מעצבת האופנה רזיאלה גרשון פותחת את דלת ביתה שבקומה ה-27 במגדל W בוטיק, לבושה בסמליה המסחריים: חולצת סריג שחורה ומכנסיים בגזרה רחבה, שחורים גם הם. היא אחת מתריסר הדיירים הראשונים שנכנסו לבניין, שבעת ביקורנו עוד נמצא בתהליכי התאמה, כמו שיפוץ המעליות ותיקוני תאורה.
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
אל המגדל החדש היא עברה ממגדל W הסמוך, בו התגוררה שנתיים בלבד. קודם לכן התגוררה במגדלי אקירוב ובמגדלי אופנהיימר, קומה אחת מעל שמעון פרס. "נראה לי שמכאן אני כבר לא אעבור, אבל אני לא מבטיחה", היא צוחקת כשהיא נשאלת על קצב תחלופת הדירות המהיר שלה. "אם אני צריכה לנתח את הסיבות למעברים באופן פסיכולוגי, כל היצירה והבנייה של דברים חדשים מכניסות לי אדרנלין והתרוממות נפש".
"למה מגדלים? זה די מקרי", אומרת גרשון. "אני טיפוס שאוהב חידושים. כשהמגדלים החלו להיבנות, זה היה חידוש נדל"ני. זה מגורים מסוג אחר. יש כאן תנאים כמו בריכת שחייה ושוער. אני לא מהטיפוסים שמתחברים לבית עם גינה".
עוד אושפיזין בסטייל
- ביקור בית: אצל מעצב האופנה גדעון אוברזון
- ביקור בית: אצל מעצבת האופנה ליאורה טרגן
- ביקור בית: אצל מעצב האופנה רונן חן
הנוף הנשקף מהקומה ה-27 מרהיב: מצד אחד, רצועת החוף של ישראל – מהרצליה בצפון ועד בת ים בדרום; מצד שני, דודי השמש המכוערים של תל אביב. בתשובה לשאלה אם לא היתה מעדיפה לגור קרוב אל הים, גרשון מציגה משנה סדורה: "מהנוף בשכונת פארק צמרת רואים את האורבניות של תל אביב. אתה רואה בלילה עיר חיה, עם אורות ותנועה. אם אתה גר מול הים, מה אתה רואה בחושך? קו שחור, ואולי אונייה עוגנת".
על אף המיקום במגדל יוקרתי, הבית של גרשון מחבק את המבקר בתחושה ביתית וחמימה. הספות מזמינות אותך לשקוע אליהן, השימוש הרב בעץ מעניק תחושה אינטימית, ויותר מכל – העבודות הרבות של אמנים ישראלים כמו ערן שקין, לאה ניקל, יגאל תומרקין, קדישמן ורבים אחרים, גורמות למבקר לרצות להישאר. גרשון מציינת כי המצאי על הקירות חלקי, ויש לה עבודות נוספות שטרם מצאו את מקומן בדירה.
"עברתי לכאן רק לפני חודש", היא מתנצלת. "אני מאוד אוהבת אמנות, והתחלתי לאסוף יצירות לפני 15 שנה. הדבר החשוב לי ביותר הוא קודם להתחבר לעבודה באופן אישי, אבל אני לא יכולה לומר שאני מתעלמת מהערך המוסף והכלכלי ברכישה של עבודות אמנות. זה גם משחק תפקיד".
את ביתה הנוכחי, כמו גם את דירותיה הקודמות, מספרת גרשון, עיצבה בעצמה. כמי שנמצאת בשוק האופנה כבר משנות ה-70, היא מספרת כי היום, יותר מתמיד, מדגדג לה לפנות לעיצוב דירות – "הלבשת בתים", במילותיה. "אני חושבת שטעם טוב הוא טעם טוב. בין אם אתה מעצב בגדים או מעצב בתים".
הנכס: 300 מ"ר, חלל מרכזי גדול ושני חדרי שינה.
השכונה: מגדל W בוטיק, פארק צמרת.
הדיירת: מעצבת האופנה רזיאלה גרשון, אישה ללא גיל.
ותק בדירה: חודש. קודם לכן התגוררה במגדל W הסמוך.
מי עיצב את הבית? "את אדריכלות הפנים והחלוקה עשה האדריכל חנן פרי ועל עיצוב הבית אני אחראית".
איך זה לעבוד עם מעצב נוסף על המרחב האישי והפרטי? "היתה חלוקת תפקידים מאוד ברורה. הוא ידע מה הדרישות שלי, ובעיצוב הוא לא התערב. הוא אפילו עוד לא ראה את הבית הגמור".
כיצד הוגדרו תחומי ההחלטה המשותפת על עיצוב הדירה? "ידעתי שאני רוצה שהבית יהיה cozy ומחבק, ושהוא יהיה מורכב משני חלקים: אזור אישי ובו המטבח, הסלון, פינת האוכל וסוויטת חדר השינה. בחלקו האחורי של הבית יש את חדר האורחים ואת שירותי האורחים, מה שאפשר פרטיות והפרדה. הבית הקודם שלי, למשל, היה מורכב מחלל ארוך ומאוד לא אינטימי שהוביל לחדרים. זה היה מרשים, אבל פחות אהבתי אותו. כאן הדירה מחולקת לפינות. אני מניחה שעם השנים הטעם משתנה, ועם הגיל יש דברים שחשובים לך יותר בעיצוב הבית".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "החיבור של הבית עם המרפסת. בבתים הקודמים לא היתה לי מרפסת, וכאן היה חשוב לי שהיא תהיה מחוברת לסלון. הנוף עוצר נשימה. זה גורם לי לרוגע פיזי בגוף. אני מתעוררת, שותה קפה ומסתכלת על כל הים התיכון. היום שלי מתחיל אחרת. מבחינת עיצוב, היה חשוב לי שהבית יהיה מאוד אקלקטי. יש כאן מטבח סופר מודרני, ולצדו ספות לבנות וקלאסיות של קסטיאל. שולחן האוכל עשוי פלטת עץ בסגנון כפרי, והכיסאות שחורים בשפה מודרנית. את הדירה הקודמת שלי מכרתי יחד עם הרהיטים, כך שחלק מהחפצים אני סוחבת איתי במשך שנים מבתים קודמים, וחלק הם חדשים שהותאמו לדירה. למשל, מנורת הנרות שבפינת האוכל. ראיתי אותה כשהלכתי לנחם אבלים, אבל לא ידעתי איך אני מגרדת את הכתובת של החנות. בשלב מסוים, כשראיתי שהאלמנה נמצאת ברגע נינוח, ניגשתי אליה ושאלתי אם אני יכולה לקבל את הפרטים. היא אמרה שבעלה, שנפטר, הביא אותה מניו יורק. שלושה שבועות לאחר מכן היא נתנה לי את הפרטים, והזמנתי אותה ישירות מהאינטרנט".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית? "אני חושבת שבעיצוב הדירה אני הולכת רחוק יותר ממה שאני נוטה לעצב. בבגדי הקז'ואל שאני מעצבת אני די שמרנית לעומת בגדי הערב, שם אפשר למצוא יותר צבע ונפח. הקשר ההדוק ביותר הוא הצבעוניות: אני מאוד אוהבת מונוכרומטיות, ולא תמצא בבית וגם לא בקולקציות שלי טורקיז או אדום, אלא ככתמי צבע. בהתאמה, אני לא אניח בסלון ספה בצבע כתום, אלא אגרטל צבעוני או תמונה צבעונית".
כיצד את מתלבשת בבית? "בעלת הבית לבושה שחורים: שרוואל שחור וטי שירט שחורה".
מה הפינה האהובה עלייך? "סוויטת חדר השינה. אני טיפוס רומנטי, אז אחרי כל עיסוקיי במהלך היום, זאת הפינה שאני תמיד מוצאת בה רוגע".
היכן את נוהגת להירגע בבית? "אני חדשה פה, אז עוד לא תפסתי פינה. אבל השזלונג בסלון הוא מקום נחמד לקרוא בו ספר ולהירגע".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר? "כרגע, בסלון. בניתי שולחן בר במטבח, אבל עוד אין כיסאות", היא צוחקת.
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "ב-100 אחוז. בחום שלה, באמנות שעל הקירות, באווירה ה'קוזית'. יש אנשים שיכולים לבוא ולומר: הדירה עמוסה. יכול להיות, אבל לזה אני מתחברת".
האם יש לך חדר ארונות? "כן. היו שנים שלא היה לי את הלוקסוס הזה. אבל היום, כשאני יכולה להרשות לעצמי, אני עושה את ההפרדה. רציתי מקום אינטימי, שהוא שלי, חדר ארונות עם מראות. אם אתה לבד, ואני, למשל, לא תמיד לבד, אלא בזוגיות, לפעמים אני רוצה את המקום הזה להתאחד עם עצמי ועם הבגדים. בנוסף, אני אדם של סדר וניקיון, אז אני זקוקה להפרדה בין חדר השינה לארון הבגדים".
על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "כלי בית ורהיטים לדירה. אני מתלבשת פשוט: טי שירט ומכנסיים שחורים, ובחורף קצת ז'קטים, שחורים גם הם. אני לא מצטיינת באוונגרדיות במה שאני לובשת".
