בגיל 46 הבין מעצב בגדי הים סילביאן אימברג כי תהילה היא לא מילה גסה. עם מוניטין של למעלה מ-20 שנה בתחום, מתוכן עשור תחת המותג הנושא את שמו, החליט אימברג שיש לו במה להשוויץ, והפיק תצוגת אופנה ראשונה בישראל, שהתקיימה לאחרונה על שפת הבריכה של מלון ריץ בהרצליה.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
עד לפני חמישה חודשים מרבית הפעילות של אימברג היתה מעבר לים, והתצוגה בישראל ביקשה לתמוך בחנות שפתח בקניון ארנה בהרצליה. זו מצטרפת לחנות שהוא מחזיק במרינה ביי בסינגפור, בבעלותו של שלדון אדלסון - קומפלקס מרהיב של בית מלון, מרכז קניות ואיך לא - קזינו; ובנקודות מכירה נוספות בעולם, ביניהן בבתי הכלבו צום במוסקבה, טאקאשימיה בטוקיו וערים נוספות על הגלובוס.
במפעל שלו ברחוב יד חרוצים בתל אביב, שם ממוקם גם השואו רום של החברה והמתפרה ששולחת לכל העולם בגדי ים Made in Israel, אימברג מרגיש נינוח לאחר שהשלים את קולקציית הקרוז ל-2016, שתיכנס לחנויות בעולם בסתיו הקרוב. בנוסף, הוא פועל במרץ, לדבריו, על הכנת בגדי הים לתחרות "מיס יוניברס" שתתקיים באוקטובר הקרוב בסינגפור, לאחר שהלביש זה מכבר בדגמיו את מתמודדות בתחרות מיס אירופה לשנת 2015.
עם רזומה כה מפואר, קשה שלא לתהות איך זה שסילביאן אימברג לא הפך לאימפריית בגדי ים מקומית, ולשם המוכר בישראל כגאווה לאומית, בדומה לשמות כמו גדעון אוברזון וגוטקס?
נועז, סקסי, צבעוני ויקר
הרבה לפני שאימברג הבין שיש לו קלף חזק כמעצב בגדי ים, הוא פעל כיצרן בגדי ים תחת שם החברה "לגוף", וייצר פריטים תחת "פרייבט לייבל" לבתי כלבו כמו מדלן בגרמניה וגאלרי לאפייט בצרפת. הוא מספר כי בתערוכות שהציג הבין שכדי להצליח עליו לפתח אישיות אופנתית, ולכן החליט לעבור לעצב תחת שמו.
"רציתי לעשות מיתוג לחברה שלנו, מתוך הבנה שאין לי שום עניין לקדם מותג עם שם אחר", הוא מספר. "מה הניע אותי לעשות את זה דווקא ב-2005? השאלה היא למה לא עשיתי את זה קודם. זה כמו לצייר ציור שמן ולחתום בשם אחר, או לכתוב ספר בפסבדונים. עשיתי טעות שלא עשיתי את זה עשור קודם".
אל עולם בגדי הים הגיע לאחר שהשלים לימודי משחק בבית צבי. הימים היו שנות ה-80, בהן שלט בכיפה התרבותית הערוץ הראשון. אימברג התברג במספר הפקות, אבל מאחורי הקלעים הבין את כוחן של תלבושות. "הוקסמתי מהטרנספורמציה שעובר בן אדם על ידי שינוי הבגד", הוא אומר ופוער את עיניו הכחולות הגדולות. "אתה לוקח ילדה טובה, שחקנית, ומלביש אותה כמו זונה - היא תתנהג כמו זונה. זה חוזר לשאלה האם האדם עושה את התלבושת, או שהתלבושת עושה את האדם. אין לי ספק שביגוד משפיע עליך. אם תשים על עצמך חליפה של הוגו בוס, אתה תשב אחרת, אולי תחזיק את ספל הקפה אחרת".
מתוך שלל ענפי האופנה, היה זה תחום בגדי הים שקרץ אליו ראשון. "הייתי פרחח, תמיד היו בחורות יפות לידי", הוא מסביר בחיוך את המשיכה שלו לתחום, אבל ממהר להסביר כי התחום שבחר קשה שבעתיים מעיצוב אופנה. "בבגדי ים יש את המהות של בגד. בגלל שזה פריט מאוד קטן, אתה צריך להוציא את הלקוחה מקסימום מדהימה במינימום בד", הוא אומר.
בשואו רום הצנוע שלו בתל אביב תלויות הסדרות החדשות שהציג בתצוגה בריץ, המשקפות את שפתו העיצובית: נועז, סקסי, צבעוני. חזיית ביקיני לבנה בסריגת קרושה עם פרנזים, הדפסי זברה בשחור-לבן משולבים בהדפס פרחים צבעוני, עבודות יד של פרחים המשולבות בחזיית משולשים - אלה רק חלק מהדגמים הרבים שהוא משווק בארץ ובחו"ל. המחיר: יקר. הלקוחות בחו"ל משלמות בין 200 ל-1,200 דולר לדגם, ובארץ מחירו של סט ביקיני מתחיל ב-1,250 שקל. בהחלט לא לכל כיס.
"אני מאוד יקר", הוא מודה בלי להתנצל. "אני חושב שמחיר של 1,700 שקל לסט ביקיני עם פרחים הוא מחיר ראוי. אני מייצר בעצמי ומחליט לאיזה קהל אני פונה".
כמה לקוחות יש בארץ שיוציאו 1,250 שקל לביקיני?
"יש. אבל אל תחשוב שהן לא מתווכחות על המחיר. גם בברברי בכיכר מתווכחים. הבעיה בשוק הישראלי היא שהוא קטן וצפוף מאוד, לכן לקוחות מרשות לעצמן להתווכח על מחיר, כי מגיע להן, כמו בטיסת השוקולד של ישראייר".
יש שוק יוקרה של בגדי ים בישראל: אוברזון שחזר לאחרונה עם קו הנושא את שמו, גוטקס שהיו בעבר ההוט קוטור של בגדי הים העולמיים. איפה אתה ממוקם על המפה הזאת?
"המותג של אוברזון שייך לחברת זקי בטורקיה שמייצרת אותו. להגיד לך שזה מצליח? אני לא יודע. גוטקס כבר מזמן לא עושים בגדי ים יוקרתיים, וחבל שהפסיקו. היתה להם מעצבת טובה, מולי גראד, והיא כבר לא שם. כשיהודית (גוטליב, שהלכה לעולמה ב-2003, א"י) היתה בחיים ניסו להפוך אותו למותג עם קו משקפיים והלבשה. זה יכול היה להיות האיב סאן לורן שלנו, היום זה לא המצב".
הוא בהחלט היה במעמד של סאן לורן.
"אז למה לא שמרו על המורשת היוקרתית שלו? היו שני מותגים ישראליים בעולם: גוטקס ועוזי. לטעמי, היוקרה של שניהם ירדה".
מגדעון אוברזון נמסר בתגובה: "המותג אוברזון שייך למעצב גדעון אוברזון ולא לזקי. חברת זקי, כמו חברות נוספות, מייצרות את קו בגדי הים של גדעון אוברזון. הקו הזה לא מגיע לארץ, למעט בבוטיק אוברזון בגורדון שבתל אביב, מפני שכל השוק המקומי עובד על בסיס קונסיגנציה ואוברזון איננו מעוניין לעבוד בשיטה זו. הזמנות למותג מארצות הברית, ספרד ורוסיה, שהם השווקים העיקריים, גדלו השנה ב-25 אחוז. אוברזון משתתף בתערוכות בגדי הים החשובות בעולם בביתנים מושקעים. התערוכה הקרובה תיערך במיאמי".
מחברת גוטקס נמסר בתגובה: "גוטקס הינה קבוצת בגדי הים השנייה בגודלה בעולם, ומותג בגדי הים המוכר ובעל המודעות הגבוהה ביותר בארץ ובעולם. החברה מייצרת מספר מגוון של מותגים – מותגי יוקרה, מותגי פרימיום, בגדי ים מחטבים ועוד. בגדי הים היוקרתיים של החברה זוכים לפרסום רב על שערי המגזינים היוקרתיים בעולם. אנו בגוטקס מציעים מגוון רחב של מוצרים לכל הגילאים והמידות, וכל זאת ברמה הגבוהה ביותר ועם דגש על אופנתיות, חדשנות וטכנולוגיה. החברה משווקת את בגדי הים בלמעלה מ-60 מדינות ובחנויות יוקרה כגון הרודס בלונדון, סאקס ובלומינגדיילס בארה"ב, ומביאה כבוד רב למדינת ישראל בעולם".
את אשתו הכיר כדוגמנית, והיום בתם מדגמנת עבורו
מלבד המתחרים, לאימברג יש בטן מלאה גם על הלקוחות שלו. לא על כולן, כמובן, רק אלה שלא מקשיבות לעצותיו בענייני לבוש. "אני לא מעצב - אני משנה תפישות חשיבה של אנשים", הוא אומר ומדגים: "ל-90 אחוז מהלקוחות אין מושג מה מתאים להן. יש נשים בנות 48 ו-55 שרוצות ביקיני, וזה לא נראה טוב. יכול להיות שהן התרגלו ללבוש חזיית סטרפלס שדורשת חזה מוצק ועומד, אבל לפעמים החזה יורד וחזיית סטרפלס מצ'קמקת את החזה. זה מכוער! אז אני בא ומסביר להן שהן צריכות חזייה עם ברזלים ופוש-אפ, והן מסרבות. אותה לקוחה תעדיף את הסטרפלס שמצ'קמק לה את החזה. אז זה חוסר ידע? או חוסר מודעות עצמית?"
יש הבדל בין הלקוחה הישראלית לבין לקוחות בחו"ל?
"בכל מקום אוהבים משהו אחר. הישראליות אוהבות הכול וצבעוני. ביפן, למשל, הלקוחות אוהבות מחשוף עמוק. יש להן חזה קטן. מצד שני הן אוהבות שאתה מכסה להן את הישבן. בסינגפור לא קונים בגדי ים אדומים, כי זה מזכיר להן את סין; לגרמניות והולנדיות יש טורסו ארוך, אז הן מעדיפות גזרה עם רגל גבוהה. בארצות הברית אתה יכול לראות את השינויים על פי מדינות ואזורים: בטקסס הן מעדיפות ביקיני, ובניו יורק בגד ים שלם".
ונשות הרצליה פיתוח מעדיפות לרכוש יוקרה?
"תתפלא, יש לא מעט נשים בהרצליה פיתוח שקונות ב-H&M. אני מאמין שאני יכול להוציא אותן הרבה יותר טוב, אבל זה עניין של טעם אישי".
המותג של אימברג הוא עסק משפחתי, אותו הוא חולק עם אשתו שרון, האחראית על השיווק. היא הגיעה כדוגמנית לאודישן לצילומים אצל אימברג, והשניים התאהבו ונישאו. לזוג אימברג שתי בנות, מריאל ומילן שעשתה את צעדיה הראשונים בדוגמנות בתצוגת האופנה של אבא. "היא עשתה את זה כי ביקשתי", הוא אומר בגאווה. "אבל היא לא רוצה להיות דוגמנית, כי היא לא רואה בזה עתיד. היא רוצה ללמוד רפואה. אני חושב שדוגמנות זה כסף קל, אז אני לא מבין את ההתנגדות שלה".
אתה האבא הראשון שאני פוגש שמעודד את הבת שלו להיות דוגמנית. זה תחום עם סטיגמה של הטרדות מיניות, הפרעות אכילה וסמים.
"כן, יש צלמים שמנסים, אבל אפשר להגיד לא. דוגמנות זה אחרת ממשחק, כי אני מאמין שכדי לקבל תפקיד בהוליווד צריך לעבור דרך מיטות של במאים".
אתה באמת מאמין בזה?
"כן, בוודאות. אבל לא בוחרים בך כדוגמנית לקמפיין של ראלף לורן בגלל שנכנסת עם מעצב כזה או אחר למיטה, שרובם מעדיפים גברים. מצד שני, היא עוד צעירה. מה אתה יודע על עצמך בגיל 15 וחצי?"
