איור: רונית מירסקי
הפוסט הקודם השאיר אצלי תחושה קצת מוזרה של התלהבות יתר מלונדון. בדרך כלל אני אדם עם פאסון, שבוחן דברים במראה קשוח וקריר משהו (למרות שבתוך תוכי כולי נרגש כמו ילד בחנות ממתקים). איך קרה שהבעתי התלהבות שכזו?
לכן, החלטתי לתקן בפוסט הזה את העוול שגרמתי לתדמית שלי, ולפרט את כל הדברים שחסרים כאן. ותאמינו לי שחסרים כאן לא מעט דברים!
הכל התחיל יום אחד, כשהכתה בי תובנה מזעזעת.
מה בסך הכל ביקשתי? לשתות נס קפה נורמלי בבוקר? לנשנש איזו עוגת שמרים נימוחה? להכין לזוגתי סנדביץ’ עם גבינה שיש בה פחות מ-30 אחוזי שומן?
תמיד כשמטיילים בחו"ל מתגעגעים לכל מיני דברים. נדהמנו כשהצלחנו למצוא במבה, ביסלי, חומוס ואפילו שקדי מרק - אבל יש דברים אחרים, שפשוט פסחו על האי הבריטי. כשלא מצאנו אמצעי ראוי לנקות את הרצפה, לא יכולנו שלא להיזכר בדבר הגאוני הזה:
כאן, מתברר, מוכרים רק את ההמצאה המטופשת שנקראת מופ, שבעיקר מעבירה את הלכלוך ממקום אחד לשני.
העניין עם הגבינות הוא הכי מתסכל. מצד אחד, המשוואה הפשוטה אומרת יותר אחוזי שומן, יותר טעים. זו מין אקסיומה כזו, שאמנם אפשר להוכיח, אבל אין סיבה. גבינות שמנות זה טעים.
מצד שני, הגנים שלנו לא גדלו על צריכת גבינות עתירות שומן, ולכן, בניגוד לצרפתים, כשאנחנו אוכלים גבינות שמנות, רואים את זה עלינו.
אבל הי, גם יש שאומרים שגבינות עם אחוזי שומן נמוכים לא משביעות כמו גבינות עתירות שומן.
אבל שוב, יראו את זה עלינו.
וגם זה כנראה לא כל כך בריא לצרוך כמויות שומן גדולות, וגם שמעתי שכשיש פחות מדי אחוזי שומן, הסידן שבגבינות לא נספג.
בקיצור, 5% היה הסטנדרט אצלנו בבית - ורצינו לשמור עליו. זוגתי מעט אובססיבית בענייני דיאטה (בכל זאת, נשואה לקונדיטור) ולאחר סקר מעמיק התאכזבה לגלות שגבינה "לייט" כאן היא בממוצע 16% שומן.
וקוטג' - זה כבר בכלל עניין שצריך לחקור אותו לעומק, ולא על-ידי הדיוטות. אני בטוח לא הראשון שגילה את זה, אבל הקוטג’ הישראלי הוא הקוטג’ הכי טעים שיש. ניסיתי (בעל כורחי) קוטג’ים בכל מיני מדינות בעולם, ובכולן (כולן!!) הוא לא טעים: גושים גדולים מדי, צפים בגבינה נוזלית מדי, ובכלל לא טעימים מדי.
אז כן, בלונדון יש המון מבחר של המון דברים, אבל יש גם מחסור נוראי בדברים אחרים, יומיומיים כאלה, כמו קפה נמס. וזה לא שאנחנו מפונקים או משהו כזה, אבל הנס קפה המצוי בחנויות כאן לא ממש טעים (בריטים, כנראה שקפה זה לא כוס התה שלהם...) למזלנו, מוכרים כאן צנצנות קטנות, של 50 גרם קפה, שמאפשרות לנו לנסות כמה סוגי קפה שונים (לטענתם, עם פולי קפה ממוצאים שונים, שקלויים באופנים שונים. אף לא אחד סיפק את תאוותנו לקפה נמס טעים).
האגדות מספרות שיש חנויות שכאלה, אי שם במקומות רחוקים, שמוכרות טייסטרס צ’ויס. אני יודע שהיום שבו אסע במיוחד לשם יגיע מתישהו, אבל היות שמדובר במסע בפני עצמו, שבו רק הנסיעה לכל כיוון נמשכת יותר משעה, אני אחכה ליום שבו אהיה נואש במיוחד.
בינתיים, לכבוד יום הולדתה של זוגתי שלחה לה חברה שתי צנצנות יקרות ערך של קפה נמס ג’ייקובס. הקפה שאנחנו אוהבים הפך למצרך כל כך נדיר כאן, שייתכן שמתישהו יגיע היום שבו חלק מאורחינו יקבלו קפה-שאפשר-לקנות-כאן-בסופר, ואילו אורחינו המיוחדים (לרבות קייט וויליאם, כשיבואו) יזכו לשתות ג’ייקובס (וכן, נבחן כל אורח אם הוא ראוי לקפה).
אבל גם עכשיו, כשיש נס קפה, עדיין היה חסר לנו המשהו שצריך לבוא ליד הקפה. עוגת שמרים טרייה, עם מילוי פרג עסיסי, או שוקולד, או חלבה. משהו.
אבל לא. כלום. ריק. אפס.
בעוגות ספוג הם דווקא ממש טובים - וגם לא חסר מגוון, שיהיו בריאים. אבל בשורת מאפי השמרים טרם הגיעה ללונדון. באופן מעניין, שאולי קשור ואולי לא, גם לא ניתן להשיג שמרים טריים בסופר (שמעתי שיש מאפייה אחת בצפון לונדון שמסכימה למכור שמרים לצרכנים פרטיים, אבל רק בגושים של חצי קילו...). חיפשנו רבות אחר מאפי שמרים למיניהם - ולמעט הקלאסיקות הצרפתיות, לא מצאנו. כנראה שהעיקרון הישראלי של קיבוץ גלויות קונדיטורי מהווה יתרון גדול ביחס למדינות עם עבר קולינרי מפואר (ויהיו מי שיגידו שהעבר הקולינרי של אנגליה ממש לא מפואר) - אבל גם חיסרון, כשלא מוצאים את הדברים הטעימים שהיו לנו בבית.
היות שעוגות השמרים המוכרות לטובה בישראל מקורן במסורת האפייה הגרמנית/אוסטרית, ומתוך הנחה שבלונדון יהיו מספיק יוצאי האזור כדי שמישהו יכין עבורם עוגות שמרים (קראנץ, במקור), גיגלתי את הנושא כדי לעלות לרגל אל המקום האחד שיספק את תאוותי. מה רבה היתה האכזבה כשגיליתי שהקונדיטורים הגרמנים יישרו קו עם הלקוחות הלונדוניים, ולא מכינים עוגות שמרים כמו שאני מחפש.
משלא מצאתי את מבוקשי, הבנתי שאם אין אני לי מי לי - וניגשתי להכין עוגת שמרים (קראנץ) בעצמי:
צילומים: רונית מירסקי
מרכיבים
לבצק
7 גרם (2 כפיות) שמרים יבשים
60 מ"ל (4 כפות) חלב
20 גרם (כף ועוד כפית) סוכר
1 ביצה
225 גרם (כוס וחצי ועוד 2 כפות) קמח
15 גרם (1 כף) דבש
קורט מלח
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
למילוי
200 גרם נוטלה
לסירופ
100 גרם (1/2 כוס) סוכר
100 מ"ל (קצת פחות מ-1/2 כוס) מים
אופן ההכנה
1. בקערת מיקסר שמים את השמרים, החלב והסוכר, ומערבבים עד שהשמרים והסוכר נמסו. ממתינים כ-10 דקות, ומוסיפים את הביצה, הקמח והדבש. מפעילים את המיקסר במהירות אטית, ולשים עד שנוצר בצק (כדקה). מוסיפים את המלח, ולשים (עדיין במהירות איטית) כשלוש דקות נוספות.
2. מוסיפים את החמאה הקרה בהדרגה, תוך כדי לישה, עד שהבצק רך, גמיש ונפרד מדפנות קערת המיקסר.
3. מכסים בניילון, ומניחים במקרר למשך שלוש שעות (או לילה), עד שהבצק כמעט מכפיל את נפחו.
4. מקמחים קלות את משטח העבודה. מוציאים את הבצק מהמקרר וחובטים בו להוצאת האוויר. מרדדים למלבן בגודל 20X30 ס"מ ובעובי 1 ס"מ, ומורחים את הנוטלה. מגלגלים את הבצק מהצד המאורך לגליל דמוי רולדה. עם סכין חדה מאוד חוצים את הגליל לאורכו, וכורכים סביב עצמו כמו צמה (או יותר נכון, בורג). מניחים בתבנית מאורכת ומתפיחים במקום חמים, עד שהבצק מגיע אל שולי התבנית.
5. בינתיים מחממים את התנור ל-160 מעלות. ומכינים את הסירופ: שמים את הסוכר והמים בסיר קטן, ומביאים לרתיחה. מצננים, ושומרים עד אחרי האפייה.
6. אופים את הקראנץ כ-30 דקות, עד שפני העוגה זהובים. מברישים את פני העוגה בסירופ הסוכר, ומצננים בתוך התבנית (סביר להניח שיישאר מעט סירופ שלא נוצל).
