רשימת ה-"30 מתחת לגיל 30" של מגזין פורבס, אשר מכנסת מדי שנה את הכוחות הצעירים והמבטיחים בתחומי הבידור, הכלכלה, הפוליטיקה, האמנות והעיצוב, סימנה השנה את מעצב האופנה יליד דובאי אחמד עבדלראהם בן ה-29, כקול מקורי ומעניין.

לפני כשלוש שנים הקים עבדלראהם את מותג האופנה Thamanyah (תמאניה, שמונה בערבית), שנכתב כספרה 8. זהו מותג יוניסקס, הפונה לנשים וגברים כאחד, ונמכר בבוטיקים נבחרים בעולם כמו בארני'ס בניו יורק, AMMA בג'דה בערב הסעודית, בית הכלבו היוקרתי Isetan שבשכונת שינג'וקו בטוקיו ובוטיקים נוספים בלונדון, שנגחאי, טייפי, כוויית סיטי וברלין.

עוד בערוץ האופנה

השחקן אורלנדו בלום נצפה בעבר בבגדיו של המעצב, אך מי שלכדה את תשומת הלב שלנו והסבה אותה לבגדי המותג, היא המוזה ואשת הרנסאנס מישל לאמי, בת זוגו של מעצב האופנה ריק אוונס, אשר הצטלמה בחודש שעבר בשואו רום המותג בפריז, כשהיא לבושה בניקאב (כיסוי הראש החושף את העיניים בלבד) שחור עשוי משי עם הדפס גרפי של פסוקים בערבית, מתוך קולקציית אביב-קיץ 2015 של המותג, שמחירו, 1,000 דולר, תואם את מעמד הלקוחות להן המותג מיועד.

התעוררותם של מותגי אופנה דוגמת Thamanyah מתרחשת על רקע האקלים הפרו-ערבי בתעשיית האופנה, כשמותגי אופנה כמו DKNY או שאנל פונים ישירות לקהל מוסלמי ומחזרים אחריו, תוך הקפדה על דקדוקי הצניעות המחייבים בדת. אלא שאם עד עכשיו דובר על הכוח המוסלמי העולה כלקוחות פוטנציאליים מחוזרים, הרי שעכשיו מדובר כבר במצב שבו אופנה המגיעה מהעולם הערבי-מוסלמי משווקת לקהל מערבי.

סגנון העיצוב של עבדלראהם מתבסס על אלמנטים מהמלתחה האסלאמית, כמו הניקאב, הקנדורה הגברית, שנראית כמו חלוק ארוך, או חולצה מכופתרת ארוכה, שלרוב נלבשת במדינות המפרץ בצבע לבן או שחור. לאלו מוסיף עבדלראהם הדפסים של קליגרפיה ערבית וכן אינטרפרטציה אופנתית מערבית. לנו זה הזכיר את הקולקציה החסידית של ז'אן פול גוטייה משנות ה-90, שלקח אלמנטים חסידיים, ארז אותם מחדש ושיגר טרנד בוער אל המסלול.

העניין ההולך וגובר באופנה בעלת סממנים מוסלמים זוכה לגיבוי תקשורתי נרחב. השבוע התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה על הפיכת החיג'אב המסורתי לפריט אופנתי. העיתונאית והסופרת היהודייה חנה סליגסון התמקדה בכתבה בסיפוריהן של בלוגריות מהעולם המוסלמי, אשר מפגינות חוש אופנה לצד שמירה על הלכות הצניעות האסלאמית. "הרבה בנות מוסלמיות שחובשות חיג'אב, עייפות מכך שאומרים להן שהן לא יכולות להיות אופנתיות, או שהן צריכות להיות מרושלות", סיפרה בכתבה מלאני אלטורק, 29, מייסדת חברת האופנה Haute Hijab, הממוקמת בשיקאגו ומתמחה בחיג'אבים ובלבוש צנוע. המותג מחזיק גם בעמוד אינסטגרם עם 29 אלף עוקבים ומעלה מדי שבוע מספר לוקים אופנתיים וצנועים.

שתי תופעות מעניינות עליהן מצביעה הכתבה הן השימוש ההולך וגובר של בלוגריות אופנה ערביות באינסטגרם ככלי להעצמה אישית, ולבישת החיג'אב כהצהרה אופנתית. "היום נשים צעירות לובשות חיג'אב מסיבות אופנתיות", אומרת זופיר טופא בת ה-24 מאוסטרליה, מייסדת הבלוג חיג'אב סטייליסט. אם היית אומרת דבר כזה לפני עשור, אנשים היו צוחקים עלייך". לדבריה, האינסטגרם הצליח להראות לנשים שיש דרכים אופנתיות ואסתטיות לחבוש את החיג'אב, והן כבר לא מתביישות בו, אלא דווקא רוצות לקחת חלק במגמה.

אלטורק מספרת כי אחת מנקודות המפנה היתה הווידיאו-קליפ לשיר Somewhere in America של Jay-Z, שזכה לגרסה מצולמת עם נערות מוסלמיות צעירות שראשן מכוסה חיג'אב והן לבושות על פי צו האופנה, נוסעות על סקייטבורד, עושות עמידת ידיים ורוקדות באופן שאינו משדר צניעות. פתאום חיג'אב נראה כמו הדבר הכי מגניב לחבוש על הראש. למגמה הזו יש כבר שם ואפילו האשטאג: Mipsterz, שזה, בעצם, היפסטר מוסלמי. על הקליפ חתום משרד המדיה "שייח' אנד בייק" של היוצרים הניו יורקים עבאס רטאני וחביב יזדי, ומאז התפרסם הווידיאו קליפ בדצמבר, הוא זכה ללמעלה מחצי מיליון צפיות.

עוד מוקדם לדבר על היום בו ניכנס לטופשופ או זארה ונרכוש לעצמנו חיג'אב או בורקה. החוקרת ליז הוגארד, כותבת במאמרהModesty Regulators: Punishing and rewarding women's appearances in mainstream media, שפורסם לפני שנה בספר Modest Fashion, כי קבלתה של אופנה בעלת סממנים מוסלמים על ידי המערב תתאפשר רק כאשר תקשורת האופנה תתייחס אל החיג'אב, הניקאב והבורקה כלבוש לגיטימי ולא כאייטם לעמודי החדשות. במאמרה היא מספקת מספר דוגמאות, כמו הברונית סיידה ווראסי, האישה המוסלמית הראשונה בפרלמנט הבריטי, שהופעותיה האופנתיות לא זוכות לאזכורים במדורי האופנה, וכך גם לגבי מטפחות הראש הצבעוניות של אמין ארדואן, אשת ראש ממשלת טורקיה. עוד כותבת הוגארד, כי הבחירה של תעשיית האופנה לאמץ את שייח'ה מוזה כאייקון היא כלכלית נטו, מתוך רצון להתחנף לשוק הערבי במפרץ הפרסי, שהוא כוח קנייה רציני למותגי אופנה שנמצאים היום בשפל מכירות.

והנה, רק בשבוע שעבר זכו דבריה של הוגארד לחיזוק במציאות, כשבתקשורת הבינלאומית התפרסמו ידיעות על הבלוגרית המוסלמית נבאלה צ'י מטרינידד, שנרשמה לתחרות יופי במולדתה. כשצ'י נרשמה לתחרות היא נשאלה אם תהיה מוכנה לוותר על החיג'אב לטובת התחרות, אך לאחר שהסכימה, חזרה בה. "החיג'אב הוא חלק חשוב מהזהות שלי, מהיותי אדם דתי ומוסרי", כתבה צ'י בבלוג שלה מספר ימים לאחר מכן. "הרגשתי שעם החיג'אב אנשים כיבדו אותי יותר והסתכלו עליי כפי שאני, ולא בחנו אותי על פי המראה שלי. ברגע שהורדתי אותו הרגשתי שציפו ממני להיות מינית. הדוגמנות הפכה את כל העניין לחומרני וקשור לסקס". כמובן שהידיעות על סיפורה של צ'י הציפו בעיקר את מדורי החדשות בעולם. לא הייתם מוצאים אותן בעמודי החדשות של מגזין ווג או באתר האופנה פאשניסטה.

מילון האופנה המוסלמי

כך תבחינו בין פריטי הלבוש המסורתיים

  • רעלה. שם גנרי לכיסוי ראש.
  • חיג'אב. כיסוי ראש וצוואר. פופולארי מאוד במזרח התיכון ובמדינות ערב.
  • צ'אדור. כיסוי איראני, הנראה כמעין גלימה שחורה המכסה לא רק את הראש אלא גם את הגוף כולו, כשהפנים נותרות חשופות.
  • ניקאב. כיסוי ראש המותיר רק את העיניים חשופות. פופולארי בקרב נשים בדואיות ונשים מערב הסעודית וממדינות המפרץ הפרסי. בשפת הרחוב הישראלית מכונות נשים הלובשות ניקאב "נינג'ות".
  • בורקע (או בורקה). כיסוי ראש וגוף שזכה לחשיפה עם פלישת ארצות הברית לאפגניסטן. בגד זה מכסה את הגוף כולו, כולל הפנים, כשחרך ההצצה המתאפשר לנשים הלובשות אותו הוא דרך בד רשת המקשה על הראייה. על אף שהבגד מזוהה עם נשים מוסלמיות בלבד, בתערוכה "שפת הלבוש: ארון הבגדים היהודי", שמוצגת בימים אלו במוזיאון ישראל בירושלים, מוצגת בורקע שנלבשה על ידי נשים יהודיות באפגניסטן.
  • שאיילה. מטפחת הנכרכת סביב הראש והכתפיים וחושפת את הצוואר, פופולארית במדינות המפרץ הפרסי.