אומנם לא חסרים בישראל חילוקי דעות יומיומיים על בסיס פוליטי, חברתי וכלכלי, ועדיין הצליח סרטון וידאו חדש שהופץ ביום שישי האחרון בפייסבוק לעורר סערת רשת המציפה את השיח העדתי בישראל. הסרטון "אבולוציית הערס הישראלי – סיכום 60 שנות אופנה", שפורסם בעמוד הבית של KOG – בית ליוצרים ברשת,
זכה לכמעט חצי מיליון צפיות ואלפי שיתופים ברשת החברתית.
בדומה לסרטוני וידאו אחרים המציגים אבולוציה של בגדי נשים או גברים, עליהם דיווחנו בהרחבה בעבר, גם כאן מוצגת התפתחות אופנתית על דמות אחת המופשטת ומולבשת בהתאם לרוח התקופה, החל בשנת 1955 ועד 2015. לפי ציר הזמן של הסרטון, נראה כי עשור קודם לכן לא היו ערסים בישראל. אלה הגיעו לכאן, או הומצאו כאנטיתזה לצבר הישראלי, רק לאחר הקמת המדינה.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
את הסרטון יצר דויד גוזלן מסטודיו KOG, שגם מככב בו. מ-1955 ועד 2015 הוא לובש את דמותו של הערס הישראלי המצוי, ומטעין אותו בכל הסטריאוטיפים האופנתיים וההתנהגותיים האפשריים: גורמט זהב, כובע מצחייה ממותג של פומה, חולצה מכופתרת פתוחה החושפת חזה שעיר, מכנסיים בגזרה נמוכה, תספורת מולט (שהיתה ידועה בזמנו כתספורת אלי אוחנה), כיפה לבנה עם רקמת נחמן מאומן, כפכפי ים וג'סטות פיזיות הכוללות תנועות ידיים אלימות. מבחינה אופנתית והיסטורית, גוזלן סימן וי על כל טיפוסי הערס לדורותיו, אך הוא השאיר אותו לרוב כטיפוס בעל תרבות לבוש זולה וולגארית. זאת בניגוד גמור לגבר הטווסי והמטופח ממוצא מזרחי, שזוכה, בעל כורחו, לכינוי הגנאי "ערס".תגובות הגולשים לסרטון לא איחרו לבוא ונחלקו בין כאלה שצידדו בסרטון וראו בו גימיק משעשע, לכאלה שזיהו בו מאפיינים גזעניים, בין היתר בגלל הבחירה במילה "ערס" – סרסור, בערבית, המשמשת כמילת גנאי שמתארת גבר מזרחי אלים. בתגובה לסרטון כתבה הגולשת הדר קולה: "ערס זו מילה שלא קשורה לסגנון מוזיקה או לסגנון לבוש, אלא להתנהגות. לבזות מזרחים על קוד הלבוש שלהם או על סגנון המוזיקה שלהם זה דבר גזעני. תתביישו לכם".
לצדה, היו גם לא מעט תגובות חיוביות לסרטון. מיטל ון שונגי סלע כתבה בתגובה שצברה בעצמה שרשרת תגובות ארוכה כי "אני מזרחית מרוקאית גאה והסרטון מצחיק לאאאאאאאלללה! כל הקשת המזרחית זה חסרי הומור וחיים. ומה לעשות שערס ולא חשוב מאיזו עדה שומע מוזיקה כזו בלי קשר למוצא שלו. לא תמצאו ערסים אשכנזים או מזרחיים שיתענגו לכם על דיפ פרפל או יפה ירקוני. חלאס כבר עם ההתבכיינות".
בשיחה עם Xnet מספר היוצר כי לא היתה כוונה לבזות מזרחים. "אני בעצמי גבר מזרחי יליד דימונה, מ"פ בצנחנים", הוא אומר. "כל מטרת הסרטון היתה להציג את הדברים בהומור, ואני מצר אם מישהו נפגע מהם".
בתגובה רשמית שהעביר נמסר: "אנו בקוגמדיה מצרים על כל פגיעה ברגשות הצופים, וככל שנגרמה פגיעה שכזו, היא לא נעשתה מתוך כוונת זדון ובוודאי שלא מתוך גזענות, או זלזול בעדה כזו או אחרת. הסרטונים המועלים על ידי קבוצת קוגמדיה נעשים בהומור ובסאטירה, ובאופן המשקף את הלך הרוח בחברה הישראלית. הסרטון המדובר זכה למאות אלפי שיתופים ולייקים, ומרבית הצופים העלו חיוך וצחוק כשראו אותו.
"לדאבוננו, אנו חיים בעידן בו תמיד יהיה מי שיבחר להיעלב בשם אחרים, ותמיד יהיה מישהו שיצעק ויתלהם רק בשביל הפרובוקציה. מגמה דומה זו שהחלה בארצות הברית הכתה שורשים, עד כדי שקומיקאים דוגמת ג'רי סיינפלד הכריזו שהם אינם מופיעים יותר בפני סטודנטים, כיוון שאלו מפריעים אחרי כל משפט, ונשאלת השאלה: 'האם אנו מייחלים להגיע למציאות בה אסור יהיה להביע הומור?'. התשובה היא לא. הומור וצחוק הינם חלק בלתי נפרד מהחיים (לא כל שכן במציאות השוררת במדינה), ועל כן קבוצת קוגמדיה שמה לעצמה למטרה לשמר על הזכות לצחוק ולהצחיק, ולפזר מסרים שיש בהם לאחד את כולם.
"מייסדיה של קבוצת קוגמדיה הינם בני העיר דימונה וכולם ממוצא מזרחי. מייסדי הקבוצה גאים בעיר ממנה צמחו וגאים במסורתם ובערכים אותם ינקו מילדות – הם ערכי אהבת האדם באשר הוא אדם".
