עולם הסלבס רווי בסיפורי סינדרלה ובמהפכים של ברווזונים לברבורים, אבל לסיפור של אנה ארונוב יש בכל זאת טוויסט ייחודי. מי שהחלה את דרכה הציבורית כרקדנית עטוית פאייטים ב"רוקדים עם כוכבים" והמשיכה עם מינימום ביגוד ב"הישרדות VIP" הפכה בשנים האחרונות לאושיית סטייל מרתקת. ארונוב השאירה מאחוריה את השמלות עם השסעים וגם את הביקיני והחליפה אותם באאוטפיטים הורסים שגורמים למשטרות האופנה לחלק לה דו"חות הצטיינות פעם אחר פעם.

בימים אלו היא מתרגמת את השיק ההיסטרי שלה לעסק חדש של יבוא פריטי אופנה, שיוצעו לקהל הממש־לא־רחב במכירות ביתיות שהכניסה אליהן תהיה על פי רשימה שמית בלבד, וכן הופכת לפרזנטורית של FILA.

לכבוד הפיכתה הרשמית מפאשניסטה חובבת לאשת מקצוע בתחום, כינסנו כמה מהאנשים הקרובים ביותר אליה כדי לשאול מה הם מאחלים לה לשנה מושלמת.

השותפה במיזם האופנה אומרת: "שחררי, לא הכל מושלם"

מיטל כץ, חברה, בעלת הבוטיק "הלנה" ושותפה במיזם הבגדים של ארונוב: "אנה היא חברה נדירה וטובת לב. יש לה המון אמביציה, מוסר עבודה, פרפקציוניזם וחוש הומור. מה שהיא צריכה לשנות בחייה זה למצוא את היכולת לשחרר ולהבין שלא הכל מושלם ושזה בסדר".

אנה עונה: "הטוטאליות שלי זו אחת מהסיבות שאני מצליחה"

"אין לי הרבה חברות, כי אני בתקופה שאין לי הרבה זמן והמעגל שלי מצטמצם. יש מעט אנשים קרובים סביבי ואני בוחרת בקפידה את אלו שיש סיבה טובה שיהיו במקום הזה. עם מיטל היה לי חיבור והתקרבנו. העסק התחיל מרעיון קטן שלי של 'בואי נעשה משהו ביחד' ואז גדל לעשייה. התחשק לי ליזום משהו אחר, שהוא לא רק קניית בגדים בחנות, אלא חוויה שלמה.

"לגבי חוסר היכולת שלי לשחרר, אני לא מתייחסת לזה כאל משהו רע. מבחינתי לא לשחרר ולעשות הכל עד הסוף זו תכונה טובה. הטוטאליות שלי זו אחת מהסיבות שאני מצליחה. מגדירים את זה כמאוד רוסי, אבל זו תכונה שאני גאה בה. אולי אני פשוט צריכה לבחור פחות דברים שאני מתיימרת להיות הכי טובה בהם".

אבא ואמא מרוצים מהקריירה אבל (סורפרייז) מקווים לרקוד בחתונה

אבא ארקדי ואמא גלינה: "אנה יודעת עוד מילדות מה היא רוצה בחיים ואיך להגיע לזה. היא באה לארץ בגיל 18, בלי לדעת מילה בעברית, ועשתה הכל בעצמה. היא התחילה את הקריירה מאפס ולא היה לה גב. היא קיבלה חינוך כזה מהבית, שאף אחד לא יבוא לעשות במקומה. אז בתחום שבו היא עובדת היא בדרך הנכונה וצריכה להמשיך ולהתמיד. אנחנו מייחלים לזה שהיא תתמסד, אבל לא לפני שהיא מוצאת מישהו שמתאים לה".

אנה אומרת: "אני לא חולמת על שמלה וחופה, אלא על פרטנר טוב לרוץ איתו"

"בסולם של 10-1, כל החיים היה לי חשוב לרצות את ההורים ברמה של 11. הם באמת מאוד גאים בי ורואים את הדרך שעשיתי, כמה קשה אני עובדת ולאן אני מגיעה, וזה עושה להם טוב. אבל יש את הנושא הרגיש של החיים האישיים שלי, שלשם אני לא נותנת להם להיכנס יותר מדי. כן, אני קצת מתבאסת שזה הדבר היחיד שהם מרגישים שלא הצלחתי בו. הם מהדור הקודם ומבחינתם הצלחה זה קודם כל משפחה וילדים.

אני לא אומרת שאני לא רוצה להתחתן, אלא שאני לא בטוחה שזו הדרך הנכונה: להכריז, לחגוג עם 700 איש ולצעוק את זה החוצה. אני לא אנטי של הטקס, אבל התחלתי להרהר כמה הקונספט הזה נכון. פתאום אני מבינה שיש משהו בהחלטה לקום עם מישהו כל בוקר ולבחור בו כל פעם מחדש. אז אני לא חולמת על שמלה וחופה, אלא על פרטנר טוב לרוץ איתו, שיעשה אותי יותר מאושרת ממה שאני עכשיו. אין לי שום לחץ לטבעת. אני רוצה למצוא את האדם הנכון להמשיך איתו לדבר היפה הזה שנקרא חיים".

מאמן הכושר מגלה: "היא מאוד תחרותית"

צ'אד לביא, מאמן הקרוס־פיט הצמוד: "אנה מתאמנת הרבה, בין פעמיים לשלוש בשבוע, כבר כמעט שנה. היא מאוד תחרותית, וככל שהקבוצה יותר גדולה היא משקיעה יותר באימון כי חשוב לה לסיים ראשונה. כשהיא מפסידה היא מחפשת תירוצים למה במקום להגיד 'אני אתאמץ יותר'. מה שהכי כדאי לה לשפר בגישה שלה זה להתמקד פחות במהירות ויותר באיכות".

אנה מודה: "הניצחון מניע אותי"

"אני לא אוהבת להפסיד, אבל לומדת לקבל הפסדים, למרות שעדיין זה לא עושה לי טוב, בטח כשזה בדברים שאני יודעת שאני יכולה להיות הכי טובה בהם. כשאנחנו עובדים באימונים הקבוצתיים כל כך חשוב לי לסיים ראשונה שלפעמים אני מוותרת לעצמי ומרימה פחות משקל ממה שאני מסוגלת, כי אני יודעת שעם יותר משקל אהיה איטית וזה ימנע ממני לנצח. הניצחון מניע אותי וזה לא דבר נכון, כי אז האגו מדבר ולא הספורטאית שבי שמכוונת לניצחון פנימי".

הסוכן בטוח שהיא כבר לגמרי ישראלית

מאיר כהן, לשעבר סמנכ"ל סוכנות הייצוג והתוכן ADD וסוכנה האישי בשש השנים האחרונות: "אנה היא דמות ששורפת מסך, עם אינסוף כישרון ויופי שאי אפשר להתעלם ממנו. מה שמאפיין אותה זו טוטאליות ומקצוענות. כיאה לרקדנית שגדלה וחונכה בברית המועצות, דיוק ומשמעת הם חלק בלתי נפרד ממנה וזה מתבטא בכל דבר שהיא נוגעת בו, מריקוד, צילום וספורט ועד לסטייל שלה. במקרה שלה זה עובד רק לטובתה. היה כמעט מתבקש שאייעץ לה לדעת איך לחפף קצת או לעגל פינות כשצריך, אבל גם בזה היא כבר מצטיינת... הישראליות השתלבה בצורה מופלאה ברקדנית הדידקטית".

אנה מסכימה: "אני הרבה יותר משוחררת עם אנשים"

"היום אני באמת יכולה להרשות לעצמי לא להתעורר לצילומים בזמן ולמשל לאחר בעשר דקות. אני אנושית. לפני כמה שנים הייתי מגיעה רבע שעה לפני ומחכה לכל הצוות 40 דקות, כי אף אחד אחר לא בא באמת בזמן. היום גם אני מרשה לעצמי. זה סוג של איזון בחיים שבו אני מתאימה את עצמי לסביבה.

"עוד דבר שמורגש לי זה שאני הרבה יותר משוחררת עם אנשים. יש שיגידו שזה עדיין לא מספיק, אבל זו התכונה הכי ישראלית שאהבתי ואימצתי. בעבר היה לי קשה להיפתח ולהתחבר, והיום אני יושבת בבית הקפה שלי בשדרה וכל מי שיתיישב איתי בשולחן יהפוך לחבר שלי תוך עשר דקות".

השותף בסטודיו מספר כמה היא התבגרה

דני יוחטמן, השותף של אנה בסטודיו Dance Room ובן זוגה המקצועי לריקודים: "הכרנו לפני כמעט 15 שנה, כשאנה הגיעה למועדון הריקודים שבו התאמנתי בכפר סבא. היינו בני זוג במשך ארבע שנים, ומבחינתי היום אנה היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלי. בשנה האחרונה היא מאוד השתנתה והתבגרה, הפכה ליותר קשובה, מתחשבת ואכפתית. היא נשארה אישה חזקה, אבל בו זמנית היא הפכה לרכה יותר ולי הרבה יותר קל איתה.

"בעבר תמיד היה לנו התנגשויות ואחר כך היינו משלימים, ואילו לאחרונה אנחנו לא מתווכחים. אני מאושר שזה קרה, זה מה שהיה חסר לה ועכשיו היא בן אדם הרבה יותר שלם בעיניי. אני רואה גם איך היא עם הילדים שהיא מלמדת בסטודיו, יש לה הרבה סבלנות והיא מחוברת אליהם יותר בזמן האחרון".

אנה מסכמת: "השנה הייתי מחוברת לעצמי"

"השנה האחרונה הייתה ממש טובה עבורי, זאת הייתה שנה שבה הייתי הכי מחוברת לעצמי. הצלחתי לרכז את האנרגיה פנימה, פחות להתייחס לאחרים, למה שהם אומרים ומצפים ממני, ויותר לחפש תשובות בפנים. אנשים סביבי הרגישו את זה. פעם כל שטות הייתה מוציאה אותי מאיזון והיה לי חשוב שכל דבר קטן יהיה כמו שאני רוצה. היום הדברים הקטנים נהיו פחות רלוונטיים.

"גם עם דני ספציפית קרה לי משהו. אנחנו מכירים שנים, היינו יחד בעבר ואז לא הייתי סבלנית כלפיו, ודווקא בשנה האחרונה הגענו לדיאלוג ממש טוב. אני מקשיבה לו, שומעת מה הוא אומר, ואני רואה אותו ממש. הצלחנו להחליק סיטואציות בדיבור. לא תמיד אנחנו מסכימים, אבל בניגוד לעבר אני יודעת לתת מקום למה שהוא מרגיש.

"בקשר לילדים, תמיד הייתה לי סבלנות אליהם, ובנוסף שמתי לב שנהייתי מאוד רגשי כלפיהם עם השנים. במסיבות סיום שנה, כשהם אומרים תודות, אני בוכה. תמיד צחקתי על אמא שלי בקטע הזה, זו הייתה בדיחה בבית שאומרים לה מילה והיא ישר בוכה. זה מדהים איך אני הופכת להיות אמא שלי. אני לא שואלת את עצמי מתי יהיה לי ילד משלי כי זה לא עניין של דד־ליינים, אחרת הייתי עושה אותו, אבל אני מאמינה שזה יגיע כשצריך, ועם מי שזה צריך להגיע איתו. זו כנראה הדרך שאני צריכה לעבור והחוויות שאני צריכה לחוות. אני לא אגיד שאני לא חושבת על זה או שלא אכפת לי, אבל אני גם לא בלחץ של גיל. אני נותנת לזה מקום ומאמינה שדברים קורים בזמן שלהם".

"אני לא אוהבת להפסיד". ארונוב (צילום: דודי חסון)
"אני לא אוהבת להפסיד". ארונוב (צילום: דודי חסון)

_________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle:

  • קארן דנסקי משיקה קולקציה וסוגרת מעגל