בעוד יומיים זה קורה: אני ממריאה לסן פרנסיסקו לקחת חלק בחצי המרתון, אירוע עולמי בהשתתפות 25,000 נשים מן העולם. במהלך המסע שעשיתי בחודשים האחרונים, גיליתי, בין היתר, שעבור מאות אלפי אנשים בעולם השתתפות במרתון היא הגשמת חלום.
צילום: roco_runs@
המרתון מעולם לא היה החלום שלי. אני רצה שלושה חודשים בלבד, הברזתי בשיטתיות מכל שיעור התעמלות בבית ספר, ומעולם לא הצלחתי להבין אנשים שמצליחים ליהנות ממאמץ פיזי מוגבר המלווה בכאב ובהזעה.
צילום: roco_runs@
לפני שלושה חודשים קיבלתי הזמנה מפתה לקחת חלק בחוויה הזאת, וגם אז, לא בדיוק התלהבתי - פשוט כי זה מעולם לא היה החלום שלי. בכל זאת, לא מדובר בכרטיס טיסה ואשראי בלתי מוגבל לשופינג חסר מעצורים ברחבי אירופה, אלא במסע שכרוך באימונים מפרכים, בהתחייבות גדולה ובעיקר, בהזעה (ורק אלוהים והמאמנת שלי יודעים כמה הזעתי). אז למה לי להתאמץ כל כך בשביל משהו שאני לא באמת רוצה?
עד לאותה הצעה שמעתי רבות על כמה הריצה ממכרת, כמה מתהדק באמצעותה הקשר בין הגוף לנפש, עד שעם הזמן היא הופכת לחוויה רוחנית ממש, כמה מתחשלים בכל פעם שהגוף דוחף עוד ועוד קדימה, כמה סיפוק מתקבל כשנשבר עוד שיא פרטי. השמועות סיפרו שריצה גורמת לאושר, ממש ככה, אבל אני לא האמנתי לכל השמועות. הן נשמעו לי כמו עוד ניסיון לשכנע מאמינים פוטנציאלים להצטרף לכת.
צילום: roco_runs@
בסוף הצטרפתי ל"כת" של הרצים, אבל מהסיבות שלי. זה היה חלק מתהליך אישי שעברתי בשנתיים אחרונות, במסגרתו מצאתי בעצמי כוח נפשי עצום, השגתי מטרות שלפני חמש שנים לא הייתי מאמינה שאשיג, ועברתי ממצב של דאון מוחלט, להיי הכי גבוה שאפשר.
לא רציתי לעצור את רצף ההישגים, רציתי להשיג עוד ועוד - להסתכל על עצמי עוד שנתיים מהיום, ולא להאמין שהצלחתי, וככל שהמטרה גדולה יותר והזויה יותר בעיניי, כך יתעצם הסיפוק שבהשגתה.
צילום: roco_runs@
במהלך אותה תקופה גיליתי שהחיים מרתקים, מטורפים ובלתי צפויים, כך שלפעמים נופלות לידייך הזדמנויות לעשות תפניות משונות ולצבור חוויות חדשות, שפשוט אסור להגיד להן לא. בחרתי לא ללכת רק על בטוח, לאתגר את עצמי, לצאת מהקומפורט זון שלי ולחוות - כי מה הם החיים אם לא אוסף חוויות?
זה נורא מפחיד לקפוץ עם מצנח ממטוס, זה מאוד לא בטוח ורוב הסיכויים שלא הייתי בוחרת באפשרות הזו מיוזמתי, אבל אם כבר הגעתי איכשהו למטוס והמצנח כבר על הגב, אז ברור שאקפוץ, כי מתי בחיים יזדמן לי שוב לראות את העולם ממעוף הציפור?
אז אמרתי שבחיים לא ארוץ. אמרתי הרבה דברים. אבל אם יש משהו שהיום אני יכולה לקבוע בוודאות, הוא שאף פעם לא אומר אף פעם. בטח לא אחרי שאצלח את חצי המרתון.
