אחרי בערך 60 יום (מינוס הימים שהוא אצל אבא) של ירי, מארבים, מרדפים, חרדות ואנרגיה מטורפת שמלווה בבומים מהדהדים שהרעידו את כל הבית בכל היום והלילה – סוף סוף זוכה הפלייסטיישן האומלל למעט מנוחה, די בזכות משפט הקסם הענוג "מתוק שלי, קדימה למיטה. מחר בית ספר". יש! היממה שלי הרוויחה לפחות עוד שעה אחת של תפקוד ואיפוס, שבה אפשר לכתוב עוד מייל, להחזיר טלפון, או סתם, להתהפנט מעוד פרק של "שובר שורות". זהו, נגמר החופש הגדול, נגמר הצוק האיתן, ונגמרו גם כל התירוצים: חזל"ש בכל החזיתות. אז אם בפוסט הקודם הצעתי לכן רעיונות אופנתיים לשנת הלימודים החדשה, עכשיו נתמקד בחזל"ש המפחיד מכולם: חוזרים לכושר.
ואצלי זה לא רק עניין של בחירה. אני פשוט חייבת לדחוף בלו"ז, בין ההסעות והעבודה והפגישות והחוגים, גם ספורט, שלוש פעמים בשבוע לפחות. חייבת. אל"ף – בשביל הנפש, כי זה עושה לה די טוב, החגיגה הזו של אנדורפינים ודופמינים, בי"ת – בשביל הגוף, כי, אתן יודעות, תכף 42, ובגיל הזה נדרש כבר פורמלין ספורטיבי כדי לשמר את מה שטוב. וגימ"ל – וגם הכי נורא – בגלל מכת החגים. כולה שלושה שבועות של שגרה קיבלנו, ואז נפתחת בקול תרועה (חח... תרתי משמע) אורגיית הבליסה היהודית הגדולה, שאחראית לרוב הקלוריות, השומנים, הבכי והמרמור בעם הזה.
לרחף פעם בשבוע
לאחרונה הבנתי שהעיקרון הכי חשוב בספורט הוא הגיוון. אז בשביל לגוון את הספורט שלי מצאתי את עצמי נקלעת, לא תמיד בטובתי, למצבים פיזיים בלתי טבעיים לחלוטין, שהגוף שלי כלל לא ידע שהוא כשיר לעמוד בהם. אחד מהם הוא איזו טרפת חדשה שהגיעה לכאן מניו יורק, המכונה אנטי-גרביטי, שאינו אלא התעמלות בעצימות נמוכה, שמתבצעת בתוך ערסלי בד, וכנגד משקל הגוף. בחלומות שלי לא האמנתי שאצליח אי פעם להיות תלויה כך בין שמיים וארץ (או תקרת בטון ופרקט, לא חשוב).
הערך המוסף ההיסטרי ששיעור כזה מעניק לך הוא תחושת ריחוף, פיזית ממש, שמציפה אותך. אילן אשל, המדריכה הסבלנית והנהדרת, מלווה אותך לאורך כל השיעור בסטודיו היפהפה שלה. הרעיון הוא לשלב שיעור אחד כזה בשבוע עם שני אימונים של סיבולת לב-ריאה (ריצה) וכוח (משקולות, רצוי קלות, כמובן). הבא בתור בחוות הניסויים וההתנסויות הפרטית שלי הוא אימון סאפ ויוגה. כן, אני מקבלת המלצות בשמחה, ואתן מוזמנות לשתף בתגובות כאן למטה.
לארוז, לאסוף, לרוץ
כמה עקרונות לבחירת בגדים לכושר:
- חזיית ספורט - הכי חשוב, במידה מדויקת. אסור בשום פנים ואופן שתהיה קטנה מדי או לוחצת (כן, אני יודעת שאתן אוהבות למחוץ אותם, שלא יישאר אוויר, אבל תעשו מאמץ, באמת).
- טייץ - עדיף בגזרה עד הפופיק, שאורז היטב את ה"צדדים", שלא תמצאו עצמכן עסוקות בלמתוח למעלה ולסדר את המיקומים לאורך כל האימון. לבעלות רגליים קצרות ורחבות מומלץ טייץ בגוון אחיד, או כזה עם חיתוכים בצד, שיוצרים אפקט של פרופיל צר יותר.
- חולצות – חשוב להקפיד שיהיו עשויות בד מנדף, נושם, בלי כל מיני פוליאסטרים או סינתטיים אחרים שאינם חובבי לחות מזרח תיכונית. כדאי ללכת על גזרות לא צמודות.
כדי להכניס אתכן למוד ספורטיבי, קחו כמה המלצות על בגדי ספורט שווים במיוחד, כאלה ש"אורזים" ו"אוספים" בסטייל ובשיק, ועדיין מתאימים לספורט ולמצב הרוח.
כאמור, נגמרו התירוצים, אז קדימה, בכושר ובאושר.
לקניית בגדי הספורט שבתמונות ולעוד המון פריטים נוספים, הקליקו כאן
שלכן
שירלי
עקבו אחרי שירלי באינסטגרם- shirlyglick
לפוסטים קודמים:
