אזהיר מראש בהתנצלות גדולה שזהו אינו עוד פוסט קליל. הקלילות נזלה ממני בימים האחרונים, נמרחה על הרצפה והריהוט, ברחה מתוך גופי, כמו בציורים של סלבדור דאלי. כלומר, אני עדיין אופטימית, אבל ממש לא קלילה וגם לא כל כך מחויכת. אני יודעת שגם אתם.

עם כניסת כוחותינו לעזה נכנסו גם כוחותיי לחרדות. ברקע עומדת ההכרה בכך שבכל יום עוד חייל ועוד חייל, ילד יפה של מישהי אחרת, נהרג או נפצע, ושלא היה עדיין דור של ילדים כאן שלא היתה לו המלחמה שלו, ושבעוד שבע שנים בלבד יגיע היום שבו יחידי שלי, לבי הפועם, גם הוא ילבש מדי חייל ויתגייס לצה"ל. הדמעות זולגות רק מעצם המחשבה הזו, וממשיכות כל יום מאז, עם כל מבזק, וכל מהדורה.

ונכון - אנחנו עורף חזק, ואנחנו חזקים בלזייף שגרה. שגרה שבה האק"ג של הלב קורס מכאב על הנופלים מצד אחד, ומזנק מהתרגשות מצד שני אל מול ההתגייסות המ-ד-ה-י-מ-ה של משפחת העם הזה, שרק מבקש לעטוף ולחבק ולהגן ולשמח את הילדים שלנו, שהיו לחיילים, שפועלים בחזית.

אוטומטית נדרכנו גם אנחנו, במעגל הקטן שלנו, וביקשנו לתמוך ולסייע. הקמנו חנות אונליין לטובת בעלי בוטיקים ומעצבים מהדרום, והזמנו אותם למכור את מרכולתם דרכנו. אנחנו נפרסם (חינם) ונעניין את הציבור במוצרים שלהם, והם יגיעו כך לקהל שכבר לא מגיע אליהם. איכשהו, זה לא כל כך הצליח. לא תמיד מספיק רצון טוב וכוונות טהורות.

לא חשוב. העיקר שכל המצב הזה יסתיים כבר, וישתנה וישתפר ויישאר מאחורינו. העיקר שבעלי העסקים הקטנים בדרום יוכלו שוב להגיע בבוקר לחנות, לשרת קונים, ולסגור קופה עם פרנסה סבירה ומעלה. באלוהים, מגיע להם.

אסתי כתב, כמו כל בעלי העסקים בדרום, השגרה שלה ב-13 השנים האחרונות מאוד דומה לשגרה של גוש דן בשבועות האחרונים
אסתי כתב, כמו כל בעלי העסקים בדרום, השגרה שלה ב-13 השנים האחרונות מאוד דומה לשגרה של גוש דן בשבועות האחרונים

סגירת מעגל

שבוע שלם ביליתי בשיחות עם בעלי בוטיקים ומעצבים מהדרום, עד שנפלתי על אסתי כתב, בעלת הבוטיק שנושא את שמה באשקלון. היא שם כבר 24 שנה, ומייד בתחילת השיחה נפל לי האסימון: פעם-פעם, כשהייתי דוגמנית הבית של דורין פרנקפורט, עשיתי אצל אסתי את תצוגת האופנה הראשונה שעשיתי בחיי.

הזיכרון התבהר תוך כדי השיחה: במונית שלקחה אותנו לאשקלון באותו ערב אפור וחורפי דחקו אותי לאמצע המושב האחורי שתי דוגמניות בכירות, מוכרות, ארוכות במיוחד וגם ביצ'יות במיוחד. צילי, לצורך העניין, כבשה את המושב הימני, וגילי התרווחה על השמאלי. את הדרך הן שוחחו ביניהן ומעליי, והמשיכו להביט דרכי כאילו הייתי אוויר גם על המסלול וגם בדרך חזרה. כן, הסטריאוטיפ מדויק: דוגמניות מצליחות לא אוהבות דוגמניות צעירות.

שאלתי את אסתי השבוע אם היא זוכרת את התצוגה הזו. "בטח", ענתה. "היית נורא ביישנית ושונה מדוגמניות אחרות. באת לעבוד, היית מאוד מקצועית". כמה שנים אחרי שנפגשנו אז, אסתי ואני, החלו מתקפות הרקטות על הדרום. הביטוי שגרה קיבל משמעות חדשה: שגרת הנפילות, שגרת החרדות, שגרת 30 השניות, שגרת המרחב המוגן, שגרת העסקים השוממים. איך מצליחים לקיים עסק כל כך הרבה שנים בתוך שגרה כזו, שאלתי את אסתי.

"יש ברירה? שורדים", ענתה. "המכה במלחמה הזו קשה במיוחד, כי גם מרכז הארץ מותקף. במבצעים הקודמים היינו מנסים לקיים ירידים או מכירות במרכז, אבל הפעם – ממש אין אפשרות כזו. החנות שלנו היא חנות רחוב, והתנועה ברחוב ממש דלה, וכך גם המכירות, אם בכלל. אז אני ממשיכה לפתוח מדי בוקר, וממשיכה להיות כאן בשביל הלקוחות הבודדות שמגיעות, גם אם הן מגיעות רק בשביל לשתות קפה ביחד. יומיים לפני שהתחיל הבלגן הגיעו אליי פריטי ייבוא יקרים, שכבר שילמתי את כל תמורתם, ועכשיו כולם תלויים על הסטנדים, מחכים. זה נורא".

אבל, כמו בכל סיפור אחר בתקופה הזו, יש גם רגעים אופטימיים, נוגעים ללב: "לפני כשבוע הגיעה אלי עובדת משרד החוץ, ירושלמית, שליוותה משלחת עיתונאים מחו"ל לאשקלון וראתה שילוט חוצות של הבוטיק. כשביקרה בחנות האזעקות פעלו ברקע, אבל זה לא הפריע לה לרכוש פריטים במיטב כספה, מתוך התלהבות ורצון לתמוך. זה כל כך ריגש אותי".

הבוטיק של אסתי באשקלון, מוזמנים לבקר
הבוטיק של אסתי באשקלון, מוזמנים לבקר

וזה בעצם מה שרציתי להציע לכם בפוסט הזה: אם אתם בדרך מצפון לדרום, אם אתם מבקרים משפחה או חברים באזור, וגם אם אתם רק מחכים ליום שאחרי המלחמה – תיזכרו באסתי, ותזכרו שהשגרה שלה ב-13 השנים האחרונות מאוד דומה לשגרה של גוש דן בשלושה השבועות האחרונים. אם אתם כבר נזכרים בכך – צאו לדרך עם רשימת קניות, עצרו בקניונים או ברחובות הראשיים בערי הדרום, בקרו בחנויות, וגהצו שם את כרטיסי האשראי שלכם. שנים ארוכות וממושכות של הישרדות עסקית תחת סבל מצדיקות כל גילוי של אחווה ותמיכה שלכם.

זה לא פוסט אופנתי כל כך, אבל מלחמה עכשיו באופנה, אז שיהיה. ושייגמר כבר, ושהילדים-החיילים יחזרו בשלום, ושנישאר מאוחדים, ושנהיה טובים.

שלכם

שירלי

עקבו אחרי שירלי באינסטגרם- shirlyglick

לפוסטים קודמים: