פתאום כולם רצים! או שאולי זה סתם נדמה לי, כמו שכשהייתי בהריון פתאום נראה לי כאילו כולן, אבל כולן, בהיריון. בכל מקרה, פתאום אני רצה, וזה באמת לא יאומן. מי שמכיר אותי יודע שהפעילויות המועדפות עליי הן שינה ממושכת, הליכה על עקבים מוגזמים, בליסת פיתה ב"מזנון" בחצות ועישון אינטנסיבי. חוץ מזה, אני רזה גם ככה, אז למה לטרוח? בקיצור, קשה להגיד עליי שאני נערת הפוסטר האולטימטיבית של "ג'אסט דו איט".
צילום: @roco_runs
כמו כל מסע בקריירה שלי, גם המסע המיוזע הזה התחיל באופנה או, אם להיות יותר ספציפיים, בנעליים - כשגיליתי שנעלי הסניקרס הן הסטילטוס החדשים. בעקבות פרויקט אופנה שלקחתי בו חלק נחשפתי לקיומה של חבורת נשים שזופות, בריאות, חייכניות, מורעלות כושר וריצה, וגם (הפתעה) לבושות ממש יפה. הן החליטו לעשות לי מהפך ספורטיבי, אני הודעתי מראש שאבוא, אבל רק בגלל הבגדים. בתמורה, הן הבטיחו לי בירה וסיגריה אחרי האימון. שיהיה איזון.
צילום: @roco_runs
עשינו עסק, לא לפני שהבהרתי שאעשה הכול חוץ מלרוץ. זה לא ממש עזר לי - כעבור ארבעה אימוני TRX מפרכים, השחילו לי בערמומיות סיבוב ריצה סביב שדרות רוטשילד. להפתעתי, זה לא היה נורא. גם לא קשה מדי. אפשר לומר שאפילו נהניתי מסיבוב הפטפוטים עם אפי, המאמנת, שהיה רצוף בנפנופי שלום מהירים לעוברים ושבים בשכונת ילדותי.
כשזה נגמר הרגשתי כל כך גיבורה, שהחלטתי לפנק את עצמי ביום חופשי של שופינג (עוד נעלי ריצה מושלמות), לאנץ' (עתיר פחמימות) ושנ"צ (מנוחת הלוחמת). בכל זאת, רצתי סביב שדרות רוטשילד - מגיע לי!
אימוני הכוח והריצה התחילו להירקם בזה אחר זה לכדי לו"ז שבועי קבוע ומרשים, ואז הגיעה הידיעה שהרעידה את עולמי: באוקטובר יתקים אירוע עצום של נייקי בסן פרנסיסקו, ונציגי החברה בישראל רוצים שאני אגיע לשם מטעמם וארוץ חצי מרתון במקצה לנשים בלבד. מצחיק.
כמובן שמיהרתי להשיב להצעה הנדיבה ב"לא תודה" מנומס. פשוט כי יותר מאשר מפחידה אותי המילה מרתון, אני חרדה מעניין הטיסה ולא מסוגלת להיות 16 שעות במטוס, כך שישנם יעדים שלמים בעולם שמזמן ויתרתי על הרעיון שאגיע לכבוש אותם. סן פרנסיסקו ביניהם.
כמובן שבנייקי לא מיהרו להתרשם מהסירוב המנומס שלי ושלחו אותי לחשוב על העניין לעומק ולחזור עם תשובה מנומקת יותר, וחיובית, כמובן.
אז חשבתי, לעומק: ההצעה הזו תפסה אותי אחרי שנתיים ארוכות שהיו עבורי סוג של בית ספר לחיים. מאז הפרידה הטראומתית מאב ילדיי, טיפסתי את דרכי מהתחתית אל מקומי החדש, עם קריירה, עצמאות כלכלית, הכרה, תקווה. מצאתי בעצמי כוחות יש מאין, כי לא וויתרתי לעצמי לרגע, כי לא הרמתי ידיים, כי רציתי יותר מהחיים. הוכחתי לעצמי שרק אני שולטת בגורל שלי, שאני יכולה להיות מי שאני רוצה, שאין דבר שאני לא יכולה לעשות. זה רק עניין של החלטה.
צילום: @roco_runs
במילים אחרות, חצי מרתון בסן פרנסיסקו? קטן עליי, כולל הטיסה הבלתי נגמרת. רוצים לאתגר אותי? נסו לשלוח אותי למרתון על הירח. אולי זו דווקא הזדמנות מצוינת להיפטר מהחרדה שמלווה אותי כבר עשור וחוץ מזה, יהיו לי מלא בגדי ריצה חדשים ומהממים, אז ממש אין מצב לסרב.
