תצוגת האופנה של דולצ'ה & גבאנה בשבוע האופנה האחרון במילאנו חגגה, כתמיד, את המאפיינים האיטלקיים המוכרים של צמד המעצבים הוותיק: משפחתיות, מורשת ורקמות פרחוניות מלווות בסיסמאות של אהבה על הבגדים. הדוגמניות שעלו אל המסלול בלטו באופן מחשיד על רקע התצוגות האחרות שהתקיימו בארבע בירות האופנה אותו חודש, ולא בגלל צילומי הסלפי מול קהל של 800 איש, שצילם אותן חזרה בטלפונים הניידים, אלא בשל תנועת שפתיים מוזרה שעשו אל מול עורכת ווג אנה ווינטור, שישבה בשורה הראשונה בפנים קפואות. הדוגמניות של דולצ'ה אנד גבאנה טופפו על המסלול בחיוך חושף שיניים - מחזה נדיר, עד בלתי נתפס, על מסלולי התצוגות.
חיוכים ספורים נצפו גם במהלך שבוע האופנה גינדי תל אביב שהסתיים בליל רביעי, כשהדוגמניות בתצוגת האופנה של טובה'לה פלוס עלו מחייכות וצוחקות על המסלול לצלילי מוזיקה חסידית. "זה היה שחרור ופריקת לחץ של כל היום", סיפרה למחרת התצוגה הדוגמנית נעם פרוסט, שנחשבת יחד עם הדוגמנית אניה מרטירוסוב לפוקר פייס של המסלול הישראלי. קטע משעשע אחר היה בתצוגה של המעצבת הצעירה לירון יצחקוב, כאשר מרטירוסוב עלתה אל המסלול בסווטישרט שחור עם הכיתוב So Much Fun, כשלפניה הבעה כבויה שהציגה את ההפך הגמור.
מאז קייט מוס בשנות ה-90 ועידן הסופר מודלס שהחל בסוף העשור לפניו, החלה מגמה של רצינות בעולם הדוגמנות. חיוכים הפכו לפאסה, ואת ה-Joie de vivre הצוהל החליפו פנים חמורות סבר. הסיבה המרכזית לכך היא השינוי במודל היופי שצעד על המסלולים של בתי האופנה הגדולים. היופי הבריא והזוהר הוחלף במראות אנדרוגינים ובדוגמניות בעלות מראה אלטרנטיבי כמו קריסטן מקמנאמי וסטלה טננט, לצד הגוף הכחוש של קייט מוס וההרואין שיק, שנקרא על שמו של סם שלא מעורר חיוכים כמו האקסטזי שצרכו במועדוני העשור.
"בתקופה שצעדתי על מסלולים בתחילת שנות ה-90 חייכנו ופלרטטנו עם הקהל", נזכרת הדוגמנית לשעבר סטלה עמר אליס, שצעדה על המסלולים של ז'אן פול גוטייה וטיירי מוגלר. "היום כשאני צופה בתצוגות אופנה אני רואה דוגמניות מאובנות. הן כולן גוועות ברעב. אז על מה יש לחייך?", היא צוחקת.
גם בשבוע האופנה בתל אביב המגמה של דוגמניות חמורות סבר מככבת על המסלול, תצוגה אחר תצוגה. "דוגמניות הפסיקו לחייך בניינטיז, כי היה רצון למראה הרבה יותר טבעי ונינוח, ופחות מלאכותי", מסבירה פרוסט הצעירה, שיכולה לתת לנו פרספקטיבה מבית: "אמא שלי (הדוגמנית ענת בירן פרוסט, א"י) היתה מדור הדוגמניות המחייכות והמקפצות על המסלול. באופן אישי אני לא מתחברת לזה. אם אני לא מתבקשת לחייך על ידי המעצב או מפיק התצוגה, אני מעדיפה ללכת בצורה טבעית ורגועה". דוגמה מצוינת לדוגמניות מהדור הקודם היתה הופעתה של השחקנית יעל אבקסיס, שחתמה מחויכת את תצוגת האופנה של גדי אלימלך ביום שלישי. פער הדורות מעולם לא היה פוטוגני יותר.
אבל הביקורת על מחיקת החיוך צריכה להיות מופנית כלפי המעצבים עצמם, ולא אל הדוגמניות הצועדות בפרונט. מעצב האופנה ג'ורג'יו ארמאני סיפר בראיון כי הוא מעדיף שהדוגמניות בתצוגות האופנה שלו לא יחייכו. הסיבה: החיוך שלהן גוזל את הפוקוס מהבגדים עצמם. ארמאני טען כי דוגמניות אמורות לשמש כבובות אנושיות על המסלול, וכמו שבובות בחלון הראווה אינן מחייכות, כך אין צורך שהבובות על המסלול יתרגלו את שרירי השפה בחיוכים מאומצים.
לדברי סוכנת הדוגמנות אלינור שחר, הסיבה לכך שדוגמניות הפסיקו לחייך על המסלולים היא מגמה אופנתית של שני העשורים האחרונים, כשעד אז דוגמניות עלו מחייכות וצוהלות על המסלול. שחר אומרת כי ההוראה לא לחייך אינה החלטה עצמאית של הדוגמניות, אלא הוראה של המעצב והמפיק, כמו כל החלטה המתקיימת על המסלול. "ברגע שהחיוכים יחזרו לאופנה", היא אומרת בתגובה לארמאני, "גם אצלו נראה דוגמניות מחייכות".
