הכתובת: עמיעד 16, שוק הפשפשים, יפו.

הגודל: 30 מ"ר של סטודיו כקומה שנייה מעל חנות המותג.

הנפשות הפועלות: אילה מרומי-קינן, המעצבת מאחורי גוסטה, ורוני קולקר, מנהלת המותג.

הפסקול: רעש השוק, המוזיקה של החנות. "אני לא שמה מוזיקה בסטודיו, אבל אני חייבת רעש", אומרת מרומי-קינן. "בחרתי מקום עם המון חיים, כי זה מה שאני צריכה כדי ליצור. המוח שלי לא יצירתי בוואקום".

חובה בסטודיו: מדרגות. "חשובה לי גישה לחנות, כדי שאוכל לרדת רגע למטה ולפגוש את הלקוחות. אני צריכה להיות ליד הסוף של התהליך היצירתי".

מילה לאביב: אופטימיות זהירה.

"אני צריכה להיות ליד הסוף של התהליך היצירתי"
"אני צריכה להיות ליד הסוף של התהליך היצירתי"
הלחות הקיצית כבר מתחילה להכביד על האוויר, אך בשעת בוקר מוקדמת בשוק הפשפשים המתעורר, העולם נראה קצת יפה יותר. בין הרהיטים העתיקים הנערמים בפינות הרחוב מתחבא הסטודיו של אילה מרומי-קינן, מעצבת גוסטה, אליו מוביל גרם מדרגות המתחבא בתוך חנות המותג היפואית.

"אני מעצבת הרבה כשאני בדרך – בהליכה, בנהיגה", אומרת מרומי-קינן. "חשוב לי החלל הזה, אבל גם החיבור לחנות ולשוק. אני יורדת למטה ופוגשת לקוחות, יוצאת רגע ויושבת ליד מספרת שאפה שממול. זה הכול חלק מהתהליך". היא הקימה את המותג לפני 10 שנים ופועלת בסטודיו הנוכחי בחמש השנים האחרונות, מאז פתחה את החנות שמתחתיו. עד אז, עיצבה מתוך חלל קטן שהקימה בחנות המותג הראשונה ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

"יצרתי את הקולקציה מתוך חשיבה על הרגע שלפני, כשהכול עוד אפשרי, הכול עוד פתוח" (צילום קולקציה: שרון ברקת)
"יצרתי את הקולקציה מתוך חשיבה על הרגע שלפני, כשהכול עוד אפשרי, הכול עוד פתוח" (צילום קולקציה: שרון ברקת)

על קירות הסטודיו תלויים שני לוחות השראה שונים, שהחיבור ביניהם הוביל ליצירת קולקציית אביב-קיץ החדשה שלה: "עיר לבנה, עיר שחורה – הרגע שהכול עוד אפשרי". הדיכוטומיה המובנית מהצבתם על קירות אנכיים מתעצמת כשמביטים בתמונות.

על קיר אחד תלוי פוסטר גדול שהכינה מרומי-קינן מתמונות אופנה שונות ומעוצבות. "קל לי ליצור כשאני רואה בגדים", היא מחייכת. "אני יוצרת קולאז' מתמונות של תצוגות ואופנת רחוב שאני אוהבת, ומוצאת השראה בכל מיני פרטים קטנים".

על הקיר השני נמצאים גזירי עיתונים ותמונות ישנות המציגות את תל אביב בראשית ימיה, נופים מדבריים של דקלים וגמלים, וגם את יצחק רבין ומירי אלוני מקריאים את "שיר לשלום". על צבע הקיר הלבן לצד התמונות נכתבו בעיפרון מילות השיר "שוב לא יהיה לי רגע" של חנוך לוין.

"בחרתי מקום עם המון חיים, כי זה מה שאני צריכה כדי ליצור. המוח שלי לא יצירתי בוואקום" (צילום קולקציה: שרון ברקת )
"בחרתי מקום עם המון חיים, כי זה מה שאני צריכה כדי ליצור. המוח שלי לא יצירתי בוואקום" (צילום קולקציה: שרון ברקת )

"יצרתי את הקולקציה מתוך חשיבה על הרגע שלפני, כשהכול עוד אפשרי, הכול עוד פתוח", אומרת המעצבת. "זה תמיד הרבה יותר טוב מהמציאות, אבל אני מאוד אוהבת להיות שם. חשבתי על האנשים שהגיעו לתל אביב ודמיינו שהכול פה חולות – משהו קצת אוטופי, קצת מזרח תיכון, קצת מודרני".

פריטי הקולקציה, התלויים על הקולבים לצד הגזרות שיצרה מרומי-קינן, ממשיכים את ההשראה גם בשמות שניתנו להם. שמלת יפו ושמלת תל אביב, למשל, הן שתי גזרות מקסי עם כתפיות דקות – אחת בשחור חלק והשנייה מבד עם פסי רוחב מטושטשים בגוני לבן, קרם, שחור ואפור. לצדן נמצאים, בין היתר, מכנסי "טיילת" עם סגירת קרסים אלכסונית המספקת להם נגיעה אוריינטלית, חולצות טי עם פתחים בכתפיים, חולצת "עיר לבנה" מבד בטקסטורת ריבועים עדינה, גלביות בגזרה משוחררת באורך הברך בצבע כחול או שחור בשילוב זהב ("אחת היא יותר 'ישראל' והשנייה היא 'שוק הפשפשים'") וגופייה מבד פרחוני בגוני ירוק על רקע לבן.

אילה מרומי-קינן והסטודיו בשוק הפשפשים ביפו
אילה מרומי-קינן והסטודיו בשוק הפשפשים ביפו

"נתתי לעצמי לדמיין ריזורט במזרח התיכון", מסכמת מרומי-קינן, "מה היה קורה אם דברים היו מתגלגלים כך שהכול היה הופך פה לנווה מדבר".

3 פריטים לריזורט ים תיכוני

  (צילום: גלעד בר שלו)

1. חולצת משי בהדפס פרחים, 420 שקל

2. מכנסי טיילת בצבע לבן, 590 שקל

3. שמלת תל אביב, 680 שקל