אומנם לאחרונהמושמעות מנשים במגזר הדתי טענות על קיפוח באופנה הישראלית, אך לצדן יש גם לא מעט סימנים המבשרים על תנופה בתחום – מטרנד הצניעות בבגדים שמופיע גם אצל נשים חילוניות ועד מיזמים עצמאיים הפועלים להפיכת המגזר הדתי לאופנתי יותר.

עוד לפני שהכרתי את קרן חדאד, נתקלתי בשיטוטים ברשת במגזין שלה, Fashion Candy.

חדאד, מעצבת גרפית מבני ברק, מפיקה מגזין אופנה לנשות המגזר הדתי-חרדי. בשונה משאר מוצרי המדיה הצנועים, שנוטים "לטשטש" את תחום האופנה והסטיילינג תחת הגדרות רחבות שמאגדות גם מגוון תחומי לייף סטייל אחרים, היא שמה לה למטרה לתת בית חם לאופנה.

"לא חסר במגזר שלנו כלום. יש הכול, מותאם ובשפע, אבל דווקא בתחום הזה, שקיבל תפנית מאוד חדה בשנים האחרונות ומייצר לנו סטייליסטיות מוכשרות, מפיקות אופנה גאוניות ומעצבות אופנה צנועה ומושלמת (בלי שכבת בסיס, כמובן), דווקא בכל החגיגה המופלאה הזו משהו נעלם", היא אומרת. "אין מי שיציג אופנה בדרך המסורתית שבה היא מוצגת בכל העולם. למרות השתלטות המדיות החברתיות על כל תוכן שיוצא לאור, אף מערכת לא זונחת את דרך המגזין. בעוד שלרשת צריך להיות מחוברים אונליין כדי לספוג את כל המידע שזורם, המגזין מרכז מסה של חומר איכותי לזמן צפייה קצר ואפקטיבי".

"העיסוק שלי בעיצוב גרפי בשילוב עם אופנה היה די ברור מאליו", אומרת חדאד. "חייתי ונשמתי מגזיני אופנה מאז ילדותי. אם כולן מתרגשות לראות פריטים נחשקים או צילומי אופנה מרהיבים, אותי תפס הסדר הוויזואלי של הפריטים המאורגנים על הדף. תמיד תהיתי איך אני יכולה לבצע בעצמי רמות גבוהות כל כך של עיצוב".

לפני שהקימה את Fashion Candy, עיצבה חדאד את מגזין הלייף סטייל Fine&Stylish, שעבר לאחרונה שינויים משמעותיים. עם הידע שצברה בתוך עולם המגזינים, הפרויקט הנוכחי היה מבחינתה מתבקש. "אבל לא זנחתי אפילו לשנייה את התוכן שלשמו מופק המגזין - את הפאשן. התמקצעתי והפכתי להיות כמעט מומחית למותגי אופנה, והיום אני מסוגלת לזהות פריטי מעצבים ולשייך אותם למותג שלהם, בלי לשלוח מבט אל הקרדיט. להסתובב בפריז - בירת האופנה הבלתי מעורערת, זו סוג של חוויה אינטלקטואלית בשבילי. הנשים הפריזאיות מסתובבות עם פריטי מותגים ואני עוברת ומציינת בפני החברות שאיתי שמות של מותגים. להן אין ממש מושג מה אני מקשקשת שם..."

איך הקהל מגיע למגזין שלך? הרי ידוע שקשה לפרסם במגזר הדתי בתחום האופנה.

"האמת היא שיותר מאשר את המגזין, אני מטפחת את דף הפייסבוק שהוקם כדי לקדם אותו, ויש לי משנה מאוד ברורה לגביו (הרבה יחלקו עליי). לשיטתי, פוסטים המכילים לינקים שעליהם צריך ללחוץ כדי להגיע לתוכן העיקרי - נידונים מראש לכישלון. בעולם המהיר הזה, כשהכול עובד בקצב מטורף, אין לאנשים זמן להתיישב לקרוא כתבות. כולנו עסוקים מאוד והצצה לדף הפייסבוק, ובפרט דרך הסמארטפון, היא תמיד תוך כדי משהו. לחיצה על לינק מחייבת המתנה לדף האינטרנט שייטען, ולאף אחד אין באמת סבלנות לזה. אם נושא הכתבה אינו מרתק במיוחד, אין סיכוי שייכנסו לקרוא אותה. לכן אני מגישה את החומר בשיטת האינסטנט - הכתבה כולה נמצאת בפוסט שאני מעלה לדף הפייסבוק. את התוכן אני בוררת בפינצטה: אני מקפידה על כתבות מרתקות, קצרות, ועדיף כאלו שגם יביאו תועלת לקוראות".

כיצד הידע באופנה מתבטא בלבוש שלך?

"אני עושה הפרדה מאוד ברורה בין העבודה ותחומי העניין שלי, לבין איך שאני מבטאת אותם על עצמי והחיים האישיים שלי. לא תראו אותי בלבוש שהוא אזעקת פאשניסטה. מצד שני, זה לגמרי לא שולל הקפדה על לבוש מעודכן מאוד, בדרך כלל קלאסי ועל-זמני".

בשלב זה, חדאד לא רואה הזדמנות לרווחים דרך המגזין האינטרנטי, אבל היא בהחלט מצפה שזה יקרה בעתיד. בינתיים, היא מציעה לכל מי שמעוניינת להכיר את המגזין להצטרף באימייל לרשימת התפוצה ההולכת וגדלה שלו, וזאת, כמובן, ללא תשלום:fashioncandy.mag@gmail.com.