משהו היה תקול קלות במערכת ההפעלה שהטמיעו בי ההורים שלי לאורך השנים. לימודים, כך גרסו, לא נועדו בהכרח לייצר הצלחה ולצבור הישגים, אלא להעשרה ולהתפתחות. לא הציונים חשובים, הסבירו לי אימא ואבא, אלא דווקא הלימוד עצמו ותהליך איסוף הידע. חמוד, נכון?

אז זהו, שבעיני זה לא ממש. אפילו קצת חסר אחריות. מה בדבר חינוך להצטיינות? מה בדבר עידוד הישגים? אי לכך יצרתי מוטציה במורשת הגנטית, ותומר בני כבר זכה לגרסה משודרגת של התוכנה להפעלת החיים: חשוב שילמד וישקיע ויצליח. הציון לא ממש חשוב, ההצלחה לא ממש רלוונטית. הדבר היחיד שמשמעותי בעיני הוא התמדה. לשמחתי, תומר מקבל את השדרוג בהבנה.

מאז ומתמיד אני אוהבת ללמוד (צילום: אורית פניני)
מאז ומתמיד אני אוהבת ללמוד (צילום: אורית פניני)

לכל מורה יש אמירה אופנתית

אני מאוד אוהבת ללמוד. בשבילי זו הזדמנות לשבת ממושכות בכל מפגש, להיפתח, להקשיב, לספוג ולהפנים. זה התחיל אצל ארזה דקל, המחנכת הראשונה שלי בכיתה א', שעד היום היא מהדמויות החינוכיות המשמעותיות בחיי. כמה אהבתי את ארזה. חייכנית, עדינה ואימהית, לובשת תמיד חולצות כפתורים קטנות וחצאיות בגזרת איי מתנפנפת באורך מידי. בכיתה א' לא ידעתי להגדיר את זה בטרמינולוגיה של פאשניסטות, אבל עובדה, אני זוכרת כל פרט שהיא לבשה.

בתיכון היה זה מר דיין, אישיות כובשת ובלתי אופנתית בעליל, שהרביץ בנו דרך ארץ על חשבון לימודי לשון. באוניברסיטה היה זה אריק אלון האלילי, המרצה לפסיכולוגיה, שהתשוקה שבה לימד הייתה מדבקת וטוטאלית, ובמידה רבה אחראית להצטיינות הראשונה (והיחידה) בחיי. ואם כבר הצטיינות, אריק עצמו היה חובב אופנה נלהב, ומתלבש מצטיין שחבל על הזמן.

אביזרים לשדרוג הלוק ללימודים. שרשרת: נטע ליבנה (צילום: אורית פניני)
אביזרים לשדרוג הלוק ללימודים. שרשרת: נטע ליבנה (צילום: אורית פניני)

תיק גב: ויטרינה (צילום: אורית פניני)
תיק גב: ויטרינה (צילום: אורית פניני)

רשימת שירלי

החיים שלי הושפעו מתפיסת העולם הזו של הוריי, שיש ערך בתהליך הלימודים, ושחשוב כל הזמן ללמוד כדי להעשיר את עצמך ולהתפתח. אז אם לעשות לרגע סיכום ביניים של מהלך חיי כחובבת לימודים סדרתית – זה מה שהיה לנו שם:

  • 12 שנות לימוד
  • 1440 שעות של בלט קלאסי
  • 90 ימי קורס צבאי לסייעות לרופא שיניים
  • 3 שנות תואר בפסיכולוגיה ותקשורת
  • 96 שעות תדמיתנות
  • 5 שיעורי פיתוח קול
  • 20 שיעורי משחק בקבוצה
  • 3 חודשים של שיעורי משחק פרטיים
  • 40 שעות לימוד צלילה
  • 5 חודשי הערכת אמנות
  • 3 ימי הפנו-קואוצ'ינג
  • 175 שעות "כתיבה כמקצוע"

לצד אלה יש עוד לא מעט שעות לימוד שהחמצתי, ובזכותן למדתי שאסור ללמוד בימי שישי בבוקר. עכשיו, אגב, אני מחפשת קורס מעניין בתחום התזונה, משולב גוף-נפש. המלצות יתקבלו בשמחה.

התנועה לשחרור האימא

האחד בספטמבר, שבעיני הוא היום העולמי לשחרור האימא, כבר כאן. ביום הזה רוב הנשים בעלות המשפחה מרשות לעצמן סוף סוף לנשום לרווחה, לפרוש מהעיסוק המופרז באקרובטיקה ובג'ינגולים בין עבודה-בית-בילויים כפויים, ולחזור לשגרה לשבועיים בערך, לפחות עד שיתנפלו עליהן החגים. אתן יודעות, חופשה זה לא תמיד רק חופים קסומים וקוקוסים.

אבל – לא יכולתי שלא להבחין בתופעה האופיינית לחזרה מחופשה. הדבר היחיד שנשאר בנו כשריד לאווירת החופש הם הבגדים: שמלות פסים במראה ימי, שמלות פרחוניות מתוקות, גופיות אווריריות ועוד.

ברוח הזו החלטתי להציג כמה בחירות שלי למערכות לבוש אופייניות לנערות ששבות לבית הספר, שמשאירות את האווירה החפיפית של כפכפי האצבע במקום הראוי להן – חוף הים. הבאתי את גל ללוז היפהפיה, כולה חמידות ורוח נעורים, לדגמן בפניכן.

הטום-בוי הספורטיבית:

גופיה: Parallel, תיק: Sprayground
גופיה: Parallel, תיק: Sprayground

הרומנטית:

שמלה: Simetria, תיק: מיקויה
שמלה: Simetria, תיק: מיקויה

השמרנית:

שמלה: טל בק
שמלה: טל בק

הנערה-אישה:

חולצה: טלי רוקני, תיק: מיקויה
חולצה: טלי רוקני, תיק: מיקויה

לרכישת הפריטים בתמונות, לחצו כאן

אני מאחלת לכולנו, אימהות ונערות, שנת לימודים של למידה ללא ממ"דים, עם הרבה שמחה, סקרנות וסטייל.

שלכן

שירלי

עקבו אחרי שירלי באינסטגרם- shirlyglick

לפוסטים קודמים: