הכתובת: לבונטין 2, דירה 7, תל אביב.

הגודל: 140 מ"ר המתחלקים בין שואורום רחב ידיים וחללי עבודה של שלוש מעצבות. מתוכם, כ-30 מ"ר מרכיבים את הסטודיו שבו יוצרת נתלי אליאן.

הנפשות הפועלות: מעצבת האופנה נתלי אליאן, מנהלת הסטודיו ענת, וגילי – שהתחילה ללמוד השנה בשנקר ועובדת בסטודיו פעם בשבוע.

הפסקול: "חובה לשמוע מוזיקה, זה נותן לי חופש יצירתי", אומרת אליאן. "אני קמה כל בוקר עם שיר בראש, אז אני מגיעה לסטודיו כשאני מכוונת מטרה מבחינה מוזיקלית".

חובה בסטודיו: "סדר, ניקיון – משמע, עוד מקום אחסון במוח. מבחינתי, קודם מסדרים ורק אז מתחילים לעבוד. כשנגמרת עונה, למשל, קודם מסדרים לקראת העונה הבאה ועושים לה מקום, ורק אז מתחילים לחשוב מה היא תהיה".

מילה לחורף: מקסי.

"אני מאמינה שלהיות חלק מקולקטיב זה דבר שמאוד עוזר לך ומוכיח את עצמו"
"אני מאמינה שלהיות חלק מקולקטיב זה דבר שמאוד עוזר לך ומוכיח את עצמו"
לפני קצת יותר מעשור הפיח המושג "מתחם גן החשמל" תקווה חדשה בתעשיית האופנה המקומית. אחד אחר השני נפתחו חללי סטודיו וחנויות בריבוע הרחובות שסביב הגינה הקטנה בדרום תל אביב, והביאו אל הנשים הישראליות סגנון חדש ששילב חספוס אורבני, קז'ואל לביש וניצוץ מסתורי. השנים חלפו והמתחם התרוקן – בניינים נהרסו, דמי השכירות האמירו והמעצבים עזבו. כעת נראה פתאום כי חיים חדשים ואופנתיים הגיעו לגן החשמל, אך במקום להתמקם ברחוב הם מסתתרים בקומות העליונות בתוך הבניינים שמסביב.

אפילו על לחצני האינטרקום אי אפשר למצוא את הסטודיו של נפתול, שנחבא בקומה השנייה וחולק חלל שואורום עם שתי מעצבות נוספות. "אני מאמינה שלהיות חלק מקולקטיב זה דבר שמאוד עוזר לך ומוכיח את עצמו", אומרת מעצבת האופנה נתלי אליאן. "פה אני חלק מקולקטיב אחד, ובחנות שלי בשוק הפשפשים (עמיעד 13), אני חלק מקולקטיב אחר".

"כשנגמרת עונה, קודם מסדרים לקראת העונה הבאה ועושים לה מקום, ורק אז מתחילים לחשוב מה היא תהיה" (צילום קולקציה: גיא כושי ויריב פיין )
"כשנגמרת עונה, קודם מסדרים לקראת העונה הבאה ועושים לה מקום, ורק אז מתחילים לחשוב מה היא תהיה" (צילום קולקציה: גיא כושי ויריב פיין )

כשנכנסים מהחלל הסטרילי יחסית שמשמש כשואורום אל חדר העבודה של אליאן, מתגלה הצצה קטנה לחייה – דגל הפסים והכוכבים מכסה קיר אחד, בובה עם סריג גדול בשלושה צבעים, לוח השראות עם שרטוטי גזרות ובדים, אורות כריסמס קטנים ופלטת עץ גדולה המשמשת כשולחן עבודה. "אפשר להגיד שגדלתי בתעשייה", היא אומרת, "להורים יצרנים שהיה להם בוטיק מאוד מצליח ברמת גן. בתור ילדה הייתי מבלה עם התופרות אחר הצהריים. ייצור, מסחר, הצלחה, אלה דברים שהושרשו אצלי, וגם, בסופו של דבר, כישלון – ראיתי איך עסק יכול לרדת לטמיון. תמיד ידעתי שאני רוצה לעסוק באופנה, אבל בגלל החוויות האלה אני יודעת שזה לא עסק יציב".

השינוי הגדול שעברה המשפחה לא ריפה את ידיה של אליאן לעסוק באופנה, להפך. "מה שקרה בחיים זה היסודות שלי. באתי ממשפחה עם כסף, ופתאום לא היה כלום. זה הביא אותי למקום מאתגר, אבל חיובי – לעצמאות". בגיל 18 החלה ללמוד בבית הספר לעיצוב אסכולה, ואחרי שנתיים נסעה ליפן "לעשות קצת כסף", ונשארה שם ארבע שנים. מיפן עברה לארצות הברית. "הגעתי בגיל 24, וידעתי שאני רוצה למצוא עבודה רצינית".

היא התחילה לעבוד אצל מעצבת האופנה המצליחה בייה, שהפכה למנטורית שלה. "היא לימדה אותי הכול. היא המעצבת הכי טובה בעולם, ואצלה זה נובע מתורות חיים. אין יום שאני לא חושבת עליה, מדברת איתה. היא העבירה לי הרבה מתנות. היא תמיד אומרת – בנאדם לא נמדד על ידי מה שהוא למד, אלא על ידי מה שהוא מעביר הלאה".

"ייצור, מסחר, הצלחה, אלה דברים שהושרשו אצלי, וגם, בסופו של דבר, כישלון – ראיתי איך עסק יכול לרדת לטמיון"
"ייצור, מסחר, הצלחה, אלה דברים שהושרשו אצלי, וגם, בסופו של דבר, כישלון – ראיתי איך עסק יכול לרדת לטמיון"

כשחזרה לישראל הקימה את המותג נפתול, "מאוד בקטן, בלי גב כלכלי, צ'קים דחויים יזראל סטייל. האמת שזה מה שאפשר לי לפתוח עסק. משם זה פשוט התגלגל, צמיחה אורגנית. הלכתי מחנות לחנות, מאוד חסרת ביטחון, אבל קיבלתי פידבקים טובים ונכנסתי לבוטיקים שווים". כאשר המותג התבסס מעט היא התחילה למכור אונליין, מה שפתח בפניה שוק חדש בחו"ל.

קולבי הקולקציה שנמצאים כעת בסטודיו מרכיבים אוסף הרמוני שנראה כמו מלתחה שנבחרה בקפידה: שמלת מקסי רומנטית, מעיל פוטר עם קפוצ'ון, מעיל ארוך ויפהפה שמבט בבטנתו מגלה בד מודפס בתוך השרוולים, חולצת משי בצביעה ידנית עם רקמה צבעונית במרכז, סריג פסים שחלקו האחורי ארוך מעט יותר, וקימונו העשוי כולו ממטפחות עם גימורים רקומים. "חורף זו עונה שאני יותר אוהבת בארץ מבחינה עיצובית, למרות שאני בנאדם של קיץ".

"אני קמה כל בוקר עם התרגשות לעשות את מה שאני אוהבת", היא מודה. "זה לא עניין של כסף אלא של הגשמה עצמית ותשוקה גדולה. הייתי עצמאית מגיל צעיר וטיילתי הרבה, למדתי איך להציל את עצמי מכל מיני מצבים. זה לימד אותי גם איך להתנהל בעסק. אני כל הזמן מנסה ללמד את עצמי את הנוסחה – איך להישאר נאמנה לעצמי וליצירה ממקום של יצירה, לא רק לרצות לקוחות, ומצד שני להיות תמיד עם היד על הדופק ולדעת שהכול יכול להשתנות ברגע".

  (צילומי קולקציה: אריאל בלק )

שלושה בגדים שיעשו את הארון יפה יותר

1. ליום: קרדיגן סריג בצבע אבן, 680 שקל

2. לערב: קימונו גדול מצעיפים העשויים כותנה-משי, 950 שקל

3. לכל החיים: שמלת מקסי "סולמות", 850 שקל