מתי, כיצד ולמה הפכה המידה אפס (34 אירופאית) לנורמה בתעשיית האופנה, כאשר כשני שליש מהנשים בעולם מתרכזות בין המידות 10-14 (44-40 במידות אירופאיות) ונחשבות לבעלות מידות גדולות? על השאלה הזאת מבקשת לענות ג'ני מקווייל, אחת המפיקות של הסרט התיעודי החדש Straight/Curve, שיצא בסתיו הבא. בין מבול הסרטים התיעודיים המפארים את עולם האופנה ואת עבודתם הייחודית של מעצביו, Straight/Curve הוא הראשון שמפנה זרקור לבעיית המידות הבלתי אנושיות שמכתיבה תעשיית האופנה לנשים ברחבי העולם.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
אחת הסיבות ליציאת הסרט דווקא עכשיו, הוא האקלים החברתי והתקשורתי סביב נושא הרזון בעולם האופנה והנשים במידות גדולות, שהגיע זה מכבר לנקודת רתיחה - החל מדוגמניות כמו אשלי גרהאם, דוגמנית הפלאס סייז הראשונה שהופיעה בגיליון בגדי הים של הספורטס אילוסטרייטד, וקנדיס האפין שמופיעה בלוח השנה האחרון של פירלי, ועד למחאת המידות הגדולות בישראל המככבת ברשתות החברתיות ובטוקבקים ברשת, ומיוצגת בין היתר בעמוד הפייסבוק "מלכוד 42". "הסרט מציג את המאבק לשינוי של תעשיית האופנה בדור שלנו", אומרת מקווייל בטריילר של הסרט, שהתפרסם בימים האחרונים. "אנחנו רוצות להעצים נשים לאהוב את הגוף שלהן, לא משנה מה המידה או הצורה שלך, כל עוד את בריאה". הסרט מכריז על עצמו כמחפש לבחון ולהגדיר מחדש את הסטנדרטים של היופי המערבי, כפי שנקבעו על ידי תעשיית האופנה בשני העשורים האחרונים, ואת הקשר בין התקשורת לתעשיית האופנה, וכיצד הראשונה מסייעת לשנייה בחיזוק הסטנדרטים המקובלים ובהנהגת השינויים הנוכחיים. סוכני דוגמנות מדברים בסרט על פתיחת מחלקות מיוחדות לדוגמניות פלאס סייז בסוכנויות, ודוגמניות חושפות את הסאמפלים במידה 0 שמעצבי האופנה מביאים להן בצילומים – מה שבאופן אוטומטי מוציא מהמשוואה כל מודל גוף שאינו עונה להיקפים המצומקים הללו."תעשיית האופנה צריכה להציג את הגיוון הקיים בחברה של ימינו", אמרה ג'סיקה לואיס, ממפיקות הסרט ודוגמנית לשעבר, בשיחה עם מגזין גלאמור. "דור דוגמניות הפלאס סייז העכשווי מוביל הגדרה חלופית למראה האחיד הזה, ומאפשר לנשים קבלה עצמית ואידיאל גוף מציאותי יותר".
"החברה שלנו בבעיה", אומרת בסרט הדוגמנית ליה קלי בת ה-27. "נותנים לנו להבין שאנשים יפים מגיעים רק במידה אפס. אם הם נראים ככה באופן טבעי, זה בסדר, אבל להציג לראווה שזה מודל היופי היחיד, זה לא מציאותי ופוגע בחברה".
מה זה בכלל מידה 0
"מידה אפס" היא לא רק מטאפורה לרזון של דוגמניות. על פי מדרוג המידות האמריקאיות, המידה 0 היא שוות ערך למידה 32 אירופאית. בעולם הדוגמנות לא מדברים במידות אלא בהיקפים, ואל תוך גבולות הגזרה הדקיקה של מידה 0 משתחלות דוגמניות עם היקפים סביב 76-56-81 – שהם קטנים בהרבה מהקלאסיקה המוכרת של 90-60-90. אלו עלולות להיחשב שמנות מדי בעיני קאסטינג דירקטורס מסוימים בתצוגות אופנה, האחראים באופן ישיר על מהפכת הרזון בתעשייה, יד ביד עם המעצבים המייצרים את מידות הסאמפלים לתצוגות, לרוב במידה 34-36 אירופאית.
באחד הקטעים בסרט ״השטן לובשת פראדה״, נכנסים עורך האופנה נייג'ל והמתמחה אנדריאה למקדש הבגדים של המגזין. "אני יכול להבטיח לך", אומר נייג'ל, "אין שום דבר בארון העצום הזה במידה 6 (38 אירופאית). הכול פה במידות סאמפלים - 2 ו-4 (שהן מקבילות למידות 34 ו-3)".
אם מציצים בלוח של מידות בגדי נשים מלפני 15 שנים לערך, מגלים כי המידה 0 כלל לא היתה קיימת בלקסיקון של תעשיית האופנה. המידה הקטנה ביותר היתה 2, שהיתה שוות ערך למידה 32 אירופאית. לדברי קן דוונינג, מנהל מחלקת האופנה של רשת בתי הכלבו נימן מרקוס, הדבר נולד מתוך הצורך לרצות את הלקוחות. בריאיון להוליווד ריפורטר בספטמבר האחרון הוא ציין כי מי שהיתה הראשונה לעצב במידה אפס היתה המעצבת ניקול מילר.
"יום אחד מנהל המכירות שלנו רצה להגדיל את טווח המידות, והתחיל לקרוא למידה 8 מידה 6", סיפרה מילר באותה כתבה. המהלך הזה יצר בעיני לקוחה שהיתה במידה 8 (38 אירופאית) תחושה שהיא במידה קטנה יותר. "בעקבות זאת היינו צריכים להמציא את המידה הקטנה ולהפוך את מידה 2 למידה אפס, שלא היתה אצלנו קודם לכן בקולקציה".
מאז מופיעה המידה 0 במספר מותגים, אבל הגודל האמיתי שלה משתנה מבית אופנה אחד לשני, כך שהמידה 0 בגאפ היא לא בהכרח שוות ערך למידה 0 ב-J.Crew, למשל, שם הגדילו לעשות בעבר ומכרו בגדים במידה טריפל 0. באופן הזה מוכרת תעשיית האופנה לנשים אשליה שהן רזות יותר, כי מי לא רוצה להיות מידה 0 או מידה 4 כשהיא עומדת בקופה.
על פי הטריילר, אחת ממסקנות הסרט היא כי עדיין יש מקום גדול לשינוי. אנחנו עדים לתקופה של תמורות במודל היופי, עם חיזוקים משלל מושכים בחוטים, ביניהם עורכות מגזינים כמו פרנקה סוזאני מווג איטליה, חברות אופנה בולטות כמו H&M ו-aerie, וסוכנות הדוגמנות JAG, שלא מציגה נתונים על היקפי המיוצגות בסוכנות על גבי הקארדים שלהן, אלא רק פנים של נשים יפות בשלל מידות. אולם עוד ארוכה הדרך עד לשינוי של ממש בתפישה החברתית שקובעה.
"יש בנות צעירות רבות שמרגישות ממש רע עם עצמן בגלל התמונות שהתעשייה מציגה במשך שנים על גבי שנים", אומרת בסרט דוגמנית הפלאס סייז ג'ני ראנק, שהתפרסמה כשהופיעה בשנת 2013 בקמפיין בגדי ים של חברת H&M. "גם אני חייתי דרך הדימוי הזה, ועכשיו אני במקום שבו אני חלק מהתעשייה, ויכולה גם להיות חלק מהפתרון". ראנק מסבירה שכאשר היא הגיעה לראשונה לניו יורק, היא היתה הרבה מעל למידה הסטנדרטית של דוגמניות בתעשיית האופנה, אבל הבינה שיש לה מקום ונלחמה לקבל אותו.
אחת הסוגיות המעניינות בסרט היא שאלת צמצום ההיקפים של המידות על ידי בתי האופנה והרשתות. "יש הרבה מותגים שמפחדים שנשים מלאות ילבשו את הבגדים שלהם", אומרת מעצבת האופנה מייגן אוקונור. לורן צ'אן, עורכת במגזין גלאמור מוסיפה: "יש דרישה מלקוחות לראות דוגמניות פלאס סייז במגזינים, ויש גם דוגמניות פלאס סייז שאנחנו יכולים לצלם. הבעיה מתחילה בבי האופנה, שמייצרים את הדגמים לצילום במידות סאמפלים שלא עולות על הדוגמניות".
