפשר.

אר-נובו בשיא תפארתו. חדרי וויליאם מוריס בקפיטריה של מוזיאון ויקטוריה ואלברט. צילומים: רונית מירסקי

אבל התמזל מזלנו, הגשם הפסיק, והתאפשר לנו לשבת בחצר הפנימית.

כמה כיף לשבת בחצר הפנימית של המוזיאון. השמש של אחרי הגשם חיממה את הגב, כמה ילדים השתובבו בבריכה שבמרכז החצר. ואנחנו שתינו תה וכרסמנו סקונס. ברגעים של שתיקה גם הגנבתי עדכון ב-ynet. ההכנות להפגנה בעיצומן.

אם אפשר, הכי כיף בחצר הפנימית

הכיוון הכללישלנו היה להגיע לטייט מודרן, אבל בדרך עברנו ליד גלרית White Cube, שבה מוצגת תערוכה מופרעת של האחים צ'פמן. הנה, לפחות נתקלנו במחאה חברתית, שקצת מנפצת את הבועה שחיים בה כאן. גם הבריטים המנומסים שהולכים לגלריה המתורבתת, במרכז האזור הכי עשיר בלונדון, מקבלים כאפה לפנים.

בסוף הגענו לטייט מודרן. עושה לי טוב רק להיכנס לאולם הענקי שבו היו פעם הטורבינות, לחשוב על תהליכי החשיבה שהובילו למחשבה להפוך תחנת כוח ישנה למוזיאון לאמנות מודרנית. כמה אומץ ומקוריות. ועוד לעשות את זה כ"כ יפה. מיד אחרי זה מתגנבת השאלה למה בארץ זה לא קורה. ולמה זה לא יכול לקרות. וזה מיד מתקשר למחאה שבוערת כרגע בבית, בזמן שאני מסתכל על לוח שנה עם יצירות המוזיאון. יכול להיות שאני יותר סלחני כלפי האנגלים? אולי זה בגלל שפחות אכפת לי? בגלל שזה לא ממש בית, אלא רק תחנת ביניים?

אז כן, נהנינו מהתערוכה של מירו בטייט מודרן (היא מומלצת ומוצגת עד ה-11.9, למי שמגיע לכאן בזמן). אחר כך עלינו למסעדה שבקומה השביעית, מצאנו מקום לאורך החלון הענקי שמשקיף אל הגדה הצפונית של התמזה, עם קו הרקיע האופייני של לונדון. שתינו תה. נשנשנו גם מאפין תפוחי-עץ (חלקנו שתה כוס יין, להעצמת הנהנתנות הלעומתית), הסתכלנו על הנוף, חשבנו כמה שנורא בארץ, ולמה אנחנו לא שם.

חזרתי הביתה והכנתי מאפינס תפוחי עץ משל עצמי (עם קינמון!)

Victoria and Albert Museum

Cromwell Road, London, SW7 2RL

פתוח כל יום, 10:00-17:45 (בימי שישי עד 22:00)

White Cube

25-26 Mason's Yard, London, SW1Y 6BU

פתוח בשלישי-שבת, 10:00-18:00

Tate Modern Museum

Bankside, London, SE1 9TG

פתוח בראשון-חמישי 10:00-18:00, בשישי-שבת 10:00-22:00


מאפינס תפוחי עץ (כ-12 מאפינס)

2 ביצים

150 גרם סוכר

75 גרם סוכר חום דחוס

75 גרם שמן

300 גרם קמח

2 כפיות אבקת סודה לשתיה

קורט מלח

1 כפית קינמון

75 גרם אגוזי מלך קצוצים גס

2 תפוחי גרני סמית' קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

200 גרם שמנת חמוצה

100 גרם סוכר

1/2 כפית קינמון

אופן ההכנה

מחממים את התנור ל-160 מעלות. משמנים תבנית מאפינס (או מסדרים ניירות מנג'טים בתוך התבנית).

מערבבים בקערה את כל החומרים היבשים. מוסיפים את התפוחים והאגוזים, ומערבבים כדי לעטוף אותם בקמח.

בקערת מיקסר מקציפים את הביצים והסוכר עד לקבלת תערובת אוורירית (ובהירה במקצת מצבעה המקורי). מנמיכים את מהירות המיקסר למהירות בינונית, ומוסיפים את השמן בזילוף דק ואיטי. כשהשמן נבלע בתערובת הביצים מוסיפים כמחצית מתערובת היבשים והתפוחים. מערבבים רק קצת, ומוסיפים את השמנת החמוצה. מוסיפים את יתרת תערובת הקמח, ומערבבים רק עד קבלת תערובת אחידה (ולא יותר).

מחלקים את התערובת בין שקעי התבנית, ממלאים קצת יותר מ-3/4 גובהו של כל שקע.

מערבבים את 100 הגרם הסוכר שנותר עם 1/2 כפית הקנמון, ומפזרים שכבה דקה על המאפינס הלא אפויים.

אופים כ-17 דקות, עד המאפינס שחומים, קפיציים למגע, וקיסם שננעץ במרכזם יוצא יבש עם פירורי מאפין לחים. מצננים כמה דקות, ובעוד התבנית חמה מחלצים את המאפינס מהתבנית (אם משתשמים במנג'טים אז אפשר לצנן לחלוטין, יהיה קל יותר לחלץ אותם).