חדר העבודה העמוס שבו עמלה שי־לי שינדלר על פרויקטים במסגרת לימודי האופנה שלה בשנקר עד לפני כשנה וחצי עבר הסבה. הבדים, המספריים, בובות הדיגום, מכונות התפירה ושולחן הגזירה נארזו בארגזים ונשלחו לבית ההורים בהרצליה, וכעת מככבים במקומם מיטת תינוק, שידת החתלה, סלקל ושאר הציוד הדרוש לרגע הקרב שבו תתרחב המשפחה.

הלילות הלבנים שבהם בילתה שינדלר בין ארבעת הקירות כשעבדה על פרויקט הגמר שלה – קולקציה צבעונית בהשראת סבה וסבתה שעלו מפרס – עומדים להתחלף בקרוב בלילות לבנים מסוג אחר. "זה עוד לא נראה כמו חדר של ילד", היא מודה, "הכל נמצא במין ערימות ובלגן. אני נלחמת בעצמי בין הרצון שלא להאמין באמונות טפלות לבין הפחד הטבעי ובוחרת במשהו באמצע. אני מארגנת את הדברים הבסיסיים, אבל את העיצוב עצמו אעשה רק אחרי שהקטנצ'יק יגיע. המזל הוא שהקירות היו במקור בצבע תכלת, אז יצא לי טוב.

"זה הדבר הבא מבחינתי", היא מוסיפה. "אני מחכה לזה מאוד. אני יודעת שמבחינת קריירה יהיה לזה מחיר אבל מדחיקה את העניין, כי אני יודעת לנהל את עצמי היטב מבחינת זמנים ואני מרגישה שאצליח לעשות הכל".

"אני אדם שאוהב ורוצה לשתף"

הטייטל הנוסף והמשמעותי של אמא יצטרף לרזומה של שינדלר אחרי שנים שבהן פילסה את מקומה בתעשיית הבידור, כשהיא אוספת בתחילת דרכה תפקידים של כתבת שטח, בהמשך של מגישת תוכניות מאחורי הקלעים ולבסוף של מנחה ועורכת של תוכנית אופנה בשם "פאשנט" וכמובן של המגישה ב"צינור לילה" בערוץ עשר. בגיל 28, בשיאו של מרוץ בלתי פוסק בין אולפנים לחדרי עריכה, נראה שסדרי העדיפויות שלה עומדים להשתנות באופן דרמטי.

בתור מי שמכורה לעבודה, יהיה לך קשה "לשחרר" בחופשת הלידה?

"אני מרגישה ששחררתי כבר בכמה החודשים האחרונים. אני לא הולכת לאודישנים, לא מנסה לחשוב מה הדבר הבא שאעשה, לא יושבת לסוכן שלי על הווריד. שיניתי פאזה ואני מחכה לבואו של הילד. הרי מה שלא מספרים לך זה שבשנייה שאת משתינה על המקלון, חוץ מהורמונים את מוצפת גם במיליארד חרדות. הפחדים הכי גדולים הם איזו אמא אהיה, איך זה ישפיע על הזוגיות שלי וכמה טעויות אעשה – כי ברור לי שאעשה טעויות, השאלה היא רק כמה הן יהיו קשות. יש לי גם סקרנות טבעית לגביו: מה הוא יאהב, מה הוא ישנא, מה הוא ירצה להיות כשיהיה גדול".

מה שבטוח, מצלמות הוא יהיה חייב לאהוב, בטח כשבמהלך התקופה הצגת את הבטן המתפתחת באינסטגרם מול יותר מ־17 אלף עוקבים.

"כן, ואני בהלם מעצמי. אני ממש מתגאה בבטן. לא חשבתי שאהיה נינוחה עם השינויים, אבל בגלל שאני לא דוגמנית ואף פעם לא הייתי 'כוסית' בהגדרה, פתאום כשזה בסדר להיות קצת עגלגלה ונשית, נתתי לזה דרור ואני עפה על זה. כיף להיות שלמה עם הגוף שלי והזוי שזה קורה דווקא עכשיו".

אחרי הבטן, את מתכננת לחשוף גם את הבן ברשתות החברתיות?

"אני לא יודעת באיזה מצב אהיה אחרי הלידה, אז יכול להיות שייקח לי קצת זמן לחזור לעצמי ושמדורי הרכילות יהיו יותר מהירים ממני. ביממה הראשונה כנראה אהיה עסוקה בלעכל שילדתי. אחר כך כן. אני אדם שאוהב ורוצה לשתף. לא אהיה מהאימהות שמסתירות את הילד, הרי גם ככה אלך איתו ברחוב וסביר להניח שיצלמו אותו".

שנה טובה! עם התחלות חדשות ומרגשות! בריאות אושר ומלא שמחה ✨ צילום: נועה איזנשטט המוכשרת.

A photo posted by Shaily Shindler שי-לי שינדלר (@shaily_shindler) on

"המטרה היא להפוך לחברת מדיה ענקית"

החיים של שינדלר עמוסים בנט־וורקינג, למרות שהיא מעידה על עצמה שהיא לא מתחזקת במסירות את החשבונות שלה ברשתות החברתיות, ועל אף מספר העוקבים הגבוה היא "לא עובדת בזה", לדבריה. בכל זאת, מלבד האינסטגרם הפעיל יש לה גם שני חשבונות פייסבוק, אחד מקצועי ואחד אישי, שאפילו זימן לה מפגש עם ליעד אגמון, מנכ"ל חברת סטארט־אפ בן 37 שהפך לפני כשנה לבעלה.

"הוא ראה תמונה שלי בפייסבוק, בדק מי החברים המשותפים ופנה לאחת החברות שתכיר בינינו. אני הייתי בקטע מגלומני, בטוחה שהוא מכיר אותי מהטלוויזיה ושבגלל זה הוא רוצה לפגוש אותי, אבל כשהגעתי אליו הביתה בפעם הראשונה גיליתי שבכלל אין לו טלוויזיה. מה שכן, אני לא מאמינה שהוא לא דפק איזה גוגל על השם ובדק מי אני. בכל זאת, הוא בחור מאוד טכנולוגי וחי בעולם האינטרנט". מלבד הזוגיות והצאצא שבדרך מטפחים אגמון ושינדלר פרויקט נוסף: אפליקציה בשם popeek, רעיון משותף של בני הזוג שהפך בהמשך לחברת תוכן של שינדלר ושותף נוסף המונה כיום שישה עובדים.

ספרי לנו על האפליקציה שפיתחתם.

"מדובר בפלטפורמת תוכן למובייל ולרשת שנותנת מענה למעריצים של סלבריטיז שרוצים לדעת עליהם הכל. אנחנו סורקים את הרשת לאורכה ולרוחבה, בין אתרים, בלוגים, יוטיוב, רשתות חברתיות ועוד, ומרכזים את כל המידע שנמצא שם במקום אחד. אנחנו חיים בעולם של אינפלציה של מידע והריכוז לזירה אחת יכול לפתור את הבעיה הזאת. המטרה שלנו היא להפוך לחברת מדיה ענקית, עם המון נתונים, יוזרים וכוח".

"אין הערכה למקצועיות"

עד האקזיט המיוחל, אם אפשר בסגנון "מסודרים", שינדלר נהנית מהבמה הקבועה שלה היא זוכה כמגישת רצף לצד גיא לרר ב"צינור לילה", תוכנית שהחלה כפינה קטנה במגזין החדשות השבועי, קיבלה משבצת קבועה של לייט־נייט והפכה להיות עוגן בלוח השידורים של ערוץ 10 בארבע השנים האחרונות. "אני מאמינה בצעדים איטיים ובמגמת עלייה ולא בפריצה בזינוק, אחרת אפשר להתרסק", היא מנתחת. "וכן, אני בעיקר אוהבת לעמוד מול המצלמה ולדבר את חיי למוות".

בולטת העובדה שלמרות הוותק שלך, כשלרר בחופשה מלהקים לתוכנית גבר שיחליף אותו במקום להשאיר אותך להגיש לבד.

"זו משהו שגם אני שואלת לפעמים. אני חושבת שאני בהחלט יכולה לעשות את זה וצריכה לעשות את זה, אבל במערכת חושבים שהצטיירתי אצל הצופים בתור זו שאחראית על הפן הקליל ולכן אני לא יכולה, למשל, לדבר עם צביקה יחזקאלי על משהו יותר כבד. הייתה לי תוכנית משלי בעבר ואני יודעת להחזיק שידור, אבל לא נלחמתי על זה יותר מדי. אני לא יודעת למה. אולי כי אני מעדיפה להשקיע את האנרגיות שלי בדברים אחרים או כי אני באמת מאושרת להיות חלק מהצוות הזה".

בטח שמת לב גם לעובדה שהפכת לאחת מהמנחות היחידות שאיננה דוגמנית או פליטת ריאליטי.

"בישראל גם ככה יש איזו אג'נדה שבמסגרתה מעדיפים גברים ונותנים בעיקר להם להנחות, והתפקידים הנשיים מאוד קטנים. אז כשכבר יש תפקיד כזה, אני אומרת לעצמי 'סליחה, יש כל כך הרבה מנחות שזה המקצוע שלהן. אז הן לא דוגמניות, אין להן פיגורה מושלמת, אבל הקהל מקבל טלוויזיה'. נכון שיש דוגמגישות שעושות עבודה מצוינת, אבל יש גם כאלו שלא, והן שם כי השם שלהן מוכר וזה סקסי לעשות איתן פרומו. אין היום הערכה למקצועיות, אולי רק מהצוות באולפן, אבל זה נשאר בתוך הקונטרול וזה מבאס.

"אני למשל צורכת ריאליטי כצופה, אבל מה שיוצא משם, ע"ע פליטי ריאליטי, זה משהו שקשה לי איתו. את רוצה להיות טובה? לכי תכתתי את רגלייך, תלמדי ותעבדי קשה. לפחות אני יודעת שאת המחליפה שלי מחפשים בקפידה, ושלפני פרצוף יפה דורשים ממנה הבנה של התפקיד ואת היכולת לעשות אותו טוב".

דווקא עכשיו קיבלת קמפיין ראשון, כפרזנטורית של חברת רמי לי, על חשבון דוגמניות הרות שהתמודדו גם הן על התפקיד, למשל רוסלנה רודינה. הבחירה בך גרמה לך לתחושת ניצחון קטנה?

"אני חושבת שהקישור הראשוני הוא בגלל שאני מזוהה עם עולם האופנה. זה טוב לערכי המותג, שרוצה לשדר סטייל גם במהלך הריון. לכל אישה קשה להתלבש כשהגוף משתנה, לא רק לפאשניסטות. הייתי רוצה לחשוב שנשים מכל הסוגים יכולות להזדהות איתי ושהעובדה שאני מוכרת להן תמשוך את העין. אני לא מרגישה מנצחת כי לא הייתי בתחרות, אבל זה נעים לאגו כשבוחרים בך וזה נחמד לקבל אישור מהסביבה שאת נראית טוב כשאת בהריון. מה גם שקיבלתי ארון ענק מלא באופציות לבוש, וזה היה ממש כיף".

__________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle: