להיות וויליאם ארתור פיליפ לואי

עודד מזרחי פורסם: 03.05.11 22:35

תגיות:

איור: רונית מירסקי

הפעם הראשונה שבה שתיתי פימ’ס היתה לפני כמה שנים, כשקרובת משפחה הגיעה לביקור בישראל והביאה איתה בקבוק של משקה אלכוהולי לא מוכר. בהתחלה הייתי די אדיש כלפי המשקה החדש. אבל, כשקרובת המשפחה הסבירה לי שזה קוקטייל הקיץ הלא רשמי באנגליה, וששותים אותו עם חתיכות של מלפפון (!) כבר הייתי מסוקרן מספיק כדי לערבב חצי בקבוק של פימ’ס עם המון קרח, ספרייט, מקלות מלפפון (!!) ותותים.

ולמה אני כותב עכשיו על ההיכרות הראשונה שלי עם פימ’ס? כי ביום שישי האחרון יצא לי לגמוע כמויות די גדולות של המשקה (יותר נכון, של הקוקטייל).

צילום: עודד מזרחי

כן, יום החתונה המלכותית היה אירוע משמח מהרבה בחינות.

לצערי, עבדתי בבוקרו של יום החתונה - בניגוד לרוב המקומיים, שזכו ליום חופש באדיבות בית המלוכה (וגם הנציחו את העובדה בסדרה של מרצ’נדייז). מצד שני, הודות לעובדה שאני עובד בתחום עם שעות מוזרות, יכולתי להקצין את מוזרותן של שעות העבודה שלי ולהגיע ממש מוקדם לעבודה, כדי שאוכל לצאת מוקדם.

כך קרה שקבעתי עם זוגתי להיפגש ליד העבודה שלי, מתוך כוונה לטייל באזורים ההומים ולספוג את אווירת היום. בסוף הצלחתי לצאת מהעבודה רק ב-12:00, אחרי שהטקס כבר נגמר והשיירה חזרה לארמון. עשינו את דרכנו אל הכיכר שמול הארמון בלי שום מטרה ברורה. איכשהו יצא שהגענו לאזור הכיכר בערך דקה וחצי לפני שהזוג המאושר יצא אל המרפסת כדי לנופף להמונים ולהתנשק באופן מאוד לא טבעי. אני לא מחשיב את עצמי כאוהד גדול של בית המלוכה, אבל לא יכולתי להישאר אדיש נוכח מאות אלפי האנשים ששאגו ברגע שקייט וויליאם הגיחו אל המרפסת. ועוד פעם ברגע שהם התנשקו בפעם הראשונה. ופעם נוספת בנשיקה השנייה. ופעם אחרונה כשהם נכנסו פנימה. זה מה שהצלחנו לראות: הארי, פיפה, פיליפ והמלכה. תכל’ס - האנשים החשובים באמת:

צילום: רונית מירסקי

מוזר מאוד העניין הזה של חתונה מלכותית.

כשאנחנו התחתנו, חשבנו לעצמנו שטקס עם עוד כמה מאות אנשים, שלא את כולם אנחנו מכירים, הוא לא האופן שבו אנחנו רוצים למסד את הקשר בינינו. מצד שני, ידענו שלא נוכל להימנע מהטקס, האורחים, הקייטרינג ובחירת צבע המפיות. לכן, ברגע נדיר של ספונטניות, שבועיים בלבד אחרי ההכרזה על חתונתנו הקרובה, מצאנו את עצמו מבטיחים להישאר אחת עם השני לנצח בפני נבחר ציבור צ’כי (שלמרות העובדה שהשעה היתה רק 11:00 בבוקר הוא כבר היה די שתוי, כי בסוף כל טקס הוא משיק כוסית שמפניה עם הזוג המאושר). בחודשים שאחרי עברנו מטעימת מנות לבחירת תקליטן וכדומה, כדי לחגוג עם עוד כמה מאות מחברינו הקרובים. לכן אנחנו חוגגים שני ימי נישואין - את זה הפרטי, שהיה רק בשבילנו, ואת זה ההמוני, שהיה גם לאחרים.

אצל וויליאם וקייט, לעומת זאת, העניין הרבה יותר מסובך, לא פרטי בעליל - ולמען האמת, גם נראה לי ממש לא מהנה (בעצם, אולי היה כיף במסיבה שהארי ערך בארמון לכבוד אחיו הבכור). מילא זה, אבל כשקראתי את המספרים שמאחורי החתונה בכלל הזדעזעתי. 140 טון של אשפה?!

מצד שני, דיברו כאן די הרבה על האופן שבו החתונה המלכותית מלכדת את העם, משכיחה ממנו את הגזרות הרבות שהוטלו כאן לאחרונה (מסים, נו מה?), מורידה את שיעורי האבטלה מסדר היום הציבורי ועוד כל מני השפעות חיוביות אחרות. אני בעיקר חושב שהיה כיף. היתה אווירה טובה באוויר, דגלים הונפו ברחובות, ומוצרי צריכה שונים ומשונים הוצעו למכירה. קיטש, קאמפ ודקדנס. הידד.

צילום: רונית מירסקי

עוגת הספוג של המלכה ויקטוריה

לכבוד האווירה המלכותית, הנה מתכון לעוגה שהיתה חביבה במיוחד על המלכה ויקטוריה, ולכן נקראת על שמה: Victoria Sponge. זוהי עוגת ספוג חצויה לשניים, שבמרכזה ריבה, קצפת ופירות יער. בבריטניה נמכרות תבניות ייחודיות, שאמנם לא משמשות רק לעוגה הזו, אבל הן בדיוק בגודל: בקוטר 20 ס"מ ובגובה 3-2 ס"מ. אפשר להכין את העוגה גם בתבנית עגולה רגילה, ואז לחתוך אותה לשניים לרוחבה ולמלא. ניסיתי מתכונים שונים של העוגה הזאת, עד שהגעתי לתוצאה שבתמונה: אוורירית מהמקובל, קצת לימונית - ולא מאוד מתוקה.

מרכיבים

150 גרם חמאה רכה

150 גרם (3/4 כוס) סוכר

קליפה מגוררת מלימון אחד

3 ביצים גדולות

150 גרם (1 כוס ועוד כף) קמח תופח

2-3 כפות מים חמימים (רק אם יש צורך)

למילוי

3-2 כפות ריבת פטל אדום

250 גרם (1 מכל) שמנת מתוקה, מוקצפת לקצפת יציבה

פירות יער (פטל אדום ושחור, אוכמניות, תותים) לפי הטעם

לקישוט

אבקת סוכר

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל-160 מעלות.

2. בקערת המיקסר מקציפים עם וו גיטרה את החמאה, הסוכר וגרירת הלימון, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה. זה ייקח כמה דקות, ומומלץ לעצור לפחות פעם אחת במהלך ההקצפה ולגרד עם מרית את דפנות הקערה, כדי לוודא שכל החמאה מוקצפת.

3. בינתיים, בקערה אחרת, טורפים קלות את הביצים. מנמיכים את מהירות המיקסר, ומוסיפים בהדרגה את הביצים אל החמאה והסוכר. מומלץ להוסיף את הביצים באופן אטי במיוחד, כדי לשמר את האווריריות של החמאה.

4. לבסוף מקפלים באופן ידני את הקמח אל התערובת. העיסה שמתקבלת צריכה להיות רכה מאוד. אם יש צורך, אפשר להוסיף מים חמימים, כף בכל פעם, כדי לקבל מרקם מתאים. מחלקים את העיסה לשתי התבניות (אם יש).