איור: רונית מירסקי

השבוע החלטתי לצאת ליום חופש. כלומר, בכל שבוע יש לי יום חופש, ואפילו יומיים. אבל השבוע החלטתי לנצל את יום החופש כדי לתור את העיר. ימי חופש נוטים להתמסמס לי. בדרך כלל אני ישן עד מאוחר, ואז קם ורואה שידורים חוזרים של “חברים”. אחר כך אני מספיק איזה סידור קטן ומסיים בבירה בפאב המקומי (בינתיים דגמנו ארבעה מסביב לדירתנו, ויש בערך עוד עשרה).

בכל אופן, השבוע החלטתי שאת יום החופש שלי אני מנצל כמו שצריך. אחרי הכל, אני עדיין לא ממש לונדוני, ולחשוב שאני מכיר את העיר יהיה הרבה יותר מיומרני מצדי. באופן אופטימלי, הייתי שמח לקום בבוקר, לעלות על אוטובוס כלשהו, לנסוע עד התחנה האחרונה שלו, ללכת לאיבוד, לשוב למקום מוכר - ולחזור על התהליך עם עוד נסיעה מיותרת (כבר עשיתי את זה כמה פעמים בחו"ל, וגם אם לפעמים מתבזבז יום שלם על שכונה משעממת, כבר יצא לי להיתקל בחוויות ממש מעניינות שהתחילו כשעליתי על אוטובוס לשום-מקום). מעשית, צריך לעבוד - וכשיש חופש ללכת לאיבוד בעיר זה לא הדבר הראשון שבא לי לעשות.

אז כאמור, החלטתי לנצל את היום.

קמתי בבוקר, אכלתי קורנפלקס - ויצאתי. ידעתי שאני רוצה להגיע לחנות של פייר הרמה (אולי ארמה, כי ככה מבטאים) – אחד הקונדיטורים הידועים בצרפת ובעולם, שמחזיק חנות גם בלונדון, באזור בית הכלבו הרודס. פינטזתי על פלזיר סוקרה – קינוח שמורכב משכבות של בסיס מרנג ואגוזי לוז, וביניהן קרם שוקולד חלב, קרם אגוזים, שברי ופל דקיקים וגנאש שוקולד מריר. במילים אחרות, שחיתות שלא מהעולם הזה.

התוכנית היתה להצטייד בפלזיר ובכוס קפה ואז ללכת ולהתענג על השלל בפארק סמוך. אולי כיכר. אפילו רק ספסל. לפחות באזור שקט. התחלתי להתקדם בכיוון כללי אל פייר (אני מדמיין שאנחנו חברים). עצרתי בדרך בכל מני מקומות מעניינים פחות (דואר) ויותר (חנות ספרים), כך שלקח לי בערך שלוש שעות לעשות את הדרך מהבית אל היעד הנכסף. לקראת סוף הדרך התחיל לרדת הגשם הלונדוני המרגיז ביותר, זה שמכונה דריזל (drizzle). להסתובב ברחוב כשמדרזל זה בערך כמו ללכת בתוך הפססססססססט של מטהר האוויר בשירותים (זה שאני תמיד בורח ממנו) - אבל בלי הריח. למרכיבי משקפיים זה סיוט גדול עוד יותר, כי זה אומר שצריך ללכת בלי, או עם מטלית ניקוי זמינה. וגם לא ממש מתרטבים, אבל אחרי כמה דקות ב”גשם” הזה, השיער כבר רטוב לגמרי. כמו ללכת בלי ולהרגיש עם.

בכל אופן, כבר כשהגעתי לחנות של פייר ידעתי שפארק לא יהיה, מקסימום איזו פינה מוסתרת בכניסה לאיזה בניין.

נעמדתי בכניסה לחנות, מעיין מקדש קטן של משהו בין חנות תכשיטים למוזיאון. שאפתי מלוא ריאותי אוויר קריר, ונכנסתי פנימה, מלווה בתחושה קלה של יראה.

עוד שני צעדים לתוך החנות, והבנתי את גודל האכזבה. מתברר שפייר לא מייצר את תופיניו באי הבריטי, אלא שולח אותם מדי יום מפריז. זה אולי רומנטי, אבל מאחר שהוא כל כך מקפיד על האיכות, הוא לא שולח עוגות טריות, אלא רק פרלינים ומקרונים. אני חושב שבאסה היא המילה המתאימה לתאר את מה שהרגשתי (בייחוד כי גם חשבתי להציע את שירותי כקונדיטור, אפילו לסטאז’). אז קניתי מארז של 12מקרונים (כי להגיע לשם ולצאת בידיים ריקות היה מבאס עוד יותר) במחיר ההזוי של 20 ליש”ט. המוכרת החמודה (עם מבטא צרפתי קל, שגרם לי לתהות אם זה חלק מתנאי ההעסקה, להעצמת חוויית הקנייה) הציעה לי לטעום פרלין חדש שלהם - במילוי גנאש שוקולד מריר, תפוז ופולנטה. החיוך שאחרי הגילוי החדש היה שווה את כל הדרך, האכזבות שנפלו לפתחי, והמחיר השערורייתי.

ביום החופש הבא אשאר בבית. שינה טובה, שידורים חוזרים וג’אנק פוד אף פעם לא הזיקו לאף אחד.

Pierre Herme Paris, 13 Lowndes Street, Belgravia, London, sw1x 9ex

שעות פתיחה: שני עד שבת 10:00-18:00, ראשון 12:00-17:00.

ולרגל עוגת השחיתות שפספסתי - הנה מתכון לעוגת שחיתות אחרת, קצת יותר בת ביצוע במטבח הביתי:

צילום: עודד מזרחי

עוגת שוקולד ואגוזי לוז

מרכיבים

160 גרם חמאה

200 גרם שוקולד מריר חתוך לקוביות קטנות

40 גרם (1/2 כוס) שקדים טחונים

160 גרם (בערך 1/2 1 כוסות) אגוזי לוז

160 גרם (3/4 כוס) סוכר

5 ביצים, מופרדות

1 כף רום

לציפוי

50 מ"ל (כ-1/4 כוס) שמנת מתוקה

50 גרם שוקולד מריר

15 גרם (1 כף) חמאה

אופן הכנה

1. מחממים תנור ל-160 מעלות.

2. בקערה גדולה ממיסים את החמאה (עדיף במיקרוגל). מוסיפים את השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס (אם צריך מחזירים למיקרוגל, מפעילים בכל פעם לחצי דקה ומערבבים). מוסיפים את השקדים הטחונים.

3. טוחנים את אגוזי הלוז לגרגירים קטנים (לא לטחון יותר מדי), ומוסיפים לתערובת החמאה והשוקולד. מוסיפים חצי מכמות הסוכר, את החלמונים ואת הרום, ומערבבים היטב.

4. שמים את החלבונים בקערת מיקסר ומתחילים להקציף במהירות בינונית. מוסיפים בהדרגה את הסוכר, ומקציפים עד שנוצר קצף רך.

5. מוסיפים את קצף החלבונים לתערובת השוקולד בתנועות קיפול. בהתחלה מוסיפים בערך שליש מכמות הקצף, ומקפלים בעדינות. כשהקצף נבלע כמעט לחלוטין מוסיפים את היתרה, ומקפלים בעדינות.

6. יוצקים את התערובת לתבנית משומנת היטב ואופים כ-35 דקות, עד שקיסם שננעץ בעוגה יוצא יבש אבל עם מעט פירורי עוגה לחים.

7. מניחים את העוגה להצטנן קצת, אבל לא לחלוטין, והופכים לצלחת (העוגה תחולץ בקלות גדולה יותר כשהתבנית עדיין חמימה).

8. ממתינים לצינון מלא של העוגה, ובינתיים מכינים את הציפוי: מחממים את השמנת המתוקה עד שהיא כמעט רותחת. יוצקים את השמנת על השוקולד ומערבבים עד שהשוקולד נמס. מחכים כמה דקות כדי שהתערובת תתקרר מעט (עד שהיא נעימה למגע - לא חמה מדי), מוסיפים את החמאה ומערבבים היטב לתערובת אחידה.

9. כשהעוגה הצטננה לחלוטין יוצקים עליה את הציפוי ונותנים לו לזלוג לצדדים.