המיקום
דירת הגג של מעצב האופנה ושמלות הכלה אלון ליבנה במרכז תל אביב, בה הוא מתגורר יחד עם בן זוגו, האדריכל גיל איילון, ושלושה חתולים. קומת הכניסה מורכבת מסלון רחב ידיים המחובר אל מטבח מאובזר וחדר עבודה גדול. חדר השינה ממוקם בקומה השנייה, מוקף בצמחייה ובנוף פנורמי של גגות תל אביב.
המארח
מעצב האופנה אלון ליבנה, 29, ממעצבי שמלות הכלה והערב הבולטים בישראל, הפועל מסטודיו בנווה צדק בתל אביב. ליבנה, שהתפרסם בתוכנית הריאליטי "פרויקט מסלול", מינף את זכייתו בתוכנית לכדי קריירה מצליחה בארץ ובעולם, ובשנתיים האחרונות הציג בשבוע האופנה בניו יורק והלביש את מיטב הסלבריטאיות הבינלאומיות, ביניהן ליידי גאגא, ביונסה וקים קרדשיאן.
האורחים
פנינה טורנה, מעצבת שמלות כלה, מהוותיקות בתחום בישראל, הפועלת מזה עשור גם בשוק האמריקאי בהצלחה רבה.
מיקי בוגנים, מעצב השיער והמאפר הנודע בישראל, שהפך עם השנים לסלב בפני עצמו.
קרן וולף, מעצבת אביזרים ותכשיטים, שעיצוביה הפכו לשם דבר בקרב כלות בישראל.
אוהד איתן נורי, מייסד יריד "כלות חכמות", המאפשר לרכוש שמלות כלה של מעצבים במחירים חסרי תקדים.
מור סילבר, מגישת טלוויזיה ואושיית אינסטגרם שמתכוננת בימים אלה לחתונתה שתתקיים בסתיו.
ענבל פרגר, עורכת האופנה של Xnet.
איתי יעקב, עיתונאי אופנה ב-Xnet.
על השולחן
ארוחת שבועות חגיגית ומפנקת שהכין השף אמיר קרונברג ממסעדת גדרה 26. בתפריט: פילה סלמון, פילה מוסר ים, סלט ירוק עם כדורי גבינה, ריזוטו מושלם עם ירקות ועוד. על כל אלה נוספו מאפה פילו וגבינות מעשה ידיה של קרן וולף, שהתגלתה כבשלנית מובחרת, ולקינוח שתי עוגות גבינה, קערת גלידה ומוס שוקולד שעליו טרחה המאסטר שפית פנינה טורנה.
חוקי המשחק
כל אחד מהנוכחים סביב השולחן התבקש להכין שאלה לאחד האורחים. האורח אליו הופנתה השאלה משיב ושואל את השאלה הבאה לדיון. לשמחתנו, הפעם המוזמנים שמרו על סדר מופתי.
עוד מפגשי פסגה של ענף האופנה
- עושים סדר באופנה הישראלית: "לממשלה אין עניין בקידום עיצוב"
- תעשיית הדוגמנות חוגגת עצמאות בדיון סוער: על האש - היופי הישראלי
מור סילבר שואלת את פנינה טורנה
כשהתחלתי את דרכי בתעשייה, בחרתי ללכת לתוכנית הדוקו-ריאליטי "עושים את TLV". גם אלון התפרסם דרך "פרויקט מסלול". את הופעת בשנים האחרונות ב"האח הגדול VIP" וב"מאסטר שף VIP". האם הלכת לטלוויזיה בשביל החוויה או כדי לזכות בחשיפה רחבה ללקוחות פוטנציאליות?
פנינה טורנה: "אני לא יודעת אם ראית 'האח הגדול', אבל לא היתה פעם אחת שדיברתי על המקצוע שלי. אני הולכת לתוכניות האלה כדי לשכוח. זה החופש שלי. אני עובדת כמו חמור ונהנית מכל רגע, אבל החודש שבו הייתי סגורה בבית 'האח הגדול' היה עבורי בריחה מהמציאות. לשאלתך, זה לא הביא לי לקוחה אחת".
ענבל פרגר: "זה אולי לא הביא לקוחות באופן ישיר, אבל אין ספק שהחשיפה הטלוויזיונית בפריים טיים מעלה את המודעות למותג שלך בטווח הארוך".
פנינה טורנה: "המטרה שלי לא היתה להתפרסם. לפעמים זה רק יכול לעשות לך נזק".
מור סילבר: "ואם זה היה ריאליטי של שמלות כלה?"
פנינה טורנה: "אני משתתפת באופן קבוע בתוכנית הריאליטי Say Yes to the Dress שמשודרת בארצות הברית ופרק נוסף איתי ישודר בסוף החודש. הייעוד שלי הוא אופנה, אבל בנשמתי אני שחקנית".
איתי יעקב: "היית מוכנה לעזוב הכול לטובת תפקיד בהוליווד שדורש ממך להיות ארבעה חודשים על סט צילומים?"
פנינה טורנה: "לפני חודש חתמתי עם סוכן שחקנים בהוליווד. אני לא מוכנה לעזוב את העולם הזה בלי תפקיד גדול בסרט".
פנינה טורנה שואלת את מיקי בוגנים
מיקי, התחלנו יחד את הקריירה בענף הכלות, ומאז רוב האנשים שעבדו איתנו, גם הגדולים והטייקונים, כבר אינם בתחום. זה תחום קשה ושוחק. איך אתה מסביר את זה שנשארת שם מוביל לאורך כל השנים הללו? מה הסוד שלך?
מיקי בוגנים: "פחד, אובססיביות, תחרותיות, בור מאוד גדול של חוסר ביטחון שניתבתי אותו למקום של יצירה, ותשוקה לעשות כל בוקר את מה שאני אוהב. אנשים שבאו בגדול ונמחקו הם בעיקר כאלה שהתעסקו בגימיקים. מה שהחזיק אותי המון שנים בין הטובים, זה החיבוק של עולם האופנה. הבסיס שלי היה ניסיון בכלות, לעבור לאופנה, ואז להביא את האופנה לתחום הכלות. בתחום הזה, מי שלא ממציא את עצמו מחדש או מדביק את הקצב עם עולם האופנה, נעצר".
ענבל פרגר: "ואיפה הלב שלך נמצא, באופנה או בכלות?"
מיקי בוגנים: "תמיד מאוד אהבתי לעשות כלות ונשארתי נאמן לאמת שלי. אני לא מתכחש לפוטנציאל העסקי שיש בתחום, כי לצערי הרב אנחנו חיים במדינה שבה אנשים לא קונים בגדי מעצבים, אבל עושים חתונות בחוסר פרופורציה כלכלי. לכן אתה חייב ללמוד להכיל את הכלה הישראלית, שהיא הכלה הכי קשה בעולם".
פנינה טורנה: "הכלות בישראל הן אכן הכי קשות, כי הן עושות חתונות שחורגות מעבר לאמצעים הכלכליים שלהן. היו מקרים בקריירה של כולנו שאחרי החתונה באו כלות והקימו סקנדל על משהו שלא היה ולא נברא, רק כדי להוציא חזרה את הכסף. זה עניין של מנטליות: למה לעשות משהו מעבר ליכולות שלך, אם זה מביא אותך להתנהג בצורה שלא הולמת את המעמד של החתונה? זה קשור לתרבות המקומית, אנשים חיים כאן מעבר ליכולת שלהם".
קרן וולף: "מיקי, יש לך כוח ויכולת להכיל את הכלות. זה כמו טיפול פסיכולוגי. הן קונות חוויה, את מיקי בוגנים שנמצא איתן יחד בהתמוטטות הנפשית".
מיקי בוגנים: "היום אני עובד יותר קשה מפעם, וגם הרבה יותר נהנה. אני מעורב איתן בכל התהליך – מהשמלה ועד הצלם. סוד ההצלחה הוא לתת שירות מכל הלב. קמו המון אנשים מוכשרים בתעשייה, אבל היכולת להכיל ולזהות ניואנסים בשנייה, וגם את החרדה של הכלה – זה הדבר הכי חשוב".
מיקי בוגנים שואל את אוהד איתן נורי
במשך שנים הרמתי גבה לא פעם על היריד שלך. הייתי ציני כלפי הז'אנר הזה של שמלות כלה בהנחה. מצד שני, אני לא מתווכח עם הצלחות. והשאלה שלי היא מדוע קראת ליריד "כלה חכמה"?
אוהד איתן נורי: "את השם נתנה היחצנית שלי דאז, ולקראת היריד השני רציתי להחליף אותו והוחלט שלא. השם 'כלה חכמה' פונה לכלה שמבינה שהיא יכולה להשיג את הטופ-דיזיינר בחמישים אחוז הנחה ולא להוציא על שמלה 30 אלף שקל".
מיקי בוגנים: "האם כלה שקונה שמלה ב-30 אלף שקל היא טיפשה?"
מור סילבר: "אני חושבת שכן. זה עדיין ערב אחד, כמה שעות בסך הכול, וצריך פרופורציה".
מיקי בוגנים: "ואת זה אומרת מישהי שעונדת שעון של שופארד!"
מור סילבר: "קיבלתי אותו במתנה. בחיים לא הייתי קונה לעצמי שעון במחיר כזה".
פנינה טורנה: "כאחת המעצבות היקרות בארץ, מכרתי לאורך השנים שמלות שאני מתביישת להגיד את הסכום שלהן. אבל לאמנות אין מחיר והיופי בעיני המתבונן. אם יש כלה שמוכנה לשלם, וזה החלום שלה ויש לה את האמצעים, השמיים הם הגבול. היום ישנה מגמה בעולם כולו לקנות שמלות זולות, גם בקרב כלות עם תקציב גדול שיכולות להרשות לעצמן כל שמלה שבעולם".
ענבל פרגר: "הרעיון הוא לא לנקר עיניים או פשוט לחסוך בהוצאות?"
פנינה טורנה: "הרעיון הוא לחסוך במחיר השמלה. כנראה שהתמחור הגיע לנקודה גבוהה מדי. גם בקליינפלד יש סאמפל סייל של 50 אחוז".
אלון ליבנה: "אבל זאת לא שמלה חדשה, זה סאמפל שכבר מדדו אותו".
אוהד איתן נורי: "נכון, אבל במקום שהיא תעלה אבק בסטודיו של המעצב, הן מגיעות ליריד ונמכרות במחיר של 3,000 שקל לשמלה".
מיקי בוגנים: "אני מאמין שהשינוי הזה נולד כתוצאה מהרשתות החברתיות. כלות אומרות לעצמן, למה שאני אלך למיקי בוגנים ואשאיר אצלו עשרת אלפים שקל, כשבאינסטגרם היא רואה מאפרות מדהימות עם הוכחות ומחיר זול יותר. הדרך לנצח את זה היא להפוך להיות יותר יקר ולשמור על הרמה והשירות. אם אלון ופנינה ייקחו על שמלת כלה 8,000 שקל, מה שנראה למור הגיוני, הם לא יוכלו להחזיק את הסטודיו, את העובדים ואת החומרים המעולים. אנשים חושבים שמיקי בוגנים יקר כי בא לו. זה לא נכון. אנחנו משתמשים במייק-אפ הטוב ביותר ובתוספות שיער חדשניות".
מור סילבר: "והוא גם מעלה תמונה של הכלות לאינסטגרם שלו, וזה הכי שווה".
אוהד איתן נורי שואל את קרן וולף
את עושה היום צעדים ראשונים בשוק העולמי. האם הצעד הבא שלך הוא לכבוש את כלות ניו יורק?
קרן וולף: "אני עושה את צעדיי בקטן ובזהירות. זה מאוד גדול ומתעתע מה שקורה שם, אבל לא על הכול אני יכולה לדבר. עשיתי שיתופי פעולה עם המעצבות גליה להב וענבל דרור, שקיבלו הדים מטורפים. ארבעה ימים בניו יורק הם שווי ערך לעבודה של ארבע שנים כאן. אני מנסה ללמוד מהטעויות, כי צריך לעשות טעויות בדרך, ואני רוצה לעשות את זה בדרכי. גם ביפן יש התלהבות, אבל כמו שזה יכול לקרות, זה גם יכול לא לקרות. כך או כך, אני מרגישה שיש לי בשורה חדשה לספר לעולם".
ענבל פרגר: "את רואה את הישראליות שלך כיתרון בשוק הכלות בניו יורק?"
קרן וולף: "לא. שם המשפחה שלי הוא וולף, והוא עובד הכי טוב כי הוא לא מזוהה עם ישראליות. אני לא 'מייד אין תל אביב' או 'מייד אין יזראל'. רק קרן וולף".
פנינה טורנה: "כשאנחנו עשינו את הפריצה לחו"ל, לפני עשור, הישראליות לא עבדה לטובתנו. פתחו עלינו עיניים ונחשבנו למשהו פחות אנין. כשהגעתי לארצות הברית בפעם הראשונה, עם השמלות הכי סקסיות שהיו, חשבתי שאני באה לכבוש את ניו יורק. כשהגעתי לקליינפלד הסתכלו על השמלות שלי ואמרו לי: 'דיס איז נוט פור אס'. אפילו כוס מים לא הציעו לי. במטוס חזרה, אז עוד ישבתי באקונומי, בכיתי כל הדרך. אבל לא הרפיתי, רציתי לכבוש את אמריקה. הבנתי מה יש להם בקולקציה, מה חסר, ועשיתי את מה שבאמצע. וזה הצליח. היום חדרו לשוק קבוצה של מעצבים ישראלים, ומדברים עליהם כסצנה צעירה ומובילה. אני תמיד מספרת בראיונות בחו"ל שישראל זאת לא רק תעשייה של נשק, אלא תעשייה של יופי ושל שמלות כלה".
אלון ליבנה: "יש כאן המון מעצבים מוכשרים, ואני משתייך לקבוצה של מעצבים שהגיעה לתחום הכלות במקרה. לא תכננתי להפוך למעצב שמלות כלה. היתה לי נישה של שמלות כלה 'וואן אוף א-קיינד', ותוך שלושה חודשים זה נחטף והסוף ידוע. ההצלחה של מעצבים ישראלים בניו יורק היא כי הם הגיעו מאופנה, והביאו את האופנה לעולם הכלות. הם לא מעצבי שמלות כלה פרופר".
פנינה טורנה: "ענבל דרור וברטה הן מעצבות שהגיעו מאופנה?"
אלון ליבנה: "ענבל דרור תמיד עשתה שמלות כלה, אבל לא עליהן אני מדבר. אני מדבר על מעצבי שמלות כלה שעושים אופנה, כמו ליהי הוד".
קרן וולף שואלת את ענבל פרגר ואיתי יעקב
בארצות הברית יש ווליום תקשורתי גדול: מגזינים בלי סוף, בלוגים, תוכניות טלוויזיה, ובישראל איכשהו זה נגמר ב-myday , קטלוג מתחתנים, ומה לבשה יאנה יוסף לחתונה, כלומר רכילות. מדוע יש פה הפרדה כל כך חדה בין אופנה לשמלות כלה?
ענבל פרגר: "המדיה שמסקרת את תחום הכלות בישראל היא פרופורציונלית לגודל המדינה ולכמות הקהל הפוטנציאלי. אנחנו מדינה מאוד קטנה, ומי שמתעניין בתחום שמלות הכלה פה זה קהל של מתחתנות לעתיד, שזה קהל מצומצם הרבה יותר. מישהי שהחתונה שלה כבר מאחוריה לא תתעניין בתכנים האלה, כך שמהבחינה הזאת, יש כאן די והותר מדיה ייעודית לתחום, מה גם שענף הכלות זוכה לסיקור גם בעיתונות האופנה, בשל מרכזיות השמלה באירוע".
פנינה טורנה: "יש 30 אלף חתונות בישראל בשנה, כש-75 אחוז מהן זה חתונות של חרדים וערבים".
ענבל פרגר: "מצד שני, אנחנו עדיין מתכנסים לארוחת ערב סביב נושא הכלות, שתפורסם בערוץ אופנה. היום לכלה יש מודעות לאופנה והיא מחפשת לעדכן את המראה שלה דרך אופנה ולא בהכרח דרך מגזינים ייעודיים לתחום החתונות. ובינינו, קרן, כמה מגמות כבר יש בתחום הזה. הרי כולנו יודעים ששמלת כלה מנצחת היא על-זמנית, ולא תלוית טרנד זמני זה או אחר. מה שמצליח – מצליח, וזה לא משנה אם זו השמלה הכי חדשה ומעודכנת, או השמלה שויוי בלאיש עיצב למלאני פרס לפני עשור, והיא עדיין נראית כמו כליל השלמות. אני בטוחה שכל אחד מהיושבים בשולחן יודע מה האפקט של לעצב שמלה או לעשות איפור-שיער לכלה מפורסמת. כולנו יודעים שהמאסות הגדולות של הכלות מחפשות את אנשי המקצוע שהן גילו דווקא במדורי הרכילות. מור סילבר יכולה לספר לכם כמה אנשי מקצוע מחזרים אחריה מאז שנודע שהיא מתחתנת".
מור סילבר: "אני מרגישה שהתעשייה מצפה ממני להמציא את עצמי מחדש. מתקשרות אליי יחצניות שמנסות לדחוף לי שמלות כלה, ומעצבים שמוכנים לשלם לי בתמורה לשמלה שיעצבו עבורי. בשבועיים מאז שהתארסתי, התבלבלתי מאיך שהמערכת עובדת".
מיקי בוגנים: "זו חרב פיפיות".
איתי יעקב: "למה?"
מיקי בוגנים: "כי זו יכולה להיות גם מכה. במשך השנים זכיתי לעבוד עם הרבה כלות מפורסמות, כמו סיגל שחמון, מלי לוי, אור גרוסמן, הרשימה ארוכה. אבל כשאתה עובד עם כוכבת, כמו שאוהבים אותה – אפשר גם לא לאהוב אותה. והרבה פעמים דברים שאתה עושה להן נזכרים לשנים ארוכות תחת שמך, גם אם הם כבר יצאו מהאופנה, כמו הצללית בצבע תכלת שעשיתי לאילנית לוי, שהיתה אז מאוד אופנתית, והיום פחות".
איתי יעקב: "גם חברתך הטובה בר רפאלי עומדת להתחתן. כבר הוזעקת לתפקיד מעצב השיער והמאפר של הכלה המפורסמת ביותר בישראל?"
מיקי בוגנים: "בר רפאלי היא קודם כל חברה שלי, ורק אחר כך היא עושה אצלי גוונים. אני מאוד שמח בקשר החברי שלנו, אבל אני לעולם לא אעמיד את החברות שלנו במבחן החתונה שלה. יש עוד הרבה מעצבי שיער שהיא עובדת איתם, וזכות הבחירה הסופית היא שלה".
אלון ליבנה: "מור, מתוקה, עיצבתי את שמלות הכלה של מרינה מקסימיליאן, שירי מימון, קרין מגריזו, ולאף אחת מהן לא פניתי מיוזמתי. אני חושב שכל כלה צריכה לעשות מחקר שוק ולמצוא את המעצב שהיא עצמה אוהבת וסומכת עליו".
מיקי בוגנים: "אם היית שואלת אותי מה העצה הכי טובה שיש לי לתת לך, אז אני מציע לך לעצור רגע. לא הכול זה עבודה, אינסטגרם ויחסי ציבור. תבחרי מעצב שאת מתחברת לעיצובים שלו, ולא כי קיבלת הצעה בחינם. גם אני התפתיתי לעשות שיתופי פעולה שלא אהבתי, ובסוף זה עבד לרעתי. הכי חשוב זה להישאר נאמן לעצמך".
איתי יעקב שואל את אלון ליבנה ופנינה טורנה
כמעט בכל ראיון עם מעצב ישראלי עולה סוגיית הקושי להתפרנס בארץ מהאופנה וחוסר התקצוב והתמיכה מהמדינה. מהצד, נראה כי הכסף הגדול נמצא בשמלות כלה – שעולות הרבה יותר, ומדובר במחירים להשכרה. האם אתם מתחברים למצוקה שחווה ענף העיצוב הישראלי?
פנינה טורנה: "אי אפשר לעשות כסף בישראל. אם לא היה לי שותף עסקי, בעלי דודי לבנשטיין, שיודע לנהל עם יד על הדופק, ואם לא הייתי יוצאת לחו"ל – לא הייתי שורדת. לא ניתן לעשות כסף בארץ, ואני חותמת על זה בדמי. עלות העבודה פר שעה בישראל היא בין היקרות בעולם. מי שהולך עם הרבה רעש ופוזה, מתרסק באותו רעש ובאותה עוצמה. זאת מדינה שקשה לשרוד בה אם אתה משלם את המיסים שלך כמו שצריך ואתה לא מעוניין למצוא את עצמך באזיקים באמצע הלילה. אני לא אומרת אולי, או למי שיש מזל. לא ניתן באופן ודאי".
אוהד איתן נורי: "אולי מעצבים כמו דני מזרחי לא שרדו בפסגה כי הם הפכו ללא רלוונטיים?"
פנינה טורנה: "נשמה יפה, לדני מזרחי תמיד היו ויהיו את הכלות שלו. אני מעריצה אותו שהוא יכול לשבת על הברכיים ולסדר להן את המכפלת. יש לו את השירות הכי טוב בשוק. אני לא עושה להן מכפלות ולא נמצאת במדידות, כי יש לי נפש רגישה ולא מתאים לי כל האחיות המשוגעות והמשפחה על הראש. אני לא אשכח שאחות אחת ירדה לי לנשמה. ניסיתי להיות נחמדה, ובקיצור, היא אמרה לי: 'אם אני אתחתן, בחיים אני לא אעשה אצלך שמלת כלה'. היא היתה בת 40 ומשהו, והסתובבתי אליה ואמרתי: 'ומי ירצה להתחתן עם אחת כמוך?'. באותו רגע הבנתי לאן הגעתי, וקבעתי פגישה עם פסיכולוגית. מאותו יום אני לא נמצאת במדידות, אלא אם כן זה עיצוב אישי ואני בוחרת את הכלה כדי לעשות לה את השמלה. החיים שלי יקרים לי מכל, ואם זה לא מתחבר אליי מבחינה אנרגטית אז אין מצב".
מיקי בוגנים: "כמו שעולים, יש הרבה שנופלים. גם אלון וגם פנינה וגם מעצבים אחרים פונים לחו"ל כדי להתפרנס. אם אלון היה צריך להסתמך על השוק המקומי, הוא לא היה מצליח".
אלון ליבנה: "אני יכול לענות בצורה מדויקת כי אני ורסטילי: מעצב שמלות כלה ואופנה. מהר מאוד הבנתי שבאופנה לא נמצאת הפרנסה שלי. כמה בנות כבר מוכנות לשלם 50 אלף שקל לשמלה? והסיבה שזה עולה 50 אלף שקל זה לא כי בא לי, אלא כי זה תפור ורקום ביד, החומרים יקרים ויש שעות ארוכות של תפירה. שמלות כלה זה מין מקום ביניים שגם ניתן להשקיע בחומרים, לעשות תפירה עילית, ועדיין להרוויח. כל בחורה ישראלית תעדיף ללכת לכיכר המדינה ולשלם 7,000 שקל על שמלה של ז'יבנשי, מאשר על מעצב ישראלי באותו מחיר".
פנינה טורנה: "לכן בחודש הבא אני הולכת להשיק קו חדש של שמלות ב-5,000 שקל. זאת שמלה לפי מידות מהקולב. אני, האמת, מעדיפה שהן יקנו את השמלות. אני אפילו מציעה לקחת במתנה, אבל הן לא רוצות".
אלון ליבנה שואל את ענבל פרגר ואיתי יעקב
אתם עדים לטרנספורמציה שעובר שוק האופנה בישראל לאורך השנים. היום שוק הכלות תופס נתח והרבה מעצבים עושים שמלות כלה. מה לדעתכם השלב הבא?
ענבל פרגר: "מעצבי אופנה שיצליחו הם מעצבים שיפנו לשוק הבינלאומי. אני לא רואה עתיד למעצבי אופנה שנסגרים בין ארבעה קירות של מדינת ישראל ולא משווקים החוצה. בנוסף, הגדילה של עסקים בתחום הזה חייבת להיות פרופורציונלית למציאות ולא למגלומניה האישית של המעצב. כל עוד אתה מעוניין להישאר מעצב קטן עם בוטיק שמוכר לאיקס לקוחות, אתה בהחלט יכול להצליח, ובתנאי שתישאר מאוד נאמן לעצמך ושיהיה לך קו מאוד מזוהה שיבדל אותך מכל מה שקורה בשוק הרשתות".
ענבל פרגר שואלת את אלון ליבנה
אם הרבה מעצבי אופנה רוצים לעשות שמלות כלה, מדוע היה לך קשה עם התיוג של מעצב שמלות כלה וערב בטקס פרסי האופנה בחולון?
אלון ליבנה: "בשנה שבה הלבשתי את המפורסמות הכי גדולות בעולם לא בשמלות כלה, אז להציג אותי כמעצב שמלות כלה נראה לי מגוחך. אני גאה בזה שאני עושה שמלות כלה. את רואה מה ולנטינו וז'יבנשי קוטור עושים, ואני מאוד מתחבר לזה. אני גם יכול לעשות שמלות במחירים גבוהים, ויהיה מי שיקנה את זה. אין לי שום בעיה עם התיוג של שמלות כלה. אני לא מתבייש בזה".
