אם היינו חייבים לכתוב על בתים של שכונה אחת, סביר להניח שהבחירה הייתה נופלת – ודי בקלות - על נווה צדק התל־אביבית. השכונה, שבתיה הציוריים מספקים חוויה אדריכלית מוצלחת למי שמטייל ברחובותיה, מאופיינת שלא במפתיע גם בשפע של בתים מעוצבים בטעם טוב ובסגנונות שונים. הדירה שבתמונות, בבניין שנבנה לפני עשר שנים בלבד, משקפת משהו מן המציאות בשכונה: היא מעוצבת להפליא ומצליחה להיראות אותנטית למרות שהסגנון אינו מקומי דווקא.
"הבית שבתוכו הדירה הוא בית חדש, כבן עשר שנים", מספרת האדריכלית נגה פאוסט. "יש לו תקרה גבוהה וחלונות גדולים שפתוחים לנוף של השכונה, ומהמרפסת רואים את הים, כך שהנתונים הראשוניים מרשימים מאוד. אבל מבחינת עיצוב פנים אין פה את הדרמה של נווה צדק, אלא יותר את הניקיון של תל אביב הישנה, של הבאוהאוס, וכמובן השפעות בינלאומיות של סגנון מינימליסטי ועיצוב סקנדינבי ושילובים של וינטג' ומודרניזם".
בעלי הדירה, זוג בשנות ה־40 לחייהם, הורים לשני ילדים קטנים, עוסקים בשיווק דירות יוקרה. בעלת הבית חובבת עיצוב ונוהגת לאסוף פריטי וינטג' בטיוליה ברחבי העולם, והיא, יחד עם פאוסט, אחראית על הלוק הסופי והמרשים של הבית. "בן הזוג במקרה הזה היה פחות מעורב, ואילו לבת הזוג יש טעם מוגדר וגישה לנושא", אומרת פאוסט. "היא אוהבת לבן ומינימליזם, והיא גם אדם מסודר שמסוגל לתחזק בית כזה, כך שהניקיון והסדר שרואים בתמונות משקפים את איך שהבית נראה ביומיום".
אחרי שקנו את הדירה בת שתי הקומות צבעו בני הזוג את התקרה הגבוהה בלבן ושברו קיר שהפריד בין המטבח לסלון כדי לקבל חלל רחב ידיים, באווירת לופט. פאוסט נכנסה לתמונה בשלב מאוחר יותר, כשהשניים ביקשו לשפץ את חדרי האמבטיה.
"האמבטיות היו חשוכות ומיושנות והיו זקוקות לטרנספורמציה תכנונית וחומרית", מספרת פאוסט. "בגלל מבנה הדירה לא הייתה לנו אפשרות לשבור קירות ולהרחיב את האמבטיות בפועל, והיינו צריכים להשתמש בחלל הנתון, שהיה חשוך ודחוס, ולשנות אותו באמצעות עיצובו מחדש. ובאמת, היום האמבטיות נראות גדולות ומוארות, למרות שבפועל מדובר בחדרים קטנים יחסית. בעיניי, אין דבר חשוב יותר מלהכניס הביתה אור. בבתים שאני מעצבת אני מקפידה שהכל יהיה מואר מאוד ופתוח. אני תמיד אומרת שאני מפסלת באור ואוויר, שאלה הם חומרי העבודה שלי.
"חדרי האמבטיה הם הומאז' לניו יורק, שם חייתה בעלת הבית במשך כמה שנים. הרצפה טיפוסית מאוד לניו יורק של פעם, של שנות ה־70, וכך גם האריחים שמזכירים את קירות הרכבת התחתית והכלים הסניטריים האופייניים. תוספת קטנה לחידוד הסגנון מספקים פסלונים קטנים של קו הרקיע של העיר הגדולה, שניצבים על מדף מעל לאסלה בחדר האמבטיה של ההורים".
בעקבות התוצאה המוצלחת שאליה הגיעה פאוסט יחד עם הקבלן המבצע "בולאי את לבובסקי" ביקשו בני הזוג את מעורבותם בעיצוב שאר חדרי הבית, פרויקט שנמשך בסופו של דבר כמעט שנה וחצי. "בכל פעם עבדנו בקומה אחרת ושינינו דבר אחר", מספרת האדריכלית. "תוך כדי עבודה הם המשיכו לגור בבית ואף ילדו בו תינוק שני, כך שהעבודה התקדמה לאיטה", מסכמת נגה פאוסט.
חדרי הבית
המטבח: אחרי ששונו האמבטיות, פנו בעלי הבית ופאוסט לשפץ את המטבח רחב הידיים שנמצא בחלל הפתוח של הקומה העליונה, היא קומת האירוח. הרצפה של הקומה כולה כוסתה בבטון רזה - כיסוי דק של בטון שמשתלב באווירת הלופט המבוקשת. ארונות המטבח הוחלפו בארונות לבנים נקיים ועליהם הונח משטח אבן קיסר בהיר ומדוקק. במרכז הוצב שולחן אוכל ארוך וסביבו כיסאות אימס מקוריים, שנקנו בהביטאט.
"אימס זה לא טרנד", אומרת פאוסט. "העיצוב שלהם אופנתי מאז שנוצר בשנות ה־50 והוא יישאר אופנתי תמיד, כי קשה להתחרות באיכות שלו. היום יש חזרה מטורפת לעיצובים של בני הזוג, כי לאט לאט כולם לומדים שלווינטג' המוצלח הזה אין תחליף". השולחן ניצב על מחצלת ארוכה שנקנתה בחנות דידי, שמוכרת מוצרי קש מסיני. "הוא נראה יוקרתי אבל נקנה ממש בזול", מספרת פאוסט. מעל לכל תלויים גופי תאורה ששימשו בעבר כפנסי רחוב תל־אביביים ונמצאו בחנות "נקודת חן" באחד השיטוטים המשותפים של בעלת הבית והאדריכלית בשוק הפשפשים.
הסלון: הסלון, שחולק עם המטבח את המרחב הפתוח של הקומה העליונה, מחולק לשניים. בצידו האחד נמצא סלון רשמי יותר, ובו ספה שנקנתה בחנות בשם Merci בפריז, כיסא נדנדה מקסטיאל ושולחנות קפה שנקנו בטולמנ'ס. על הכל מנצחת מנורה עומדת מרשימה, ששימשה בעבר כתאורה בתיאטרון הבימה. מן העבר השני נמצא חדר הטלוויזיה, ובו בולטים זוג כיסאות קש מקסימים לילדים שנקנו גם הם בחנות דידי, ושידת איקאה לבנה מפח שמעליה תלויה הטלוויזיה.
בצד ממוקמת פינת עבודה קטנה, שמתנאה בקקטוסים מחימר שנקנו בקסטיאל. הסלון פתוח למרפסת המשקיפה לים ובה ספות לחוץ שבחר בעל הבית ושולחן קפה מקש, גם הוא מהחנות דידי.
חדר השינה: חדר השינה של ההורים הוא מופת למינימליזם, עם רצפת עץ צבועה לבן, וילונות וכיסוי מיטה באותו גוון אהוב וזריקת צבע שמגיעה מכיוונן של שידות הצד הווינטג'יות שקנתה בעלת הבית בשוק הפשפשים. מעל המיטה עבודות של האמן אמנון ליפקין המייצגות מבנים בנווה צדק ומכניסות את החוץ אל הפנים.
חדר הילדים: הפרט הבולט בחדר הילדים הוא טפט גדול שעליו מפת העולם שמצאו ההורים בטיול בלונדון. גם כאן, כמו בחדר השינה של ההורים, הצבע השולט הוא לבן עם נגיעות כחולות - רמז לאהבתם של בני המשפחה ליוון ולצבעוניות המקובלת בה. כמו בחדרים אחרים בבית, השילוב של ניקיון עיצובי, מיטות פשוטות שנקנו באיקאה ושולחן וכיסא וינטג'יים יוצר תוצאה סופית מקסימה במיוחד.
לבית סגנון מינימליסטי ברור מאוד. האם זה משקף את טעמך האישי?
"הבית הזה מאופיין בטעם מובהק ומובחן של הדיירים. אני חושבת שרואים שהם בוחרים את חפציהם בקפידה ומדייקים מאוד במה שהם מכניסים הביתה. הם ידעו מה הם רוצים ואני ניסיתי לעזור להם להגשים את זה. זה מה שאני עושה: עוזרת לאנשים להקים את הבית שלהם. לכן גם אין בעבודותיי סגנון אחד ספציפי שהוא הסגנון שלי. אני מאמינה שאדריכל צריך לדעת לתת לאנשים לבנות את מה שמתאים למקום ואת מה שמתאים להם, ואני רוצה שהלקוחות יבנו את הבית ביחד איתי וירגישו שהוא שלהם".
___________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד במגזין GOstyle:
- בלי מעצב: מבנה ששופץ והפך לבית מרהיב
- לופט תל אביבי שמשלב נוחות עם אופנתיות
