כמו במקרים רבים אחרים, גם הקשר המיוחד של גילת דיין עם בגדים צנועים התחיל עם החזרה בתשובה. דיין, 27, בוגרת טרייה של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, גדלה בבית חילוני אשר עם השנים הפך להיות מסורתי יותר בעקבות החזרה בתשובה של הוריה. "תמיד היתה לי אמונה", היא אומרת, "אבל עד הצבא, התנהלתי כחילונית לכל דבר".

בסוף שירותה הצבאי התחילה ללכת להרצאות של הרב אריק נווה בבית הכנסת "לכו נרננה", ושם התחיל השינוי. "לאט לאט התחזקתי ולקחתי על עצמי קיום הלכות ומצוות ולעשות עבודת נפש ותיקון מידות, לקרוא יותר חומרים רוחניים שמעשירים את הנפש והנשמה, פרשות השבוע ותהילים. בשנה האחרונה התחלתי לשמור שבת ולאכול כשר, אבל רק נושא הלבוש היה אתגר עצום בשבילי. לא ידעתי איך להתלבש כהלכה, אז אלוקים מצא לי דרך מעניינת להתמודד עם הנושא".

השער של מגזין הדמה בעבודת הגמר של גילת דיין

אופנה וסטייל עניינו את דיין מאז ומתמיד, כמו גם היהדות ומסורת ישראל. "תהיתי איך אפשר לחבר ביניהם. הרעיון ליצור מגזין הגיע בעקבות שיחה עם ידיד מהלימודים, חן מכבי, שהציע לי למתג חנות אופנה לדתיות. כך התחלתי לחשוב על מגזין ועל פיצוח השאלה: איך ניתן ליצור מגזין אופנה למגזר הדתי מבלי לעבור על כללי הצניעות? היה חשוב לי לכבד את המגזר ולחזק אותו. תוך כדי המחקר על החברה הדתית בארץ, גיליתי עד כמה יש ביקוש וכמיהה לסטייל ושיק תוך שמירה על צניעות הלבוש".

בעקבות המגזין שיצרה בפרויקט הגמר שלה, גם משהו אצל דיין הושלם. "התבשלתי עם תהליך ההתחזקות ובסוף התעורר בי הרצון להתלבש לפי כללי ההלכה. החלום שלי הוא שהמגזין ייגע בבנות ישראל כמו שהוא נגע בי, ויחזק אותן לא להיכנע לאופנה הכללית שאינה עומדת בקו אחד עם הצניעות. להישאר בת מלך. היום אני יודעת שיהודייה אמיתית לא צריכה לחשוף את עצמה כדי להוכיח משהו כלפי חוץ, אלא עליה להתהדר בפנים המדהים שבתוכה והיא תוכל לעשות זאת רק על ידי כיסוי גופה בצורה נאה, יפה והולמת. אפשר לראות את זה בעיקר ברחובות איטליה. איטלקיות רבות לבושות בחליפות מעצבים מחויטות, חולצות משי אווריריות שמעליהן ז'קט ובחלק התחתון חצאית, חגורה ונעלי עקב. הן מתקשטות באדרת על ראשן, תכשיטים בולטים ומאופרות בטעם טוב. הן הולכות כנסיכות, משדרות עוצמה רכה ונשית, ואת מביטה בהן בהערצה ובכבוד. כך הייתי רוצה שבנות ישראל תסתובבנה בארצנו – והמגזין יעביר את הבשורה הזו".


הדוגמנית מסיטה את המבט

"דורות שלמים של מעצבים עברו פה ואף אחד לא שלף את הכפפה ועיצב מגזין אופנה לדתיות", מתפלאת דיין. "יכול להיות שזה לא כלכלי ויכול להיות שלא חשבו על זה לעומק, בכל אופן – יש מגזר אחד שנואש למגזין אופנה וזהו המגזר הדתי. צריך להבין שלא לכולן יש אינטרנט וחלק מהמגזר לא נכנס לאתרים מחשש לשבירת כללי הצניעות. לכן החלטתי לעצב מגזין אופנה לפי כללי ההלכה למגזר הדתי על כל גווניו – מהדתי לאומי ועד לחרדי. ביקשתי מהדוגמניות להסיט את מבטן מהמצלמה ואף פעם לא נראה את פני הדוגמנית במלואן במגזין, מה שמותיר מסתורין ומשאיר את העניין לבגד שבולט כך עוד יותר לעין". במקרים אחרים בחרה דיין להציג את הבגדים ללא דוגמניות, אלא על ידי תלייתם על חפצים או באוויר.

.

למרות חוסר ניסיונה בכתיבה ובעריכה, נראה כי דיין כבר מגובשת לקראת העתיד ושואפת להפוך את עבודת הגמר למיזם אמיתי. "סוג של ווג, לא פחות מזה", היא אומרת. "המגזין מחולק לשישה פרקים, הכוללים הלכות צניעות בלבוש, אדרת, ראיונות וכתבות על מעצבות וסטייליסטיות או סתם מתלבשות שמשלבות את הביגוד לפי ההלכה וממליצות על מותגים משלהן, על המעצבים והמעצבות בשוק הישראלי, על מעצבי פאות, מטפחות וכובעים, ופרק מיוחד על חתונות, שמלות כלה ושאר אביזרים נלווים. 280 עמודים של פאשן".